בית / סיקורים / סיקורי טלוויזיה וקולנוע / לילה ארוך – ביקורת לסרט "זמנים קשוחים באל רויאל"

לילה ארוך – ביקורת לסרט "זמנים קשוחים באל רויאל"

"זמנים קשוחים באל רויאל" מתחיל מאוד מוכר, תופס לכם את היד ולוקח אתכם למסע מלא במתח, דם וטירוף.

כמו שראיתם בטריילרים, "זמנים קשוחים באל רויאל" מביא לנו שבעה זרים למלון ואנחנו נחשפים לסודות אפלים ואירועי רצח, משהו שראינו בסרטים אחרים כמו "זהות" ו"שמונת השנואים". אבל האם "זמנים קשוחים באל רויאל" מצליח להביא לנו משהו חדש או מעניין לנוסחה המוכרת?

"זמנים קשוחים באל רויאל" מתחיל עם הכוכבים שלנו, מגיעים אחד אחרי השני למלון "אל רויאל" שעומד על הגבול בין מדינת נבאדה ומדינת קליפורניה, כל אחד מהאורחים מציג את עצמו לשחקנים האחרים, אבל בגלל שאנחנו קולטים רמזים קטנים מהם ויודעים שמשהו גדול יותר קורה פה, אנחנו כבר מתחילים לחשוד וליצור תאוריות משלנו למה הם באמת רוצים.

אחרי שכמעט כל שחקני הסרט עושים את דרכם אל המלון, כל דמות חושפת את המניעים שלה לאט לאט ואנחנו מגלים פרט חדש לגביהם שרק יוצר קשר גדול יותר וגדול בין הדמויות. אעצור כאן ואמנע מלחשוף את כל הסיפור, אבל אני חושב שלסרט יש עלילה נהדרת ובקצב מהיר (לרוב) שמשדרת סגנונות דומים לסרטם של אדגר רייט וקווינטן טרנטינו.

אני חושב שהתסריט הוא לא רע בכלל- הכתיבה של הסיפור היא לא ייחודית יותר מדי ויכולה להיות די צפויה, אבל הדיאלוג עצמו של השחקנים ממש טוב ומרגיש אמיתי ומלא באישיות, למעט דקוטה ג'ונסון, אבל אגיע אליה עוד מעט. מה שאני אוהב, זה איך שהדמויות משולבות אל תוך העלילה של הסרט ואיך הן משפיעות על מה שקורה, למשל דמותה של דקוטה ג'ונסון, שפחות או יותר מתפרצת בסערה אל תוך הסצנה הראשונה של הסרט, ובדיוק כשאנחנו מתחילים להרגע, להכנס לאווירת הסרט ולחשוב שאנחנו יודעים מה קורה, היא מנפצת לגמרי את הציפיות שלנו ומפילה אותנו מאיזון.

מה שכן, בחירה מסוימת של הסרט לספר את חלקי הסיפור באמצעות כותרות של חדרי האורחים התחיל בתור רעיון מעניין שבהתחלה קידם את העלילה, אבל לקראת סוף הסרט הרגיש יותר כמו גימיק לתפוס את הקהל לא מוכן ופשוט לעורר אותם להמשך הסיפור.

קונספט נוסף שלא ממש בא לידי ביטוי בעלילה, אלא רק מהווה סוג של מיקום מעניין זה העובדה שה"אל רויאל" עומד על שתי מדינות עם חוקים שונים. יש אנשים שהיו מצפים שזה יוביל לתרחיש מעניין של חוקיות, בעיקר בגלל שהשחקנים מדברים על זה לא מעט בהתחלת הסרט, אבל לצערי הרב זה נטו קונספט חמוד שלא מנוצל עלילתית, למעט מספר רגעי דיאלוג די מבדרים בין הדמויות.

וזה מה שחשוב בסרט זה, הדמויות.

כל דמות כתובה בצורה כל כך טובה ומשוחקת בצורה כל כך טובה, שאפשר לראות אותה מופיעה בסרט משל עצמה (בעיקר בגלל שכל דמות מקבלת סיפור משלה) וככה אתם יודעים שיש לכם דמויות נהדרות בסרט.

כל השחקנים עשו עבודה מצוינת, בעיקר כריס המסוורת' שמגלם את "נבל" הסרט, בילי בי, ורואים שהוא פשוט נהנה מזה. זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו בתפקיד רשעי והוא עושה עבודה מצוינת בלתת לנו נבל כריזמטי ואמיתי. בואו פשוט נודה בזה, אם כריס המסוורת' היה אומר לנו מה לעשות, היינו עושים את זה, כך שהדמות שלו מרגישה מאוד אמינה וטבעית.

אני חושב שהשחקנית החלשה בקבוצה היא דקוטה ג'ונסון שפשוט נותנת הופעה של בחורה קשוחה. אני לא בטוח אם אני עדיין כועס על ההופעה שלה ב"חמישים גוונים של אפור" הנוראי, אבל אני מרגיש שהיא לא קיבלה ממש טווח רחב לשחק פה והיא קצת נתפסה לי כמשעממת ולא מפותחת עלילתית. בכל מקרה, גם ההופעה שלה, שנחשבת ל"גרועה" מכל, היא טובה.

הסרט בהחלט מצולם בצורה יפה, עם צילומים צבעוניים שבולעים אתכם בסביבה והסיפור, אני פשוט אוהב סרטים שאני יכול לעצור את הסרט ופשוט לתת לו לעמוד ברקע והוא יראה כמו תמונה, זה פשוט צילום והכוונה נהדרת של הסינמטוגרף והבמאי, שבאופן ברור קיבלו לא מעט השראה מסרטים כמו "שמונת השנואים" ו"החבר'ה הטובים".

אבל אני מרגיש צורך לציין שלא הייתי אוהד גדול של השימוש במוזיקה בסרט זה. זה לא שהמוזיקה לא מצוינת, היא מלאה בשירים נהדרים ומוכרים משנות ה-60, אבל היישום של המוזיקה בסרט הרגיש גם קצת גימיקי ודי קלישאי. בעיקר כשהמוזיקה מפסיקה כשמישהו טורק את הדלת או יורה באקדח. זה נהפך יותר להסחת דעת, מה יקרה כדי לגרום למוזיקה להפסק, מאשר להוות איזשהו מניע בסיפור עצמו. בנוסף, אני חושב שזמן ריצת הסרט טיפה ארוך מדי ויכול היה להיות מקוצץ פה ושם אם היו פחות מתרכזים במוזיקה עצמה או בשירה היפה של הזמרת דרלין.

סיכום

זה נכון ש"זמנים קשוחים באל רויאל" חוזר על קונספטים מסרטים קודמים ואפילו יכול להראות קלישאי, אבל מה שהופך אותו לבלתי נשכח אלו ההופעות המצוינות של הכוכבים שלנו והצילום הנהדר של הסרט שלוקח אותנו לנקודות מבט שונות ומביא לנו סביבה יפה ומעניינת עם צילום נהדר.

הסרט לא הולך להמציא לכם מחדש את גלגל מסרטת הקולנוע, אבל הוא הולך להביא לכם משהו מוכר וטוב שיצליח לבדר אתכם אל תוך הלילה, ואין שום דבר רע בזה.

זמנים קשוחים באל רויאל

ציון סופי - 8

8

טוב

"זמנים קשוחים באל רויאל" לא הולך להראות לכם משהו שלא ראיתם בעבר בז'אנר. אבל הוא על בטוח ייתן לכם סרט מבדר ובלתי נשכח.

User Rating: 4.43 ( 2 votes)

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב, גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

השאר תגובה