Chaos;Child

סיקור המשחק Chaos;Child

Chaos;Child הוא לא משחק שקל לאהוב. היו רגעים, במיוחד במהלך השעות הראשונות של המשחק, שהצטערתי שקיבלתי עותק דיגיטלי של המשחק ולא עותק פיסי, רק כדי שאוכל להטיח אותו בקיר. המשחק שייך לז'אנר שנקרא רומן חזותי (Visual Novel באנגלית). הז'אנר הזה מאוד פופולרית ביפן, במערב הוא פופולרי בעיקר בקרב חובבי האנימה והמנגה. בגלל האופי של המשחק הזה הוא לא מתאים לכולם, הוא דומה מאוד לקריאת קומיקס או מנגה, והוא לא כל כך אינטרקאטיבי. העלילה במשחק מתמקדת בסדרת רציחות מסתוריות שהתרחשו בטוקיו. הדמות הראשית היא Takura Miyashiro, תלמיד תיכון שעומד בראש עיתון בית הספר וחוקר את הרציחות האלה.

Chaos;Child

למרבה הצער Chaos;Child שוכח את החלק החזותי שבו ובמקום להראות לנו חלקים מסוימים הוא רק מספר לנו עליהם. המשחק ילאה אתכם עם הדיאלוגים הפנימיים של הדמות הראשית. כתוצאה מכך העלילה נעה קדימה בקצב לא מאוזן עד כדי תסכול ושעמום. הקצב הבעייתי של העלילה בולט במיוחד כשמשווים את המשחק לעיבוד האנימה שלו. אחד מהקטעים במשחק שלא היה כל כך רלוונטי לעלילה ארך במשחק יותר מחמש דקות לעומת זאת בסדרה הוא ארך פחות מדקה. העלילה מתחילה להתקדם בקצב טוב יותר בערך אחרי חמש שעות משחק, אך הקצב עדיין לא מאוזן.

Chaos;Child

לפחות הדמויות במשחק מעניינות. כל מאוד להתייחס אליהן כאל דמויות סטריאוטיפיות של תלמידי תיכון יפניים, אך ככל העלילה מתקדמת הרגשתי יותר מחובר לדמויות השונות. ככל ש-Takura חוקר יותר ויותר ממקרי הרצח, דמותו הופכת יותר לדמות של קורבן מאשר לדמות של גיבור, והסיפור הופך ליותר מטריד ממה שנראה בתחילה, הוא יותר דומה למותחן אימה מאשר למותחן הקליל שחשבתי שהוא יהיה. Takura מתחיל להיות חשדן על גבול הפרנואיד כלפי חבריו לספסל הלימודים. למרבה הצער גם הפעם הדיאלוגים הפנימיים שלו מאיטים את קצב ההתקדמות של העלילה. זה מאוד נחמד אם היה ניתן לדלג על הדיאלוגים האלה, אך למרבה הצער האפשרות הזאת לא קיימת במשחק. חלק מהדיאלוגים האלה בהחלט מעניינים ושופכים אור על המניעים והפחדים של Takura, אבל הם פשוט ארוכים מדי ומייגעים.

חלק מרכזי במשחק ששופך אור על מצבו הנפשי של Takura הן ההזיות שהוא חווה במהלך המשחק. ההזיות האלה יכולות להיות מאוד מיניות או מאוד אלימות בחלק מהמקרים.
הסגנון האומנותי של המשחק הוא בהחלט אחד הצדדים החזקים שלו. הסגנון האומנותי נשאר זהה פחות או יותר לאורך המשחק, אבל המעברים החדים בסגנון זה בחלק מהסצינות היותר מטרידות בהחלט תורמים לתחושה . המשחק נפתח עם סצינה אכזרית במיוחד בה רואים אדם חותך "גבינה", במעבר חד למציאות רואים שלמעשה הוא חותך את היד של עצמו ואז במעבר חד הסגנון האומנותי חוזר להיות דומה לזה של סדרת אנימה גנרית. המעבר החד הזה גרם לי להרגיש ממש מוזר.

Chaos;Child

אין לי שום בעיה עם זה שהמשחק הוא רומן חזותי במלוא מובן המילה שיש בו מעט מאוד אינטראקציה בין המשחק לשחקן. הבעיה שלי עם המשחק היא שעלילה באורך של שש שעות (אורכה של סדרת האנימה) נמרחה על פני יותר מ-20 שעות במשחק. למשחק יש מספר סופים, אבל תצטרכו עצבים מברזל כדי לסיים בו שוב. למעשה אם אין לכם את מידת הסבלנות הדרושה אין סיבה שבכלל תתקרבו למשחק הזה. בבסיסו Chaos;Child הוא משחק מתח עם עלילה טובה ודמויות מעניינות, אך כל הדברים הטובים בו קבורים מתחת לערימות של דיאלוגים פנימיים ובזבוז זמן. המלצתי היא שתצפו באנימה ותוותרו על המשחק.

Chaos;Child

ציון סופי - 5.5

5.5

בינוני

הסיפור של Chaos;Child הוא בהחלט משהו שתרצו לחוות, אבל לא בגרסת משחק וודיאו. עדיף לכם לצפות בסדרה האנימה המצוינות שמבוססת עליו

User Rating: Be the first one !

אודות דניאל לניאדו

דניאל לניאדו

בן 22, במקור מרעננה, כיום מירושלים. סטודנט לביולוגיה, חובב סרטים ומשחקים מושבע.

השאר תגובה