בית / סיקורים / סיקורי טלוויזיה וקולנוע / להתעלות מעל השנאה – סיקור לסרט "מאחורי המספרים"

להתעלות מעל השנאה – סיקור לסרט "מאחורי המספרים"

"מאחורי המספרים" הוא סרט היסטורי מרגש על שלוש נשים שחורות שעבדו בנאס"א ועזרו לאמריקאים להגיע לחלל, אבל האם הסרט עושה כבוד לשלוש הנשים שעד כה היו אלמוניות?

"מאחורי המספרים" מתחיל עם הגיבורה המרכזית שלנו, קת'רין גובל (אותה משחקת Taraji P. Henson), אנחנו רואים אותה בתור ילדה מחוננת, פותרת משוואות של תיכוניסטים על הלוח, רואה צורות גיאומטריות בכל מקום ומקבלת מלגה ללימודים מתקדמים באקדמיה בגיל 10. במילים אחרות, היא עילוי מתמטי.

אנחנו קופצים לשנת 1961 ומוצאים אותה יחד עם שתי הנשים האחרות שמככבות בסרט, מארי ג'קסון, אותה משחקת Janelle Monae, ודורותי וון, אותה משחקת Octavia Spencer המוכשרת, כאשר הן בדרכם לעבודה ומנסות לתקן את האוטו התקוע שלהן באמצע מדינת ורג'יניה, המלאה בשנאת שחורים, וכבר פה אנחנו קולטים את האישיות של כל אחת מהן – קת'רין מאופקת ושקטה, דורותי לוקחת פיקוד ומעודנת, ומארי נועזת וחצופה, מאוד מהר אנחנו מכירים אותן ומחבבים אותן.


שלושתן חשבונאיות שעובדות בנאס"א, אבל כל אחת מהן מראה כשרון בתחום ספציפי. קת'רין פותרת משוואות מהר יותר מכל הבנות במחלקה ומומחית לאלגברה אנליטית, דורותי מפקחת על כל הבנות במחלקה ומחלקת תפקידים, ומארי עובדת על תא הטייס במעבורת החלל ומראה כשרון מיוחד לתכנון הנדסי. אבל כשרונות אלו לא מוערכים על ידי הממונים שלהן. דורותי עושה את העבודה של מפקחת אבל לא מקבלת שכר או את התואר של מפקחת, מארי רוצה להצטרף לכיתה של הסמכת מהנדסים בנאס"א אבל כל הזמן עוצרים אותה בגלל בירוקרטיה, וקת'רין מצטרפת לצוות משימת החלל בתור בודקת חישובים, ונתקלת באין ספור מחסומים.

כל המחסומים שעומדים בפניהן אלו מחסומים גזעניים ופה הסרט יכול להתפס כלא מציאותי היסטורית. הנשים כל הזמן נתקלות בחוסר הוגנות ורגשות נחיתות בגלל צבע עורן, אבל באותה התקופה במדינת וירג'יניה היו מעשי אלימות כלפי אנשים שחורים, והיתה הרבה יותר שנאה כלפי אפרו-אמריקאים, והסרט לא מראה את זה. אבל, לדעתי זה המהלך הנכון, הגברה של הקיצוניות הגזענית בסרט רק הייתה מסיתה את תשומת הלב של הצופה משלושת הנשים, והמאבקים שלהן נגד המערכת להצליח במה שהן טובות. במקום זה, הצופה היה מתרכז בגזענות הלא הוגנת כלפי כל השחורים ושלושת הנשים היו נעלמות בתוך הגזע אליו הן שייכות.

דרכה של קת'רין מתחילה כשאנחנו רואים את תוכנית החלל נכשלת שוב ושוב להתמודד עם תוכנית החלל של הרוסים, ואל הריסון, אותו מגלם קווין קוסטנר, מבקש את החשבונאית הכי טובה שיש בנאס"א כדי שתבדוק את החישובים של הצוות שלו, אשר מלא בגברים לבנים, כשבראשם עומד פול סטאפורד, אותו משחק ג'ים פרסונס האהוב מ"המפץ הגדול" (למרות שפה הוא לא כל כך אהוב). קת'רין ממשיכה לנסות להוכיח שהיא טובה מכל הגברים בצוות של הריסון ולעשות את עבודתה, אבל עומדים בדרכה הפרדות גזעניות, כמו שימוש בקומקום קפה נפרד, ושירותים לאנשים שחורים בלבד. יחד עם זאת היא מוגבלת כבודקת עקב חוסר אישורי הגישה הבטחונית העומדים לרשותה, אישורים שנמנעים ממנה בגלל שבעיני כולם היא רק עוד חשבונאית שחורה. זה מעורר בקהל סימפטיה כלפיה כי אנחנו יודעים למה היא מסוגלת ויחד איתה אנחנו מתוסכלים. קת'רין מתגברת חלקית על מחסומים אלה בדרכה שלה ואז הריסון רואה את הכשרון שלה מבצבץ החוצה, כמו אור שבוקע דרך חורים בשמיכה.

באחת מנקודות השיא של הסרט, אנחנו רואים את קת'רין מפסיקה להיות מאופקת וסובלנית, השחקנית Taraji Henson נותנת מונולוג מדהים על הקשיים שלה והריסון מתנהג כמו כל אדם הגון ומוריד את המחסומים שאחרים עד כה הציבו בדרכה, וזה באמת אחד מרגעי השיא הרגשיים של הסרט. בעקבותיו אנחנו רואים את העלייה של קת'רין לגדולה, ועליית צוות החלל יחד איתה (פשוטו כמשמעו) לשמיים. אנחנו רואים את קת'רין מתחילה להציג פיקוד ונועזות כמו חברותיה ששוברות את המחסומים שלהן, כל אחת בדרכה, דורותי בצורה מעודנת ופיקודית הופכת את עצמה הכרחית לנאס"א, ומארי באמצעות נועזות וחוצפנות נכנסת בבירוקרטיה.

שלושת השחקניות הראשיות עושות עבודה מצוינת, הן מאוד חביבות ומרגישות לפעמים מאוד אמיתיות, אבל יש בהחלט הרגשה שהמשחק הוא מאוד רומנטיזצי. במילים אחרות, הדמויות מרגישות יותר חלומיות ממה שהן באמת, לא רק בכישורים שלהן אבל גם בתכונות שלהן. למשל, יכולתן לעמוד בלוח זמנים תעסוקתי כל כך תובעני ועדיין להיות אמהות נהדרות עם ילדים טובים, והבלטת כישרונותיה של קת'רין בסצינות האחרונות של הסרט כשביצעה חישובים תוך פחות משעה, אבל במציאות קיבלה מספר ימים לבצע את אותם החישובים. למרות שרומנטיזציה פוגעת באוטנטיות של סרטים היסטורים, היא אינה מוגזמת פה, ואני מסכים בשימוש שלה בסרט זה על מנת להבליט את הכישרון של הנשים האלו ביחס למה שהיה מצופה מנשים שחורות באותה התקופה.

הרבה אנשים ביקרו את "מאחורי המספרים" ברשת בטענה שזה סרט פמינסטי, הגברים חסרי יכולת והנשים חזקות. אני לא מסכים עם טענה זו, אני מרגיש שלפעמים, אחרי כל כך הרבה שנים שקבוצת נשים לא זכתה להכרה, צריך להבליט את היכולות שלהן, להראות כמה הן היו טובות ולא מנוצלות כראוי.

הסרט הוא בהחלט סרט Feel Good (סרט שנועד להרגשה טובה בסוף) ומלא בקלישאות שראינו באינספור סרטים, אבל אנחנו כל כך נסחפים לסיפור, אנחנו נמשכים לקלישאות האלו, ואפילו שאנחנו יודעים שהן יגיעו, אנחנו עדיין מתרגשים בסופו של דבר.

"מאחורי המספרים" הוא סרט דרמה מאוד מהנה עם דמויות חביבות, שחקנים טובים ועלילה מרתקת, הוא סרט שאני בהחלט ממליץ לכל צופה שאוהב סיפור טוב וקצת היסטוריה. קת'רין, מארי ודורותי זכו לכבוד שמגיע להן.

מאחורי המספרים

ציון סופי

טוב מאוד

"מאחורי המספרים" הוא סרט נהדר ומרגש, מלא בדרמה, הומור והשראה, אם אתם מחפשים סיפור שימשוך לכם במיתרי הלב, זה הסרט בשבילכם.

User Rating: Be the first one !

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב,
גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

השאר תגובה