בית / סיקורים / סיקורי משחקים / משחקי PC / הפתעת השנה? – סיקור משחק Assassin's creed Rogue

הפתעת השנה? – סיקור משחק Assassin's creed Rogue

Assassin's Creed Rogue
אחד המשחקים היותר מסקרנים שיצאו אל עולם הגיימינג הוא Assassin's creed Rogue, אשר שוחרר לקונסולות דור קודם – Xbox 360 ו- playstation 3 (ובקרוב למחשב),
השאלה היא אם הוא באמת הצליח להפתיע, לזעזע, לטלטל ולגרום לאנשים להרים גבה… וובכן – כן ולא. למה? תמשיכו לקרוא.

בתאריך ה-18 לנובמבר שיחררה ענקית משחקי המחשב Ubisoft שני משחקים בסדרת המופת Assassin's creed, הראשון הוא UNITY שכבר סיקרנו והשני הוא ROGUE, משחק שהגיע עם בילד-אפ מטורף בתור המשחק המפתיע של השנה, למה? בגלל שבו אנו משחקים לראשונה טמפלר, אנו משחקים את האיש הרע שהולך נגד כל מה שאנחנו מכירים מאז אלטאיר מהמשחק הראשון.

בואו נלך אחורה קצת, בשנת 2007 שוחרר המשחק הראשון בסדרה המדהימה הזאת ושם שיחקנו את אלטאיר, מתנקש עצבני, חמום מוח, עושה מה שבא לו והורג כל מה שזז, המאסטר שלו מגלה את זה, מעניש אותו, ואנו מתחילים את הההכל מההתחלה, אנו לומדים את סודות האחווה, מה לעשות איפה ובעצם – מניחים לרגלינו את האבנים הראשונות שמובילות אותנו להתאהבות והזדהות טוטאלית.

ככל שהמשחקים חולפים והגיבורים משתנים אנו לומדים להכיר את האחווה, את ערכיה וכמובן מזדהים איתה, אחרי הכל – הטמפלרים זה הרעים והם רוצים לקחת לנו את חופש הבחירה, את העצמאות ואת העוגיות שלנו, אך בכל פעם מתנקש אחר דופק להם את התוכנית.

ואז מגיע שיי קורמק שטורף שאת כל הקלפים ואומר במבטא אירי כבד "לא נראה לי".

נתחיל בהתחלה – הרקע למשחק והעלילה

המשחק מתחיל עם הכרות של מתנקש צעיר, אירי, חמום מוח ודי עושה מה שבא לו העונה לשם שיי פטריק קורמק (יש יותר אירי מזה?), כבר מההתחלה אנו מבינים שהוא לא ממש אוהב לעשות דברים בדרך המקובלת ואם יש לו הזדמנות להתריס ולעצבן מישהו בשביל להוכיח פואנטה – היא יעשה את זה, לדוגמה, עוד לא התחלנו לשחק וכבר אנו מחליפים אגרופים עם המפקד הממונה עלינו שאמור ללמד אותנו את דרכי האחווה. על אף היותו קריזיונר לא קטן, שיי מוכיח את עצמו כמתנקש מעולה, הרסני ומסוכן לאויביו והוא מבצע כל משימה על הצד הטוב ביותר (כמובן שזה תלוי בכם), לאט לאט אנו מתקדמים במשימות, פוגשים דמויות ממשחקים קודמים כדוגמת אכילס (אבל צעיר) מ-Assassin's Creed 3 ואת אדוואלה (המזדקן) מ-Assassin's creed black flag, יד ימינו של אדוארד קנווי. שיי בשלב מסוים נשלח למשימה מאוד מסוכנת וסודית (נחסוך מכם מה, מי, איך, כמה ולמה בשביל לא לעשות ספויילרים) והוא מגיע למסקנה שהאחווה בגדה בכל מה שהוא מאמין ואין לו מקום שם, הוא מחליט לעשות לגנוב משהו שאמור לעצור את המתנקשים וכך להשיב את הסדר על כנו (רוצים לדעת מה? תשחקו במשחק), כמובן שהברדק רק גדול יותר ואחרי ש"אחיו וחבריו" רודפים אחריו הוא מתעמת איתם והם בתגובה יורים בו. עד כאן חלקנו באחוות המתנקשים.

זמן מה אח"כ שיי מתעורר בבית בניו יורק אחרי שמטפלים בו והוא מתוודה אל עולם הטמפלרים, שאומרים לו כל מה שהוא רוצה לשמוע, ויחד עם רגשות הנקם שלו מבין שמקומו בצד השני של הכוח. כאן אנו בעצם עוברים צד, הופכים לטמפלרים והסיפור (סוף סוף) מתחיל.

הדמות של שיי היא בעצם ערבוב של המתנקשים הקודמים בהם פגשנו לאורך התקופות אך במקום לקחת את כל מה שטוב בהם – לקחנו את כל מה שפחות לפני שהפכו למתנקשים שכולנו כה אוהבים, מאלטאיר את החמימות מוח, מאציו את הקלות דעת, מקונור את הזעם והרצון לנקמה ומאדוארד… את הספינה. מבחינת העלילה יש לה פוטנציאל מטורף להיות אחד הסיפורים הטובים ביותר עם לא מעט תהפוכות ונקודות עלילתיות שגורמות לנו לומר "אני לא מאמין שזה הרגע קרה", אממה, שיי שלנו מתנהג לאורך כל המשחק כדמות הכי אנטי-גיבור שרק אפשר, דבר שמקשה עלינו להתחבר אליו וכל פעולה שלו מונעת מתוך רצון לנקום ולעשות דווקא, גם אם הוא "משקר" לעצמו באומרו שזה הדבר הנכון לעשות. שיי לא מוותר ולא מרחם על מי שנמצא בצד השני של החרב \ פגיון \ אקדח \ רובה ומסתער על כל מטרה ללא מחשבה שנייה. Ubisoft רצו ליצור משחק בוא אנו מכירים את המניעים של הצד השני ולחבר לנו את כל קווי העלילה מסאגת קנווי לסיפור אחד כמו בסאגת אציו, הבעיה שזה כבר יצא כל כך מבולגן שזה מזכיר יותר את הסרט ספרות זולה רק לא באותה הגאונות. בשביל לעשות לכם סדר, מבחינה כרונולוגית קודם יש את Assassin's creed black flag בו אנו משחקים את אדוארד קנווי הפיראט (הסבא), אח"כ Assassin's creed Rogue בו אנו פוגשים בטמפלר היית'ם קנווי (האבא) ולבסוף – Assassin's Creed 3 בו אנו משחקים את קונור (הבן) שסוגר לנו את כל העסק ועוזר לארה"ב להיוולד. דמותו של שיי בעצם מחברת לנו סופית את כל הקצוות ויוצרת סיפור אחד גדול, מעניין ומסובך, שלוקח אותנו עמוק אל הצד האפל של הסדרת המשחקים ונותן לנו להרגיש מה קורה בצד השני, איך בעצם מרגישים האויבים שהכרנו עד כה ומה מניע אותם, יחד עם דמויות שחלקן אפלות יותר וחלקן אפלות פחות אנו מגיעים לרבדים מיוחדים ומשום מה, לפגוש שוב פעם בהיית'ם קנווי ולא כאבא שנפגש שוב עם הבן שלו או כילד קטן, מביא סוג של סיפוק לשולחן אף יוצר עניין שמוביל את המשחק קדימה.רק חבל שכמשחק בפני עצמו הסיפור לא כל כך חזק ואם לא היו מקיפים אותו המשחקים האחרים והעלילות הסבוכות שפגשנו שם, הוא היה הולך לאיבוד וחבל.

שורה תחתונה – סיפור טוב, אפל, אבל לא מספיק, הדמות הראשית מעניינת, קודרת אבל… לא מספיק.

ציון -8

Assassins_Creed_Rogue_NorthernLight_in_Sapphire_1920

אני רואה את החוף – גרפיקה

Assassin's creed Rogue הוא המשחק האחרון בסדרה המפוארת שיוצא אל הקונסולות של הדור הקודם (Xbox 360 ו- playstation 3), הוא חותם לנו היסטוריה נפלאה וסולל לנו את הדרך אל עבר הדור הבא. המשחק נבנה על המנוע של Assassin's creed black flag עם מתיחת פנים קלה וגרפיקה משופרת יותר, אך עם זאת אין לנו הפתעה יותר מדי גדולה והוא פחות או יותר אותו הדבר. את המשחק אנו משחקים (בגדול) ב-3 אזורים כאשר 2 מהם באזורים ימיים (כמו ב-Black Flag) והשלישי בניו יורק (כמו ב-3).

כאמור מבחינה גראפית אין יותר מדי חידושים, סביבת הים, האיים והעיר נראים פחות או יותר אותו הדבר, ניתן למצוא פה ושם חידושים קלים ומראות מחודדים אך שינוי – אין יותר מדי. הים והאיים בין אם הם קטנטנים או גדולים, מעבירים את התחושה של "שוט אל עבר האופק, הים איתך " וכל אי שאנו נתקלים בו מחביא בתוכו מראות יפים בהתאם לאיזור. באיזור הארקטי ציפיתי לראות ולחוש סביבה קרה, מושלגת ויפה (כמו שפגשנו ב-3) אך לצערי לא היה פה משהו וואו, גם ניו יורק שבפעם הראשונה שהסתובבנו בה (לא כולל טיול בר מצווה ואחרי צבא) לא מחדשת יותר מדי, היא בהחלט נראית כמו עיר בשלבי הקמה כראוי לתקופה אבל מרגישים שחסר אלמנט ההפתעה בעיצוב והאדריכלות, כל משחק בסדרה הציג לנו עיר עם הייחוד שלה ועם הניואנסים שלה ועם ההברקות שלה והפעם – פחות, הרבה פחות, העיר ניו יורק מרגישה יותר כאילו הגענו לפרדס חנה – כרכור ולא למטרופולין בהקמה, הבניינים קטנים, הסביבה כפרית, הקהל דל ואין יותר מדי חידושים. גם מבחינת הדמויות ועיצובן אין הרבה הבדל, אולי אפילו מעט פחות, אם ב black flag- אדוארד נוצר כפירט חתיך ויפה תואר, שיי נראה כמו לוחם סטנדרטי מן המניין שראה דבר או שניים בחייו וזהו, גם חבריו שסובבים אותו לא מביאים אלינו משהו חדשני אולי חוץ מאכילס הצעיר שנראה כמו איזה פליט מסרט משנות ה-70 הודות לשפמפם שלו.

ההפתעה היפה ואולי היחידה במשחק זו ליסבון, שלצערי אנו מבקרים בה לרגע קצר, אבל היא בפני עצמה – מרהיבה, יפה, מרשימה ואפילו מזכירה מעט את הסביבה ב- Assassin's creed 2.

שורה תחתונה – אין חדש תחת התורן.

ציון – 7

1408040927-4

אהוי שם – סאונד

גם בגזרת הסאונד אין יותר מדי חדש, הצלילים, האווירה, קולות הרקע ובעצם הכל נלקחו היישר מ-Black Flag ושולבו באלגנטיות כאן, כן יש לציין שמבחינת השירים של חברינו לספינה יש הרבה יותר שירים, כולל הקודמים, בשביל שלא נרגיש מנותקים לחלוטין. הדיבוב במשחק שבד"כ נחשב לעילוי וגאוני – לא מפתיע יותר מדי ועם כל כמה שניסיתי (ובאמת ניסיתי) הדיבוב של שיי לא תפס ולעיתים אפילו היה מאולץ מדי, מבטא אירי יכול ליצור עניין לא פעם ובהחלט באותה תקופה זה היה המבטא השולט, אבל זה נשמע שסטיבן פיובסן, שחקן בתחילת דרכו שמדובב את שיי, מתאמץ קצת יותר מדי. הדיבוב של הדמויות האחרות יותר טוב וכיף לשמוע שוב את קולו של אדוואלה ממשחקים קודמים וקולו של אכילס הצעיר, שמדובב באופן יוצא מן הכלל ע"י רוג'ר אארון בראון, שחקן ותיק עם כמות נכבדת של סרטים ותוכניות טלוויזיה מאחוריו. הסאונד הכללי של המשחק כולל המוזיקה וצלילי הרקע נשמעים היטב ומעבירים את החוויה בצורה טובה, פס הקול שלו מלא במוזיקה דרמטית שלרגע קל נשמע כאילו המלחין האגדי גספר קיד חזר, אך במקום זה אנו שומעים את יצירתה של אליצה אלקסנדרובה שעושה עבודה טובה מאוד ואפילו נפלאה. נקודה טובה לציון היא שנעימת המשחק מצויינת וממשיכה את הרפרטואר של המשחקים הקודמים וגם היא תהפוך במהרה לזכורה במיוחד, ולו רק בגלל הנגיעה של נעימת הנושא של אציו שהפכה לקלאיסקה.

שורה תחתונה – סאונד טוב, פס קול מעולה אך לא מחדש במיוחד.

ציון – 8

sdas

ולמנה העיקרית – משחקיות

בתכל'ס מה שלוקח בסוף בכל אחד ואחד ממשחקי המחשבה זה המשחקיות, היצע המשימות, השליטה בדמות ומה שקורה מסביב. נתחיל בארסנל הנשקים, ב-Rogue יש היצע נשקים לא קטן שככל שמתקדמים במשחק כך נהנים מנשקים טובים יותר ומסוכנים יותר, החל מחרבות, דרך פצצות ועד אקדחים. בכל אחד מהמשחקים היה לכל מתנקש נשק ייחודי לו, אם לדוגמה לאציו היה אקדח שצמוד ללהב ואחר כך וו, לקונור היה גרזן, לאדוארד 200 אקדחים ולארנו (מ-UNITY) יש להב עם תוספת של קשת, לשיי יש רובה אוויר שמשרת אותנו לאורך המשחק. יחד עם הרובה ניתן לירות חצים מרדימים, חצים שיוצרים טירוף אצל הקורבנות ו…חדש – חיצים עם נפצים להסחת הדעת, נשק שאני אישית אוהב. מבחינת הקרבות, הלחימה והתנועה – אין חידוש, בדיוק אותו הדבר כמו ב-Black Flag ואל תבינו אותי לא נכון, לדעתי החברים ב-Ubisoft הצליחו להגיע לטופ בשליטה ובלחימה של הדמות כדי שגם נמצא הנאה בלחימה, בריצה ובטיפוס, גם יהיה מספיק מאתגר וגם נרגיש התקדמות משחקית, כמו שאמרתי בסיקור של Unity, שם הם הצליחו להרוס את זה.

נמשיך אל המשימות, המשימות במשחק לא קשות מדי ולמי שיש היסטוריה עם הסדרה ייהנה לא מעט, אך מצד שני גם לא ימצא יותר מדי חדש תחת השמש, המשימות הן פחות או יותר באותו הסגנון כמו ב-Black Flag, כולל הדיג, הציד, המרדפים, ההתנקשויות, התיבות (הגלויות הסמויות שצריך למצוא עם מפה) וכל מה שצריך לאסוף בכל מקום, מה שכן צורף אלמנט חדש בו יש אויבים שמתחבאים באותם המקומות שאנחנו בדרך כלל מתחבאים ומנסים להתנקש בנו, משהו שמוסיף עניין ומתח למשחק. Rogue ממשיך בדרכם של קודמו וגם כאן אנו יכולים לצאת מהאנימוס ולהסתובב ברחבי המשרדים של החברה שמממנת את כל העסק (וגם הכיסוי של הטמפלרים) – אבסטרגו, כאשר כמו במשחק הקודם אנו מוצאים כל מיני פריטי מידע שלמעריצי הסדרה הן פנינים של ממש, השלמות של סיפור וסגירת קצוות ומעגלים בין כל המשחקים ואפילו ספרי הקומיקס שיצאו. בניגוד ל-Unity ובהמשך ישיר לאחרים כאן אין לנו יותר מדי "חופש בחירה" לאיך שאנחנו רוצים לבצע את המשימות והדרך פחות או יותר סלולה בעבורינו, דבר שאני עדיין לא יודע אם הוא טוב או לא.

נמשיך אל הים, גם כאן אנו שטים בספינה אותה אנו מפתחים, משפצים ושמים לה תוספות מגניבות בשביל שנוכל לנהל קרבות ימיים מדהימים וסוחפים שפשוט כיף לנהל אותם, גם אם מפסידים – חוזרים אחורה ומסתערים בשנית בטקטיקה אחרת. כיף כיף כיף. במשחק הזה אין לנו מולטיפלייר, הפעם זה רק אנחנו נגד המערכת ואם אנו רוצים להראות לאחרים מי המתנקש הטוב ביותר בסביבה (בינתיים לינג ג'ונג וו בן ה-15 מקוריאה או סין – כי אין מה לעשות, הם משוגעים) אנו צריכים לקחת צעד אחורה או להתקדם לדור הבא.

שורה תחתונה – משחקיות מהנה, היצע גדול, ים של דברים לאסוף, לצוד, לדוג ולגלות.

ציון – 8

Assassins_Creed_Rogue_Shay_1409668984

אז מה היה לנו? – סיכום

בגדול Assassin's Creed Rogue לא מחדש לנו יותר מדי ולא פעם הוא מרגיש לנו כמו חבילת הרחבה ענקית ל-Assassin's Creed Black Flag, יש בו לא מעט אלמנטים חדשים, מפתיעים, מעניינים ואפילו מסקרנים, הסיפור עצמו קודר, שונה ואחר, הוא לוקח אותנו אל מקומות בהם אנו מפקפקים לרגע באמינות של אחוות המתנקשים ואפילו שואלים את עצמנו "אולי טעינו לרגע והטמפלרים הם החבר'ה הטובים", אך עדיין המשחק והביצוע הסופי לא ממומש עד הסוף ומרגישים שאפשר היה לעשות יותר ולקחת אותנו עמוק יותר. לכן התשובה לשאלה ששאלתי בהתחלה "האם הוא הצליח להפתיע?" כן, כי אנחנו נחשפים למשהו שלא הכרנו ולאורך המשחק אלו שאנו צדים ושונאים הם אותם אנשים שאהבנו והערצנו, דבר שמעט מערער. ו…לא כי בעצם אין כאן יותר מדי חדש, גם אם משתמשים במנוע ובאלמנטים מהמשחק הקודם אפשר היה לחדש ולהפיל לנו את הלסת אל השכנים מלמטה.

שורה תחתונה – חבילת הרחבה לא רעה בכלל ואפילו טובה ל-Assassin's creed Black Flag אך לא מספיק למשחק בפני עצמו.

ציון סופי -7.5

*לכל חברינו שלא קראו את הסיקור על Assassin's Creed Unity <— מוזמנים להקליק על השם, וכמובן אנחנו מודים להד ארצי על סיפוק העותק של המשחק המדהים הזה!
בקרוב הגרלות … מוזמנים לגשת לעמוד הפייסבוק שלנו ולעשות לייק כדי להיות מעודכנים!

*בנוסף, לרכישת המשחק אתם מוזמנים לגשת ל-CDKeyHouse ולהנות מעותק במחיר מיוחד!
CDKEY4

אודות אבירם צדיקריו

אבירם צדיקריו
קופירייטר, גיימר ותיק עם 20 שנות נסיון ויודע דבר או שניים, שאלות במייל, לא בשבת כי אני משלים שעות שינה.

לייצירת קשר-
[email protected]
http://aviram.2ya.com/

השאר תגובה