בית / סיקורים / סיקורי משחקים / משחקי SonyPlaystation / יאקוזה על סטרואידים – סיקור המשחק Fist of the North Star: Lost Paradise

יאקוזה על סטרואידים – סיקור המשחק Fist of the North Star: Lost Paradise

קנשירו בועט ומפוצץ את דרכו אל תוך ה-PlayStation 4 שלי עם Fist of the North Star: Lost Paradise

אחד הדברים המתסכלים שאפשר לראות בעולם המשחקים, זה משחקים שלא מצליחים לעבד סדרת אנימציה אהובה למשחק וידאו נאמן וטוב. בהרבה מקרים, חברת הפיתוח וההפקה תנצל את האהבה של המעריצים לכותר ותתן לנו משחק ממוצע מינוס. האם זה המקרה עם Fist of the North Star: Lost Paradise? בואו נגלה.

הסיפור והעולם

Fist of the North Star: Lost Paradise מביא לנו סיפור חדש לגמרי של קנשירו, גיבור סדרת האנימה, שכעת מחפש אחר אהובתו יוריה בלב העולם האפוקליפטי של הסדרה.

אחרי קרב אינטנסיבי מול היריב המושבע שלכם שין, אתם מגלים שאהובת ליבכם מושטטת בעולם מוקפת בחסידים והיא עשתה את דרכה לעיר המשגשגת של Eden. אתם נלחמים את דרככם אל תוך העיר וזוכים באמונת מנהיגת Eden קסאנה ועוזרים לאנשים הסובבים אתכם עד שבסוף היא תועיל בטובה לספר לכם איפה נמצאת אהובת ליבכם.

במקרה ואתם לא מכירים את האנימה, Fist of the North Star מתרחש בעולם אפוקליפטי מדברי סגנון "מקס הזועם", בו אין הרבה אוכל ומכוניות ודלק הם הסמל האמיתי לכוח. Eden היא עיר שופעת כך שזה די צפוי לראות בה כל כך הרבה אוכל וברים מלאים באלכוהול וקוקטלים, אבל זה עדיין קצת גורם למשחק לא להרגיש שהוא באותו העולם.

בגלל שהמשחק באופן ברור מבוסס על סדרת משחקי Yakuza (גם של SEGA), כל האלמנטים האלו של ברים ושוקי אוכל עם מטעמים מכל הסוגים, לא לגמרי משתלבים עם היקום של Fist of the North Star. זה לא שאין סוגי אוכל שדומים מאוד לאלו בסדרה, אבל בסופו של דבר זה לא מרגיש הכי שייך מאשר לתת לנו עולם "פתוח" שמרגיש די ריק, ושמתי את המילה "פתוח" בסוגריים בגלל שכמו שאתם יודעים, זה לא עולם פתוח, זה עולם בו אתם יכולים להסתובב ולקחת משימות אבל אתם לא יכולים להגיע לאן שתרצו מתי שתרצו.

למרות שמצאתי את העולם של המשחק די משעמם, בעיקר בגלל רוב האוכלוסיה שמאכלסת אותו (חוץ מהדמויות הראשיות והנבלים), אני כן די התחברתי לסיפור של למצוא את אהובת ליבי האבודה ולגלות לאן היא נעלמה. בנוסף, רוב הדמויות המרכזיות של המשחק היו די מעניינות ומעוצבות ממש מגניב.

כל כך הרבה לעשות

כמו שציינתי קודם, המשחקיות של Fist of the North Star: Lost Paradise מבוססת על המשחקיות הידועה של משחקי סדרת Yakuza. מה שאומר שאתם מסתובבים בעיר גדולה, נלחמים בכל מיני פרחחים, עוזרים לאנשים מהרחוב ומשחקים הרבה מיני משחקים, כמו הימורים, משחקי וידאו, בייסבול, הכנת קוקטלים וריקודים.

רוב המיני משחקים הם ממש מהנים, בעיקר אהבתי את האפשרות לשחק משחקים ישנים בדירה שאתם מקבלים ללון בה ולהכין קוקטלים הזויים ללקוחות, זה פשוט מבליט את החלק הקומי של Fist of the North Star בצורה הטובה ביותר שלו, קנשירו בחור כל כך רציני שיכול להרוג אתכם עם אצבע אחת שזה די מצחיק לראות אותו בטוקסידו מכין קוקטלים לתיירים. אבל המשחק שבאמת גרם לי להקרע מצחוק ולהנות זה הבייסבול האנושי- ב-Yakuza 6 אתם חובטים בכדורים, ב-Fist of the North Star: Lost Paradise אתם חובטים ברוכבי אופנועים שמנסים להתפרץ אל תוך Eden, מה שמתאים בצורה נהדרת עם טון המשחק והקשיחות של קנשירו.

בזמנכם החופשי אתם יכולים לקחת על עצמכם משימות, ומשימות אלו, בדומה לאלו במשחקי Yakuza, הם הרבה מהבשר של המשחק, עם לא מעט בקשות מצחיקות ודמויות צבעוניות להן אתם מנסים לעזור. אני כן חושב שיש לא מעט משימות "לך תביא", אבל יש פה ושם משימות כייפיות עם תוכן די נחמד וכמה משימות אפיות שקשורות לעבר האפל של קנשירו והאחים שלו.

די קרוב להתחלת המשחק אתם תרכיבו רכב משלכם, אותו אפשר לשדרג ולחזק. רק חבל שהוא לא מרגיש כל כך חיוני למשחק כמו ב-Mad  Max ואתם לרוב תשמשו בו להגיע למשימות מסוימות ואיסוף פריטים מהשטח, בנוסף הנהיגה היא די גרועה ותתקלו עשרות פעמים בפושעים לאורך הדרך.

משהו נחמד שהופך כל אינטרקציה ליותר חשובה זה מערכת קמעות הגורל של המשחק- עבור כל דמות שתכירו בדרככם תוכלו לייצר קמע גורלי שיחזק לכם את היכולות בהתאם לתכונות של הדמות הזו, וזה יכול להיות חיזוק היכולות שלכם בקרב או שיפור יכולות הרכב שלכם או הגברת הסיכויים למצוא פריטים נדירים.

חוץ מהמשימות והמשחקים שאפשר למצוא במשחקי Yakuza, ב-Fist of the North Star: Lost Paradise תוכלו לצאת לצוד פורעי חוק עם פרס כספי על ראשם אותו תוכלו להרוויח על מנת לקנות ציוד נוסף להרפתקה שלכם.

בלתי מנוצח

כמו המשחקיות עצמה, הקרב של Fist of the North Star: Lost Paradise מאומץ ישירות מ-Yakuza. אתם יכולים לתת רצף מכות, להשתמש באביזרים ולבצע חיסולים לאויבים שלכם באמצעות התקפות סינמנטיות.

המקשים הם די פשוטים; מכה חלשה, מכה חזקה, התחמקות והגנה. יחד עם מהלכים אלו, אחרי מספר מכות ליריב, קנשירו יכול לבצע חיסול מיוחד שבו הוא פוגע בנקודת לחץ בגוף היריב וגורם לו להתפוצץ במופע מרהיב מלא בדם. חיסולים אלו נהיים משעממים די מהר, אלא אם תלמדו חדשים בעץ היכולות, והם דורשים מכם ללחוץ על כפתור בזמן הנכון בשביל להשיג את מירב נקודות הניסיון. בנוסף, אחרי מספיק חיסולים, קנשירו יכול להכנס למצב סופר (סאייה, סתם, זה רק נראה ככה) והוא פשוט נהפך להיות מכונת חיסול בלתי ניתנת לעצירה עם חיסול של אויבים באמצעות אגרוף אחד.

אז כן, הקרב יכול להרגיש מאוד חזרתי, בעיקר בפרק השני של המשחק, שחצי ממנו זה קנשירו פשוט נזכר באירועים גנרים מהעבר שלו ואתם מחסלים כנופיית פושעים אחרי כנופיית פושעים. מילא זה היה ה-Tutorial שיעזור לכם להבין את המקשים, אבל היה לנו חלק כזה בפרק הראשון מול קבוצת אויבים. אז לא הבנתי מה הייתה המטרה, למעט לגרום לי להסס אם אני רוצה להמשיך לשחק עוד.

אבל למזלי כן המשכתי לשחק עוד כי עם הזמן אתם תלמדו יכולות חדשות ודרכים נוספות לחסל את האויבים שלכם. בנוסף, השימוש במערכת הקמעות שהזכרתי מקודם מוסיף טיפה גיוון וייחודיות לקרב והמשחקיות בכלל. אבל עדיין מערכת הביות היא נוראית ומצאתי את עצמי לעולם לא מתמקד באמצעותה ביריב אחד.

בניסיון להיות נאמנים לדמותו של קנשירו, אנחנו מקבלים מהמפתחים דמות ראשית די עוצמתית ובלתי מנוצחת. זה לא אומר שאין מדי פעם אתגרים במשחק, אבל לרוב תרגישו שאתם בלתי מנוצחים וזה מה שקנשירו הוא באנימה. אז כן, הם אולי נשארו מאוד נאמנים לאנימה אבל בו בזמן יצרו דמות שכל קרב איתה הוא יותר מדי קל ולרוב משעמם. זה פשוט תלוי אם זה תמיד היה החלק האהוב עליכם במשחקים סגנון Yakuza.

גרפיקה ועיצוב

הגרפיקה והעיצוב של המשחק הם לא רעים בכלל. העיר עצמה והתושבים לרוב מרגישים די גנרים וחזרתיים, אבל העיצוב של הדמויות המרכזיות של המשחק והגרפיקה בכלל של המשחק הם מאוד טובים.

רוב האפקטים לא נראים הכי טוב וחלק ממרקמי הסביבה נראים כמו מלפני 2 דורות, אבל האפקטים החשובים נראים טוב לעין וחדים, כמו הדם והצ'י של קנשירו שהוא משתמש ביכולות שלו.

הפנים של הדמויות ומרקמי העור שלהם נראים נהדר, בעיקר בגלל שמדובר פה באותו המנוע הגרפי של Yakuza 6: The Song of Life ו-Yakuza Kiwami. אני לא חושב שהמשחק משתמש בו במלוא היכולת, אפילו המפתחים אמרו שהם נתקלו בטיפה קשיים, אבל עדיין חושב שהגרפיקה של משחקי ה-Yakuza מאוד מחמיאה לעיצוב והסגנון של Fist of the North Star.

סאונד והמוזיקה

המוזיקה של המשחק לקוחה ישירות מסדרת האנימה, אז מעריצים של הכותר האהוב ישמחו לשמוע במערכת שלם בווליום מלא אתם המוזיקות שהם כל כך אוהבים. אלו שלא מכירים כל כך את האנימה עלולים לחשוב שהמוזיקה די משעממת ולא מביאה משהו חדש, אבל אני חושב שהיא לרוב עושה את העבודה, בעיקר מוזיקת הקרבות שמכניסה אותי לאווירת הקרב לפני שאני מחסל כל שודד על המסך.

הסאונד בכללי הוא סבבה, ישנם מספר אפקטי קול שלקוחים ממשחקי ה-Yakuza אבל הם כבר טובים אז אין בעיה להשתמש בהם שוב, והדיבוב של דמויות המשחק הוא לא רע בכלל- הם כולם נותנים הופעה די רצינית ומגניבה שבולעת אתכם בסופר דרמה של המשחק והאנימה. מה שכן, חלק מהדיאלוג משעמם ולא כתוב כל כך טוב, אז אל תופתעו אם תמצאו את עצמכם מגלגלים את העיניים.

סיכום

Fist of the North Star: Lost Paradise הוא משחק אדפטציה מצוין ונאמן לסדרת האנימה והמנגה האוהבים, הוא שומר בצורה טובה על זהות העולם והדמויות שלו שהכרנו מלפני שנים, אפילו אם זה טיפה יזיק למורכבות והעניין של מערכת הקרב.

העולם של המשחק עדיין מלא בדברים לעשות ומשימות צד שיעסיקו אתכם לעוד הרבה זמן, רק חבל שלוקח לא מעט זמן להגיע לשם ושאר הדברים מסביב לא כל כך מעניינים. למרות זאת, Fist of the North Star: Lost Paradise מאוד כייפי ומרגיש כמו הגרסה הגברית ביותר של משחקי ה-Yakuza, אם זה אפשרי.

Fist of the North Star: Lost Paradise

הסיפור והעולם - 7.5
משחקיות - 8
הקרב - 7
הגרפיקה והעיצוב - 7.5
הסאונד והמוזיקה - 7

7.4

טוב

למרות שמערכת הקרב יכולה קצת לשעמם, אתם עדיין תצליחו להוציא מאות שעות משחק כייפיות ומעניינות מ-Lost Paradise.

User Rating: Be the first one !

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב, גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

השאר תגובה