בית / GeeKRooM / Monster Mania – סרטי מפלצות מומלצים

Monster Mania – סרטי מפלצות מומלצים

בהמשך לאווירת האלווין שנטשה אותנו כה מהר, החלטתי להביא הפעם מקבץ מושקע של סרטי המפלצות הכי אהובים עליי וקראתי לו בשם המגניב למדי, Monster Mania.

חג האלווין אמנם עבר אבל האווירה נשארה ותמיד כיף לפנות סופ"ש למרתון סרטי אימה, מדע בדיוני, או סרטי מפלצות בכללי. כולנו פחדנו ממפלצות בשלב מסוים בחיינו, בעיקר בילדות. כשמתבגרים המפלצות הופכות להיות מטאפורה לדברים אחרים בחיים. תמיד סיפרו לנו על "אבוללה" שהוא בעצם עיוות של ההורים שלנו ל-"בוגימן". אם לא נאכל או נתנהג כמו שצריך, אבוללה יבוא לקחת אותנו. מישהו באמת האמין לזה? והשאלה הכי חשובה – איפה אבוללה כיום ומה עם איזה חידוש?

נחיה לנצח גם אם אנחנו לא מפחידים כמו פעם.

סרטי המפלצות קיימים מאז ומתמיד – כבר החל מ- 1915 (כן כן) בסרט גרמני בשם "The Golem", או סרט גרמני נוסף אבל מוכר יותר בשם "Nosfaratu" מ-1922, שהיה אמנם סרט אילם בשחור לבן אבל יש בו משהו מצמרר עד היום. ככל שהנושא הפך להיות יותר פופולרי עם פוסטרים צבעוניים ומרשימים, כך אולפנים אמריקאים החלו לייצר סרטי אימה משלהם המבוססים על אגדות גותיות ומתמקדים במפלצות מאוד ספציפיות, החל מזומבים וערפדים ועד לאנשי זאב ומומיות.

מאז נעשו אלפי סרטי ערפדים, אנשי זאב, וזומבים בז'אנרים שלא באמת יכולים לחדש משהו כיום אבל וזה אבל גדול – אהבתנו שמורה אליהם ותמיד יש משהו נחמד בסרטים האלו. גם פרנקנשטיין והמומיות היו נושא מאוד פופולרי בסרטים, בעיקר בשנות ה-20-30 ולאחר מכן דעך למרות שעדיין זוכרים אותם לטובה והופיעו בעיקר בסדרות ובספרים מאז. בחרתי לא לשים כאן שום סרט של המפלצות הקלאסיות היות וזה לא ייגמר ושקול לכתבה בפני עצמה. נתחיל:

יאפ, גם כשאני מת אין לכם סיכוי.

"הנוסע השמיני" – מה אגיד ומה אומר על סדרת החייזר הרצחני שלא יודע מנוחה? רק השם עושה לי צמרמורת. ככל הנראה זו המפלצת הכי אהובה עליי, מאז הסרט הראשון ב-1979 ועד הסרט האחרון, "הנוסע השמיני: קובננט" מ-2017. ואני אסביר למה היא הכי אהובה עליי: דבר ראשון, היא מפחידה ואכזרית בטירוף. דבר שני, היא קטלנית גם כשהיא נפצעת או מתה, בזכות הדם החומצתי והמסוכן שלה. דבר שלישי, היא יודעת להתרבות בקצב היסטרי באופן שמאוד דומה לחרקים עם מלכה, קן וכל מה שקשור לזה.

אין לה עיניים אבל זה ממש לא עוצר אותה כשהיא פורצת מהצלעות של הפונדקאי שלה בצורה מזעזעת ואף לוקחת כמה מתכונותיו. המפלצת הזו היא נשק ביולוגי בכל מובן שהוא – כל הגוף שלה בנוי כמו נשק, וממש לא מפתיע שזה מה שאכן ניסו לעשות ממנה בסרט הרביעי (המעולה! עם אחת הסצינות הבלתי נשכחות מתחת למים). אני לא אובייקטיבית אבל אשמח לראות עוד מהיצור המטריד הזה, ולא אכפת לי כמה המשכים זה ייקח – רצוי עם סיגורני וויבר.

לא הפרצוף שתרצו לראות על הבוקר.

"הטורף" – מאז הסרט המקורי ב-1987 (השנה בה נולדתי) עם ארנולד שוורצנגר, הטורף הפך לאחת המפלצות הכי מרתקות בעיניי. הסרט הראשון הוא אחד הסרטים הטובים של שוורצנגר, ובכללי. הידיעה שיש מפלצת טורפת ואכזרית שעוקבת אחריך, ויש לה טכנולוגיה סופר מתקדמת שבין היתר גם הופכת אותה לבלתי נראית..זה פשוט מפחיד ברמה אחרת. כמו לנוסע השמיני, גם לטורף יצאו המשכים ואיתחולים כשהאחרון יצא השנה. אני אישית לא אהבתי את ההמשכים ולא חושבת שיש משהו שיתעלה על המקור ובניגוד ל"הנוסע השמיני", ההמשכים פשוט לא עובדים.

פיקאבו!

הסיבה שהם גם תמיד מתקשרים לי יחד ומה שנראה כשילוב טבעי ביותר – יש להם 2 סרטים ביחד בסדרת Alien Vs. Predator (אפילו השם נשמע טוב!). הראשון היה מעולה, בשילוב עם Alien Queen מטורפת. השני היה צולע למדי, כשהדבר שהיה הכי מלהיב וגם זה לא נמשך יותר מדי, הוא ה-Predalien (הייבריד מסוכן עם פוטנציאל מטורף! לסרט עתידי אם אתם שואלים אותי). הטורף אמנם בעל תושיה ועוצמתי, אבל מול הנוסע השמיני הוא פשוט חסר אונים ברוב המקרים. כשהוא מוריד את מסיכת החמצן שלו, הוא לא פחות ממבעית עם פרצוף שרק אמא תאהב. תישאר עם המסיכה חמוד, עדיף. לנשום זה חשוב.

להסתתר בתוך כלב זה חמים ונעים.

"היצור" – אחד הסרטים הכי מצמררים שראיתי, וצפיתי בלא מעט. הסרט בבימוי ג'ון קרפנטר (אם השם מוכר לכם זה כי הוא הבמאי של Halloween) מ-1982, בכיכובו של קורט ראסל הצעיר. העלילה מציגה לנו חבורת מדענים/חוקרים שנתקלים בכלב משוטט באמצע אנטארטיקה רק כדי לגלות שהוא הביא איתו חבר מאוד לא נעים (בלשון המעטה) בצורת חיים חוצנית טפילה הנטמעת באורגניזמים אחרים ותופסת את צורתם. האפקטים פה כיאה לשנות ה-80 – מוגזמים, מגעילים ובעיקר מזעזעים. אבל מה שיותר מזעזע ומפחיד זה היצור עצמו שהופך את קורבנותיו לדברים מבחילים ומעוותים שעושים סיוטים, בעוד שקורבנותיו סובלים מאוד והוא יכול לשרוד כמעט בכל מצב ולהפוך לכל אחד; מה שהופך אותו לקטלני ביותר.

בסרט יש סצינה אחת בלתי נשכחת ומזעזעת עם כלבים, וככל הנראה גם הכי זכורה בו. ב-2011 יצא פריקוול נחמד שמתאר את האירועים לפני המקור ולפני שהכלב הצליח לברוח יחד עם הטפיל איתו. אם אתם שואלים אותי – אני מעדיפה את האפקטים הישנים והמגעילים אבל אפקטיביים, מפחידים ומציאותיים הרבה יותר מאשר CGI לא משהו כמו שיש בפריקוול. אגב – סצינה של חייזר שמשתלט על כלב זה לא דבר שהפסיק כאן – למי שזוכר, גם ב-"הנוסע השמיני 3" הייתה סצינה כזו. בשתיהן אגב, קשה לי לצפות עד היום.

אני אמנם גדול ומפחיד אבל אני רק רוצה חיבוק.

"קלוברפילד" – אחד מסרטי המפלצות המודרניים הכי מוצלחים בתקופתנו. אני די בטוחה שצפיתי בו בערך 100 פעם והוא עדיין עושה לי את זה כל פעם מחדש. קודם כל, זה סרט "Found Footage", שזה אומר מנקודת המבט של גיבוריו המצלמים במצלמה ביתית, מה שהופך את האימה לריאליסטית הרבה יותר. תושבי ניו יורק לא יודעים מה פגע בהם כשהבלגן מתחיל עם משהו שנדמה כרעידת אדמה ומתגלה כמפלצת ענקית שמטילה טרור על העיר ותושביה. את הפרצוף של המפלצת אנו רואים רק בפעמים בודדות ומהירות במהלך הסרט. מה שעוד יותר מפחיד במפלצת הספציפית הזו – לא מספיק שאין לנו מושג מהיכן הגיעה פתאום, היא גם "משחררת" את התינוקות שלה, שהם בעצם יצורים בגודל אנושי פחות או יותר, ונשיכה אחת מהם גורמת לבני אדם לחלות ולבסוף להתפוצץ.

אז לא מספיק שיש יצור גדול שהורס את העיר, אי אפשר להתחמק גם מהיצורים האלה. ואחרי צפייה בסרט כמובן שרצינו לדעת מהיכן המפלצת מגיעה, ואמנם קיבלנו סוג של פריקוול, "The Cloverfield Paradox" אבל הוא גם לא גילה לנו יותר מדי ומהו מוצאה של המפלצת האימתנית. ב-2016 יצא ספין-אוף בשם "Ten Cloverfield Lane" שככל הנראה נמצא ביקום של קלוברפילד, עם אלמנטים וסיפור דומה, אבל איננו המשך/פריקוול. מקווה שנגלה מהיכן המפלצות הגיעו ומהו בעצם היקום של הסרטים הללו בעתיד.

אין לי מושג מה זה, אבל נחש זה בטוח לא.

"הערפל" – סרט מ-2007 שמבוסס על ספרו של גאון האימה סטיבן קינג, ואחד מסרטי המפלצות/מדע בדיוני/אימה הכי טובים אי פעם, כשהוא מספק הכל: שחקנים איכותיים, עלילה מותחת ודרמטית, פחד, ומתח. בבימויו של פרנק דרבונט שכבר הפיק סרטי סטיבן קינג מוצלחים מאוד בעבר ("חומות של תקווה", "גרין מייל"). כמעט כל הסרט מתקיים במקום לא הכי אידיאלי, סופרמרקט, בו תושבים בעיירה קטנה ונידחת מוצאים את עצמם מתמודדים מול יקום מקביל של מפלצות קטלניות שיצא מכלל שליטה והגיע לכדור הארץ, בעקבות ניסוי של מדענים בשיתוף עם הצבא.

יש פה כמה יצורים: מפלצות מעופפות; יצור ענקי (לפחות אחד שאנו יודעים עליו) שאוהב לחצות אנשים לשניים; יצורים דמויי חרקים כשאחד מהם הוא דמוי זבוב ענקי וכמו בקלוברפילד, נשיכה אחת מהם ואתה היסטוריה; ועכבישים שדומים חיצונית לזבובים ויורים קורים חומצתיים (מחווה לנוסע השמיני אולי?). סרט מעולה וסוחף שגרר אחריו גם סדרת טלוויזיה שבוטלה.

אני אוהב שילדים צפים לי בתוך הבטן, יאמי. וגם בלונים וסירות.

"זה" – אני ממש לא הולכת לדבר על החידוש האוברייטד מ-2017 אלא על סרט המקור הארוך מ-1990, שגם הוא מבוסס על ספרו של סטיבן קינג. הסרט המקורי, לדעתי האישית, בהרבה יותר מפחיד ומעביר את האווירה הקריפית בצורה יותר מוצלחת. החידוש היה, ובכן, פשוט גרוע, ואני אסביר גם למה – קודם כל הוא נראה כמו חיקוי לא מוצלח ל-"Stranger Things". שנית כל, הסצינות עם המפלצת פשוט לא מפחידות, נמרחות ואפילו מגוחכות. הליצן נראה מצוין אין ספק בכך, בכיכובו של ביל סקארסגרד המוכשר, אבל זה פשוט לא מספיק. למרות ההצלחה המטורפת שלו כסרט אימה ועוד כחידוש, זה פשוט לא זה. תרתי משמע.

הדבר היחיד שאהבתי בחדש זה הסצינות שבהן העזו יותר – כמו למשל הסצינה עם ג'ורג'י שהייתה מזעזעת למדי והראתה את המוות האכזרי שלו, בעוד שבמקור חסכו אותו מאיתנו. הסצינה השנייה שהייתה גם מוצלחת ומצמררת למדי הייתה הסצינה בה הליצן מנופף לשלום עם היד של ג'ורג'י. במקור לעומת זאת – האווירה מצמררת מההתחלה ועד הסוף. הדמויות יותר מעניינות ועמוקות ולא באמת צריכות להתאמץ; הליצן מפחיד ופסיכולוגי ברמה אחרת; שלא נדבר על כך שזה בכלל לא ליצן אלא יצור בלתי מזוהה שלא ידוע מהיכן הגיע ושככל הנראה, לא בטוח, צורתו ה"אמיתית" היא עכביש אבל מי באמת יודע. בעוד שאורכו של הסרט המקורי כ-3 שעות (שני חלקים בשידורי הטלוויזיה), את החידוש החליטו לפצל לשניים והחלק השני לא רחוק מלהגיע אלינו. אני לעומת זאת, ממש לא מתלהבת.

אל תסתכלו בקנקן החמוד אלא במה שיש בו.

"גרמלינס" – לעומת הסרטים האחרים שנמצאים ברשימה, זה סרט שהוא יותר קומדיית-אימה שכזו. לא סרט ממש מפחיד אלא יותר בקטע של צחוק. משהו שמזכיר את ההומור הציני והמרושע של פרדי קרוגר, מעורבב עם מפלצות קטנות ומעצבנות שלא יודעות מנוחה. אבל מה שבאמת מטריד בכל הסיפור הזה, ואל תטעו, הוא אכן מטריד – זה איך המפלצות האכזריות הללו בעצם נוצרות. יצור קטן בשם גיזמו – חמוד עד כדי כאב, לא מזיק, רק רוצה לרקוד ולשמוע מוזיקה, אבל מה? אסור לו לאכול אחרי חצות או שמים ייגעו בו. מים! מכל הדברים בעולם, דווקא הדבר שנחשב הכי בריא הוא הכי קטלני בסיפור הזה. אירוני או לא?

הסרט הראשון הופק ע"י סטיבן ספילברג, ענק האייטיז, בוים ע"י ג'ו דנטה ("פיראנה", "איזור הדמדומים: הסרט") ונכתב ע"י כריס קולומבוס ("שכחו אותי בבית"). סרט קלאסי מובהק, אבל חייבת לציין שהסרט השני הוא האהוב עליי ביותר, מכיוון שיש בו יותר בלגן, יותר הומור, יותר מפלצות והרבה יותר גיוון – וזה בעיניי פשוט חוויה צרופה.

אה כן, וגם פרט שולי: מופיע בו המתאבק האלק הוגן בתפקיד אורח. בין היתר דמות ראשית, קלאמפ, מבוסס על דונלד טראמפ, כריסטופר לי האגדי מופיע בתור המדען המרושע. כל הסרט עצמו מלא בפרודיות, וספציפית: רמבו, הקוסם מארץ עוץ, הפנטום של האופרה. סרט משעשע, מרושע וגאוני בכל מובן שהוא. ככל הנראה יהיה המשך או כמו שנראה בתקופה המודרנית, ריבוט כלשהו שכנראה לא יעשה כבוד למקור.

אני עיוור, יש לי תולעים בפה ואני צריך טיפול שיניים דחוף.

"פחד עד מוות" – אני לא חושבת שהרבה יכירו את הסרט הזה בארץ, אבל בארה"ב הוא דווקא מאוד מוכר, בשמו המקורי Tremors, שכבר הפך לשם גדול בעולם המפלצות ולסדרת סרטים בפני עצמה. בסרט מככבים קווין בייקון, פרד וורד ("אין כמו אלבמה", "העורב 3", "האנטומיה של גריי") ומייקל גרוס המצוין ("קשרי משפחה", "ספין סיטי", "חוק וסדר") בתפקיד הצייד האגדי ששורד הכל, ברט גאמר. מייקל גרוס הוא השחקן המקורי היחיד ששיחק בכל שלושת הסרטים הראשונים, הפריקוול, ובעוד שני המשכים נוספים, כשהאחרון יצא במאי השנה. ב-2003 יצאה סדרת ספין-אוף שכללה 13 פרקים. ב-2017 ניסו להחיות את הסדרה עם לא פחות מאשר קווין בייקון בכבודו ובעצמו שיחזור לתפקידו כוולנטיין, אבל לצערנו הרעיון נגנז והסדרה בוטלה. סדרת הסרטים הזו היא בהחלט B-MOVIE לכל דבר, אבל היי, לפעמים גם אקשן טראשי זה קצת טוב לנשמה.

בסרט הראשון הדמויות מגלות שאסור ללכת יותר על האדמה ולכן חייבים לעלות לגגות של בתים בחוסר אונים משווע מול מפלצת ענקית עם זרועות שיוצאות לה מהפה, תופסות אותך, שואבות אותך פנימה לתוך מוות אכזרי ביותר. בתמונות ניתן לראות את ההתפתחות שלה, מימין לשמאל:

אבל זה לא הסוף של המפלצת, זו רק ההתחלה. עם הזמן (וההמשכים) המפלצת רק משתדרגת, בהתאם לאבולוציה, והופכת לכל מיני דברים מוזרים, החל מהסרט השני (והמעולה) בו היא משתדרגת ל-"Shrinkers", שנראים כמו עופות ענקיים עם "רדאר" שקולט חום גוף. אז מתנודות באדמה הם הפכו לקולטי חום, וכמובן, מהירים מאוד ולכן גם מהם מאוד קשה לחמוק. כמו כן, הם מתרבים ללא כל צורך בהזדווגות. כיף חיים כבר אמרנו? מכאן הכל הופך להיות כבר ממש מביך ומגוחך, כשבסרט השלישי, שהוא הכי מגוחך בעיניי, ה-"Graboids", כפי שקראו לתולעי הענק בגלגולם הראשון, הופכים מ-"Shrinkers" ל-"Ass-Blasters". כן כן, מה ששמעתם. הם יורקים אש ועפים דרך בוסט רציני מה… מקום האינטימי שלהם נקרא לזה ככה. מביך ביותר, אבל סרט יחסית בסדר וחביב למעריצי הסדרה.

אני לא אתפלא אם יהיה עוד המשך מיותר ובו כנראה שאני כבר לא אצפה אבל הקלאסיקה עומדת בעינה. ממליצה על הסרט הראשון והשני, חוויה מהנה וכיפית ביותר לחובבי ז'אנר המפלצות.

לסיכום:

סרטי המפלצות, כמו המפלצות עצמן, השתדרגו עם השנים והפכו להיות יותר מפלצות חייזריות מאשר באמת מפלצות מפחידות. בנוסף, ז'אנר הרוחות והעל טבעי פחות או יותר השתלט על הקולנוע והותיר את המפלצות וסרטי הסלאשרס מאחור (כשעדיין מנסים להחיות אותו עם קאמבקים פה ושם, לא יותר מזה).

כפי שציינתי אין ממש מה לחדש בתחום אבל יש לז'אנר הזה בסיס מעריצים יציב, קבוע ולא קטן במיוחד שתמיד יהיו צמאים לעוד סרטים, כל עוד זה איכותי/מגניב וביניהם גם אני. למזלנו, יש לנו את הסרטים הקלאסיים שתמיד עושים את העבודה.

סרטים שנשארו מאחור: King Kong, A Quite Place, Pacific Rim, The Decent, Mimic, The Cabin In The Woods, Feast, Jeepers Creepers, The Fly, Hellraiser

אודות קארין רוז דובינסקי

בלוגרית עצמאית וגיקית גאה המתפעלת דף משלה בשם The Geek [email protected] הבלוג עוסק בקולנוע, סדרות, גיימינג, חדשות, כתבות, ביקורות והמלצות. קולנוע הוא חיי, אוהבת את כל הז'אנרים (במיוחד אימה ומדע בדיוני) :) חפשו אותי בפייס!

השאר תגובה