בית / סיקורים / סיקורי משחקים / משחקי Switch / מרימים את הידיים גבוה בשמיים – סיקור המשחק ARMS
ARMS

מרימים את הידיים גבוה בשמיים – סיקור המשחק ARMS

הכותר החדש של Nintendo הוא מעין משחק היברידי בשם ARMS. המשחק כולל צוות לוחמים שבמקום זרועות יש להם קפיצים גמישים והלוחמים הללו מתמודדים אחד נגד השני באגרוף ובעוד כל מיני משחקים באיצטדיונים מלאי אוהדים.

ARMS הוא לא בדיוק משחק לחימה מסורתי כמו Tekken או Street Fighter אך הוא גם לא שטותי כמו האגרוף ב-Wii Sports. בגלל שהמשחק לא בדיוק מוגדר, קשה להבין מי בדיוק קהל היעד שלו.

רוצים לדעת מה חשבתי על המשחק ומי הם המועמדים להיות קהל היעד המרכזי שלו לדעתי? המשיכו לקרוא ותגלו…

משפחות שמשחקות ביחד
אני רואה את ARMS כמשחק לחימה שווה ל-Mario Kart – זהו משחק מרובה-משתתפים שבערך כל אחד יכול לתפוס שלט, להתחיל לשחק ולהנות ישר. למעשה, המשחק פותח על ידי אותו הצוות המעולה שעומד מאחורי Mario Kart 8. המשחק פשוט מספיק כדי לתפוס שלט ולהתחיל לשחק אך גם עמוק ומפורט מספיק כדי להשאיר את השחקנים היותר מנוסים מרותקים למסך.

המשחק כולל מצב של 1 נגד 1 וגם 2 נגד 2 ולאחר זמן משחק מרובה אני יכול לומר בלב שלם ששניהם מאוד מהנים. בנוסף, בגלל שהמשחק נמצא על ה-Switch, זה ממש קל פשוט להתחיל משחק עם חברים בכל מקום אשר תהיו בו. במקרה שלי הבאתי איתי את הקונסולה בתיק לטיול עם חברים וכשהגיעה שעת השעמום פשוט התחלנו לשחק ונהנינו מהמשחק המאוד מקורי הזה.

ברירת המחדל של השליטה במשחק היא על ידי תנועה, שמשדרת תחושה מאוד משופרת של חוויית ה-Wii Sports משנים עברו. כדי להעיף קצת בוקסים ליריב, פשוט צריך לעשות תנועה של אגרוף באוויר עם Joy-Con בכל יד.

ARMS הוא משחק שלא ממש קשה ללמוד איך לשלוט בו אך בו זמנית הוא לא קל ו"מטומטם" מדי מבחינת הקרבות. נדרשים קצת אימונים כדי ללמוד באמת איך להילחם במשחק וגם לקפוץ, לחסום ולהתחמק בו זמנית. עבורי, זה לקח מספר קרבות עד שהרגשתי מספיק בנוח להנחית מכות מהאוויר ולעשות כל מיני תרגילים.

למרות שלוקח זמן אימון מכובד כדי להשתפר במשחק, לא באמת צריך להיות מוחמד עלי כדי להנות ממנו. זה בא לידי ביטוי במצבי ה-2 על 2 שבהם שחקן מנוסה יותר יכול לשחק ביחד עם שחקן חדש ובכך לאזן את הסיכויים.

מעריצים רציניים של משחקי לחימה
למרות כל הקלות שבגישה אליו, חלק ממה שהופך את ARMS לכל כך מהנה הוא חופש התנועה. אם ניקח את האגרופים לדוגמה, הידיים דמויות הקפיץ של הלוחמים לא סתם נותנות לשחקן להעיף אגרוף מעבר לזירה ולפגוע בלוחם השני, יש טוויסט באגרוף של כל לוחם. ניתן גם לתת אגרוף מעוקל ובכך לעבור לצד מכשול ולפגוע במתחרה או אפילו לחזות איך המתחרה יפגע בכך אם אתם ממש מנוסים במשחק ובמראה שלו.

העניינים נהפכים למורכבים אף יותר כאשר מוסיפים לכל המשווה המוזרה של ARMS של ההבדלים בין הלוחמים. לכל אחד מעשרת המתאגרפים יש דרך מיוחדת משלו לזוז ויכולות מיוחדות משלו שמשנות בצורה דרסטית את שיטת המשחק של השחקן. אחרי ששיחקתי המון זמן במשחק, אני עדיין לא יודע איזו דמות היא האהובה עליי. לפעמים אני ממש נהנה מהמהירות ומיכולות הקפיצה של Ribbon Girl ולפעמים דווקא יכולות הטילים של Mechanica עוזורת לי יותר לנצח בקרב.

אם חשבתם שכל זה מספיק עמוק ומורכב, תופתעו לגלות שיש עוד ולכל דמות יש תוספות לכל זרוע (בצורה ממש מוזרה ומבלבלת התוספות נקראות Arms). התוספות הלוו הן כעיקרון כפפות שניתן לשים על כל יד וכל סוג כפפה מאפשרת יכולת אחרת לאותה יד. חלק יכולות להקפיא או לעוור את האויב וחלק משגרות לייזרים. יש המון כפפות כאלו שניתן להרוויח במהלך המשחק ומציאת השילובים המושלמים דורשת ניסיון והמון מחשבה.

למרות כל זה, ARMS עדיין נורא שונה משאר משחקי הלחימה המסורתיים. הוא דורש רפלקסים מהירים פיזית וחשיבה מהירה אך בו זמנית אינו דורש לזכור קומבואים ומהלכים כמו ב-Mortal Kombat לדוגמה. זו חווייה שונה לגמרי על קשת משחקי הלחימה ולכן אני לא ממהר להכריז על כך שזה מהנה יותר – החוויה פשוט שונה אך מהנה באותה מידה.

בעלי Switch שמחפשים משהו אחרי Zelda
מספר חודשים לאחר ההשקה, ל-Switch יש כבר חנות די מלאה במשחקים הגונים. החל ממשחקים קטנים כמו Tumbleseed ו-Puyo Puyo Tetris ועד משחקים גדולים כמו Mario Kart 8 ו-Minecraft. למרות זאת, המון בעלי Switch (כולל אותי) מחפשים משהו חדש לשחק בו – במיוחד אלה שבזבזו כבר חודשים שלמים על Breath of the Wild (שוב אני).

ARMS הוא משחק נהדר, אך בהתחשב בעובדה שרוב האנשים מחפשים חוויה יותר עמוקה לאחר Zelda, הוא לא עושה את העבודה בסיפוק היצר הזה. זה נכון במיוחד עבור מי שמתכנן לשחק לבד. בתור משחק לשחקן-יחיד, ARMS לא מציע הרבה. מצב ה-Grand Prix הראשי הוא מקום נהדר לראות מה יש לכל הדמויות להציע וללמוד את יסודות המשחק אבל חוץ מזה, המשחק לא מציע יותר מדי חוויית שחקן-יחיד.

כמובן, כל הטענות נגד מצבי השחקן-יחיד תקפות לגבי כל משחק תחרותי כמו ARMS. הרי גם Mario Kart נהיה ממש משעמם אחרי חצי שעה שמשחקים בו לבד. למרות זאת, ARMS ממש לא מציע שום דבר לשחקן-יחיד וכאשר אני מסתכל על משחק כמו Splatoon 2, שמכיל גם מצב מרובה-משתתפים עמוס בתוכן וגם קמפיין עסיסי לשחקן-יחיד, אני תוהה מה יש ל-ARMS להציע בכלל למי של אאוהב כל כך את הצד התחרותי שבלחימה.

שורה תחתונה
ARMS מציע מגוון מצבי משחק מעניינים ומקוריים ביחד עם קשת רחבה של לוחמים ותוספות שמשנות את סגנון המשחק בכל קרב כמעט. המשחק מציג גרפיקה נהדרת שגרמה לי לפעמים לשכוח שאני משחק על טאבלט בסך הכל. השליטה בעזרת ה-Joy-Cons מעולה ולא נמאסת לשנייה. למרות כל הטוב שיש במשחק, אני חושב שיכלו להשקיע טיפה יותר בחוויית השחקן-היחיד אבל למרות זאת, אני מגדיר את המשחק הזה כנהדר והוא בהחלט הרגיש לי כמו משב רוח מרענן בעולם בו כל משחקי הלחימה נהיו אותו הדבר כמעט.

במשפט אחד? מי שרוצה משחק מקורי ומהנה ביותר ויש לו כסף נזיל – שיילך לקנות את ARMS, ומהר.

ARMS

גרפיקה - 9
משחקיות - 9
סאונד - 7
גיוון דמויות ותוספות - 9
מצב מרובה-משתתפים - 8.5
מצב לשחקן-יחיד - 6

8.1

מעולה

ARMS מציע מגוון מצבי משחק מעניינים ומקוריים ביחד עם קשת רחבה של לוחמים ותוספות שמשנות את סגנון המשחק בכל קרב כמעט. המשחק מציג גרפיקה נהדרת שגרמה לי לפעמים לשכוח שאני משחק על טאבלט בסך הכל. השליטה בעזרת ה-Joy-Cons מעולה ולא נמאסת לשנייה. למרות כל הטוב שיש במשחק, אני חושב שיכלו להשקיע טיפה יותר בחוויית השחקן-היחיד אבל למרות זאת, אני מגדיר את המשחק הזה כנהדר והוא בהחלט הרגיש לי כמו משב רוח מרענן בעולם בו כל משחקי הלחימה נהיו אותו הדבר כמעט.

User Rating: Be the first one !

אודות תומר בראשי

תומר בראשי

בן 18, נולדתי וגדלתי בירושלים עיר האורות, משחק במחשב מגיל 0, מעריץ את משחקי הכס בצורה אובססיבית, אוהב לכתוב וכשלא כותב – שומע מוזיקה (או צופה במשחקי הכס(או אוכל)).

השאר תגובה