בית / GeeKRooM / לכבוד האלווין – עשרת הסרטים שכדאי לכם לראות

לכבוד האלווין – עשרת הסרטים שכדאי לכם לראות

Top Ten Halloween Movies – מצעד עשרת הגדולים לכבוד חג ליל כל הקדושים (האלווין) 2018.

שמחה להציג בפניכם את הרשימה שלי לכבוד האלווין הקרב ובא אלינו – Top Ten Halloween Movies.

חגיגת Halloween או "ליל כל הקדושים" כמו שאנחנו קוראים לזה, שמורה בעיקר לתושבי ארה"ב ומדינות נוספות, ולכך שמורה הקנאה הגדולה. חג עממי הלקוח מהתרבות הקאלטית-גאלית, נחשב אפילו לפגאני בתרבויות מסוימות, ותפס תאוצה בעיקר בזכות תרבות הפופ האמריקאית שהכניסה אותו למעמקי המיינסטרים.

החג הזה אמנם יום אחד בלבד, אבל השבוע הקודם לו לא פחות ממרגש: תחושה מיוחדת באוויר של אימה, מתח, מסתורין, קריפיות, תחפושות, ממתקים; כל זה רק גורם לחג להיות מיוחד יותר.

לנו כמובן יש את פורים, אבל לא חושבת שיש מה להשוות היות ופורים זה חג תחפושות לכל דבר, בעוד שהאלווין מתמקד ספציפית בדברים הקשורים יותר לתחום האימה (וזה יותר מדבר אליי). החג נושא עימו סמלים רבים, וביניהם כנראה המפורסם ביותר: ג'ק או-לנטרן- דלעת קריפית בשלל פרצופים מבעיתים עם נר דולק בתוכה. הדלעת הפכה לסימן ההיכר של החג, וכך בכל שנה, התושבים מגלפים דלעת בכל מיני צורות בהתאם למנהג הנפוץ; המנהג השני והנפוץ אף הוא – "תעלול או ממתק" המפורסם, בו ילדים נוטים להתחפש לשלל דמויות מפחידות, לדפוק בדלתות ולבקש ממתקים.

כיאה לחג בעל נושא מפחיד ואימתי, ישנם לא מעט סרטי האלווין כשהמפורסם ביניהם הוא כמובן סדרת הסלאשר המפורסמת עם הרוצח מייקל מאיירס. כמו כן, כל סדרה שמכבדת את עצמה עושה פרק של האלווין פעם בשנה. המסורת בחג היא לא בהכרח לצפות בסרטים שדווקא מתמקדים בחג עצמו, אלא יותר באווירה ובנושאים שלה, כמו יצורים, שדים, מפלצות, רוחות, תחפושות, וכדומה. החלטתי להתמקד בסרטים האהובים עליי באווירה חגיגית זו, לא לפי סדר מיוחד:

"פסיכו"– אף עפ"י שהסרט ישן מאוד, האווירה הקריפית בסרט לא מרפה עד היום; מעטים הסרטים שהצליחו, אם בכלל, לשחזר דבר שכזה. הגאונות של היצ'קוק חיה ובועטת, בדמות נורמן בייטס השנוי במחלוקת והשחקנית הראשית שמאבדת את חייה בשלב מוקדם מאוד בסרט – דבר פורץ דרך בתקופה ההיא ("צעקה" שאב השראה מזה, וזה הצליח לה לא פחות). המנגינות המצמררות בסרט לא פחות ממבעיתות וצילום השחור לבן רק מוסיף למסתורין.

"פעילות על טבעית" – הפעם נתמקד בראשון, שגרר לא פחות מ-5 המשכים. הסרט הזה לא היה הראשון בצורת "Found Footage" או כמו שאפשר לקרוא לזה, "צילום ביתי", אבל הוא כן הביא משהו שונה למסך, בתקציב דל מאוד. מה שבאמת קריפי בסרט הזה, זה שלא רואים מפלצת או כל דבר אחר לאורך כל הסרט ועדיין זה ממש מפחיד, וזה הקסם כאן. בנוסף, גם הצילום הביתי גורם להכל להיראות אמיתי מאוד. שלל דברים מזעזעים מתרחשים בבית, והצופה מוצא את עצמו מרותק למסך. מה שעוד יותר היה מרתק זה לגלות בהמשכים מהי העלילה האמיתית של הסרט שהיא לא פחות מקונספירציה נוראית, ולא סתם "הצילו שד רודף אחריי".

"סיוט ברחוב אלם" – סרט אימה פורץ דרך על שד חלומות, שבהיותו אנושי היה מרושע לא פחות (חוטף ילדים), וצד אנשים דרך החלומות שלהם. האם יש דרך שימושית יותר להרוג אנשים? כנראה שלא. אגדת האימה פרדי קרוגר בסדרה הקלאסית ואחת האהובות עליי. הסרט הראשון מראה לנו לראשונה את האימה האמיתית (בעוד שלאחרים יש פן "הומוריסטי" יותר) ושחקן אנונימי אחד בשם ג'וני דפ. פרדי קרוגר רוצח אנשים בחלומות שלהם, בדרכים הכי מקוריות, זוועתיות ותיאטרליות שיכולות להיות. לסרט יש 6 המשכים פלוס סרט קרוסאובר עם יום שישי ה-13.

"ליל המסכות" – אי אפשר לעשות רשימת האלווין בלי לכלול את הסלאשר שנקרא על שם החג. מייקל מאיירס, ילד קטן החי עם משפחתו, מחליט לרצוח את אחותו בליל האלווין, ובכך לפצוח במסע הרג אכזרי שילווה אותו עד היום (כשלאחרונה יצא הסרט החדש בו הוא ממשיך לרדוף אחרי אחותו לשעבר, לורי סטרוד). גם לסרט הזה יש לא מעט המשכים (חלקם מעט לא רצויים), חלקם קריטיים לעלילה ומגלים לנו למה בעצם מייקל הפך לרוצח. הסיבה היא שאין באמת סיבה, הוא פשוט פסיכופט. המנגינה המצמררת של הסרט הפכה לסמל מוכר בפני עצמו.

"הסיוט שלפני חג המולד" – רק כדי להבהיר: אמנם הסרט מדבר על חג המולד, אבל כל מי שצפה בו יודע שזה לא רק חג המולד, אלא יותר מתמקד בחג כפי שהדמויות הקריפיות בסרט חוגגות אותו, והוא כמובן יותר האלווין מאשר חג  המולד הקסום. בהפקתו של טים ברטון, הסרט הזה הוא אחד הסרטים הכי טובים הקשורים אליו, כמובן בסמל עיצוב הדמויות המוכר שלו, ואין יותר האלווין מזה. סרט מרגש עם מסר מאוד חשוב שנחשב גם למיוזיקל מוצלח בזכות שיריו.

"יד רצחנית" – קומדיית אימה פחות מוכרת בארץ וחבל שכך עם שחקנים מוכרים כמו דבון סווה ("יעד סופי"), ג'סיקה אלבה וגם סת' גרין, המגוללת את סיפורו של בטלן שחי על חשבון הוריו, עד שיום אחד בערב האלווין, מגלה שהוריו נרצחו ושהיד שלו נשלטת ע"י ישות רצחנית ומנסה להרוג כל מי שבדרכה. הסרט כמובן שאב השראה מסיבית מ-"מוות אכזרי 2" הקלאסי, בו השדים משתלטים על ידו של אש עד שהוא נאלץ לכרות אותה.

"ביטלג'וס" – עוד קומדיית אימה קלאסית מבית טים ברטון, וכמעריצה בלתי מושבעת של הבמאי – אני כבר רגילה למוזריות שלו בסרטים. כמובן שכאן המקרה לא שונה – זוג נורמטיבי עובר לגור בבית גדול, עובר תאונת דרכים, ומגלה את עולם המתים בצורה מעניינת למדי. מייקל קיטון בתפקיד ביטלג'וס האחד והיחיד – השד המבעית, השובב והחמקמק. אלק בולדווין וג'ינה דיוויס בתפקיד הזוג המרובע וווינונה ריידר באחד מתפקידיה הבולטים ביותר. סרט משעשע, קריפי ומותאם לאווירת החג.

"ג'יפרס קריפרס" – אחד מסרטי האימה הכי אהובים עליי, כשהראשון יצא ב-2001 ומאז יצאו לו עוד שני המשכים; השני מצוין והשלישי סביר מינוס (מ-2017), אבל קריטי לעלילה ולכן כדאי גם לצפות בו. גם כאן יש שד לא ברור שמגיח כל 23 שנה מתרדמת על מנת לאכול אנשים ולקחת מהם איברים שעוזרים לו להמשיך לחיות, ונראה שהוא בהחלט נהנה מזה, כמו כן גם "לצוד" אותם בדרך מאוד לא קונבנציונלית, עם נשקים פרימיטיביים אך מתקדמים. הסרט הזה בהחלט באווירת האלווין, בנוסף לכל אווירת השדות וה-"קציר" המתבטאים בעיקר בסרט השני, אבל לא רק, בו הקריפר אוהב להעמיד פנים שהוא דחליל ואז לרדוף אחר טרפו.

"משפחת אדאמס" קלאסיקה אמיתית ואפלה בבימויו של בארי זוננפלד (השם הזה לרוב לא יגיד לאנשים כלום, אלא אם כן יזכירו עוד סרט "זניח" שלו – "גברים בשחור"). מבחינת המנגינות וזוויות הצילום, הנוסחה בהחלט נשמרה. אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושדת שזה סרט של טים ברטון. עלילתה של המשפחה הכי אפלה ומוזרה בהיסטוריית הקולנוע; עם ילדים, משרתים וחברים לא פחות מוזרים. אין פלא שהם לא מסתדרים עם אנשים נורמלים. מצד שני, להיות נורמלי זה משעמם. יש לציין שבמקרה הנוכחי, הסרט מתאים בול להאלווין מכיוון שאצל משפחת אדאמס כל יום הוא האלווין. בנוסף – אחד הסרטים הבודדים בהם ההמשך מתעלה בנחרצות על המקור.

"יום שישי ה-13" אי אפשר בלי להזכיר עוד סרט קלאסי וטרגדי, והפעם, הרוצח הידוע לשמצה ג'ייסון וורהיס שנולד בעל כורחו כילד מעוות ומכוער, שניסה להתקבל בחברה אבל נדחה על הסף והיחידה שאי פעם אהבה אותו הייתה אמא שלו. בסרט הראשון משנת 1980 בו מופיע גם קווין בייקון בתחילת דרכו, ג'ייסון נשאר ללא השגחה באגם במחנה קריסטל לייק עקב הזנחה ורשלנות של המדריכים, טובע למוות, ומרגע מותו בסרט מתחיל מסע רצח אכזרי. אבל אם ג'ייסון מת.. אז מי הרוצח? כמובן שאמא שלו. Momma knows best. כיאה לרוצח סדרתי, כמו הקודמים שהוזכרו כאן – גם הסרט הזה גרף אינספור המשכים מיותרים וזמזום/לחישה אחת פופולרית ביותר שתזוהה עימו לנצח.

סיכום

אפשר להגיד ללא כל צל של ספק שחג האלווין הוא אחד החגים הכי מלהיבים שקיימים, עם אווירה קסומה שאין לאף חג אחר (למעט חג המולד). חווית הריגוש והפחד היא זו שממלאת אותנו באדרנלין. כמו כן, גם תחפושות של הדמויות האהובות עלינו וצפייה בסרטי אימה איכותיים שיישארו לדורות.

אז חג ליל כל הקדושים שמח לכל החוגגים בארץ ובחו"ל.

אודות קארין רוז דובינסקי

בלוגרית עצמאית וגיקית גאה המתפעלת דף משלה בשם The Geek Chick. הבלוג עוסק בקולנוע, סדרות, גיימינג, חדשות, כתבות, ביקורות והמלצות. קולנוע הוא חיי, אוהבת את כל הז'אנרים (במיוחד אימה ומדע בדיוני) :)

השאר תגובה