בית / ביקורות / טעם של פעם – סיקור המשחק Octopath Traveler

טעם של פעם – סיקור המשחק Octopath Traveler

Octopath Traveler מנסה להחזיר עטרה ליושנה אך האם הוא מצליח?

Octopath Traveler הוא משחק מוזר בהרבה מאוד מובנים. בראש ובראשונה Octopath Traveler הוא משחק תפקידים יפני בטעם של פעם, שמשלב סגנון משחקיות מוכר וותיק ביחד עם שדרוגים שמקלים על שחקנים חדשים. כמו כן המשחק היה בלעדי ל-Switch למשך שנה ורק אז הגיע למחשב האישי, הרבה לפני שיש אפילו שמועות של השקה לקונסולות אחרות, לא הדרך הכי פופולרית להשיק משחק.

המשחק פותח באמצעות Unreal Engine 4 כדי לספק גרפיקה מרהיבה ביחד עם סגנון אמנותי של 16bit שמזכיר את משחקי שנות ה-90. גם מבחינה עלילתית הוא משחק ממש מוזר, יש בו שמונה דמויות ראשיות (ומכאן גם השם של המשחק, Octo היא הספרה שמונה ביוונית), כל אחת בעלת סיפור נפרד, ואין גיבור מרכזי אחד. הדבר המוזר מכולם הוא ש-Octopath Traveler, משחק עם עולם פתוח צנוע אך מעניין, הושק בתקופה שבה משחקים כמו The Witcher ו-Horizon: Zero Dawn, המכילים עולמות פתוחים וענקיים.

כפי שכבר ציינתי המשחק מורכב משמונה סיפורים שונים ואתם יכולים לבחור באיזה להתמקד בכל רגע נתון. בתחילת המשחק תצטרכו לבחור אחת מתוך שמונה הדמויות ולשחק בפרק הראשון של הסיפור שלה. לאחר מכן אתם חופשים לעשות ככל העולה רוחכם. תוכלו לבקר בעיירות שכנות, למצוא את הדמויות האחרות ולשחק בפרק הראשון בסיפור שלהן (מה שיגרום להן להצטרף לחבורה שלכם) או לטייל לבדכם בעולם (מאוד לא מומלץ לדעתי עדיף לאסוף את כל הדמויות ואז לטייל). כך בעצם נבנית לולאת המשחקיות הבסיסית של Octopath Traveler, בהתחלה אתם משחקים בפרק הראשון של דמות אחת, המכיל מבוך ובסופו קרב בוס. לאחר מכן אתם עוברים לעיירה שכנה לשחק בפרק הראשון של דמות אחרת, גם הוא מכיל מבוך וקרב בוס, בסופו היא תצטרף אליכם. לאחר שתאספו את כל הדמויות תתקדמו לפרקים הבאים בסיפור של כל אחת, גם הם יכילו מבוך ובסופו קרב בוס. הבעיה כמובן נובעת מכך שתצטרכו להתקדם בכל הסיפורים במקביל (קודם לעשות את פרק שתיים אצלם כולן ואז את פרק שלוש) כי האויבים פשוט חזקים מדי. זה מאוד מתסכל כי זה מוציא אתכם כל פעם מהסיפור אחד ומחזיר אתכם לסיפור, כך שקשה מאוד לעקוב אחריהם ולהנות מהם. מה שמציל את Octopath Traveler הוא העולם הפתוח שנמצא בין עיירה לעיירה ומלא במבוכים, שבילים סודיים, אוצרות ומשימות צדדיות.

החלוקה של המשחק לשמונה סיפורים נפרדים מובילה לבעיה רצינית. כל אחת משמונה הדמויות, יכולה להיות חלקה מהחבורה בסיפור של חברתה, אבל היא לא באמת לוקחת חלק פעיל בסיפור. חבל שהמפתחים לא עשו קצת יותר מאמץ לגרום לשמונת הדמויות לעבוד יחד. לא רק שקווי העלילה שלהם לא מצטלבים בכלל במהלך המשחק הראשי, אלא שהסיפור כמעט ולא מתייחס לעובדה שהדמויות הן חלק מאותה החבורה. אין הסבר לשיתוף הפעולה בין הדמויות. כשכל  אחת מהדמויות נמצאות ביחד לאורך פרק שלם, זה קצת מוזר שהם לא אומרים כלום או לא מגיבים במצבי קיצון. הפעם היחידה שהם מתפקדים כחבורה היא בזמן הקרב. בהחלט יש כאן פספוס גדול מאוד מצדם של המפתחים.

כל אחת מהדמויות במשחק מתאימה פחות או יותר לארכיטיפיים אליהם התרגלנו במשחקי התפקידים הטיפוסיים. למרבה המזל הדמויות עצמן שונות מאוד אחת מהשנייה, הן מבחינת הסיפור שלהן והן מבחינת מערכת הקרב והאינטראקציה שלהן עם העולם. כל דמויות יש דרך מיוחדת להשפיע על העולם שסביבה. למשל אולבריק הלוחם יכול להזמין דמויות אחרות לדו-קרב ות’ריון הגנב יכול לכייס דמויות. המערכת הקטנה והחביבה הזאת בא לידי ביטוי בחלק גדול מאוד מהמשימות הצדדיות במשחק, בהן לשכנע דמות מסוימת או להשיג ממנה חפץ.

 

מערכת הקרב של Octopath Traveler שואבת הרבה מאוד השראה ממשחקי התפקידים היפניים של שנות ה-90, אך היא מוסיפה להם שינויים מודרניים שיקלו מאוד על השחקן הממוצע בשלהי העשור השני של שנות ה-2000. הדבר הכי קרוב למערכת הקרב הזאת היא מערכת החולשות של משחקי סדרת Persona. כל אויב חלש למתקפות או לנשקים מסוימים, ופגיעה בהם עם אחד מאלה מונע מהם לפעול בתור הבא ומבטיח נזק גבוה נגדם במתקפה הבא שלהם. בנוסף, הדמויות שלכם יקבלו נקודת הגבר בכל תור (שתיים אם תקפת אויבים עם מתקפה שיש לו חולשה אליה), בהן תוכלו להשתמש חד פעמית כדי להגביר את עוצמת המתקפות שלכם (במקרה של התקפה מיוחדת) או את הכמות שלהן (במקרה של התקפה רגילה). שימוש זהיר וחכם בנקודות האלה יכול להציל את החבורה שלכם מאבדון או לשתק את האויב כך שתוכלו לשחרר מתקפה הרסנית.

בהמשך המשחק תקבלו גישה למקצועות משניים, שיתנו לכם להתאים כל אחת מהדמויות לסגנון המשחק המועדף עליכם. נמאס לכם מאולבריק כי הוא סתם לוחם? אין בעיה תוסיפו לו את מקצוע הגנב ועכשיו הוא יש לו גישה ליכולת שלוקחת חיים מאויביו ומחזירה אותם לו. רק דמות אחת יכולה להשתמש במקצוע משני בכל רגע נתון, לכן תצטרכו לחשוב טוב למי לתת אותו. מערכת הקרב יורשת בעיה מאוד רצינית ממשחקי התפקידים היפניים של שנות ה-90, הקרבות ארוכים מאוד ואיטיים, במיוחד קרבות הבוס שיכולים לקחת לפעמים חצי שעה.

לקראת הסוף אני מרגיש אני צריך להתייחס לחלק החזותי של Octopath Traveler. עומק השדה של המשחק ממש מעצבן הוא מאוד קטן וזה גורם לאובייקטים להיות מטושטשים. האפקטים המנצנצים שאמורים לדמות החזרה של קרני אור כמעט גרמו לי לאפקט אפילפסיה (תודה לאל שאפשר להסיר אותם). למזלם של המפתחים אני ממש אוהב את הסגנון החזותי שמשלב בין גרפיקה תלת ממדית לבין גרפיקה דו ממדית בסגנון 16bit. המצלמה והעיצוב האמנותי של הדמויות והסביבה בשילוב עם הדיאלוגים הגרנדיוזיים גורמים למשחק להיראות כמו תיאטרון בובות. למרבה הצער המשחק חוטא במשהו שהרבה מאוד משחקים יפנים חוטאים בו, חלק קטן מהדיאלוגים מדובבים ורובם לא. אין לי בעיה אם משחק לא מדובב בכלל (אני אוהב לקרוא), אבל הפער הזה יוצר תחושת דיסוננס לא נעימה, שלא לדבר על קמצנות וצרות עין. המוסיקה לעומת זאת היא כנראה הטובה ביותר ששמעתי במשחק תפקידים יפני מזה זמן רב.

למרות כל הביקורת שיש לי, אני עדיין ממליץ לכם לשחק ב-Octopath Traveler. הסיפורים שונים אחד מהשני ברמת העניין שהם מעוררים, אבל מתוך השמונה בטוח יהיו כמה שתאהבו. מערכת הקרב מעוצבת היטב ומכילה מגוון רחב של אפשרויות, וכל אחת משמונה הדמויות מכילה מאפיינים ייחודים שישמשו אתכם בקרב ומחוצה לו.

Octopath Traveler

משחקיות - 8
סיפור - 6
גרפיקה ואנימציה - 8
דיבוב ופסקול - 6

7

סביר

אין לי בעיה להמליץ לכל חובב רטרו או משחקי התפקידים יפניים על Octopath Traveler. המשחק הוא ללא ספק יהלום בלתי מלוטש, המוגבל על ידי הפגמים שלו ובעיקר בגלל ההשוואה למשחקים אחרים בז'אנר שזכו להצלחה רבה יותר.

User Rating: Be the first one !

אודות דניאל לניאדו

דניאל לניאדו
במקור מרעננה, כיום מירושלים. סטודנט לביולוגיה, חובב סרטים ומשחקים מושבע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *