בית / ביקורות / מלך האריות – שושלת מלכותית – ביקורת סרט לייב אקשן

מלך האריות – שושלת מלכותית – ביקורת סרט לייב אקשן

25 שנה אחרי שסחף פחות יותר את כל העולם מגיע החידוש התורן מבית דיסני ל-Live Action (למרות שהכל CGI), ושולח אתנו להרפתקה חדשה בסאוונה האפריקאית עם כוכבים ענקיים בעמדת הדיבוב, שירים קלאסיים שקיבלו ריענון, נופים מרהיבים, סצנות מרהיבות ומופסה אגדי אחד. גבירותי ורבותי, זה הזמן לשאוג ולצהול ולקבל את מלך האריות! מהההההההההההה סיבנייה!

ב-1994 דיסני רוכבת על הגל של לא נגמר וממשיכה לשחרר לעולם סרטי אנימציה מהפנטים, מלאי רגעים סוחטי דמעות, אוסקרים שממלאים את המשרדים ותוכן שמצלק ילדים. בין כל הסרטים מגיח המלך האמיתי שברגע אחד הופך להצלחה מטורפת – מלך האריות. אין אחד שלא הצטרף לשירים המרהיבים שנוהלו תחת שרביטו של אלטון ג’ון, אין אחד שלא צחק מטימון ופומבה בקטעים הקומיים ששברו את קו הדרמה היחסית כבד (אחרי הכל זה סוג של מבוסס על המלט של שייקספיר) ואין אחד שלא הזיל דמעה כשמופסה מת (אההה….ספוילר?) – במילים אחרות זה מתכון לגלגול כספים למשך שנים רבות.
שנים עברו ודיסני שהספיקו על הדרך לקנות חצי עולם פחות או יותר, בחרו במקום למצוא איך להמציא דברים מחדש ולהפתיע – העדיפו לקחת את המוכר והאהוב ולהפוך לגרסאות  Live Action מלאות בגרפיקה ממוחשבת כדוגמת ספר הג’ונגל, היפה והחיה, אלאדין ועוד. החידוש התורן כאמור הוא מלך האריות. את הפיקוד לקח ג’ון פברו (אותו אחד שמגלם את Happy, ה-BFF של טוני סטארק ב-MCU) שהחליט ללהק לרוב הדמויות הראשיותצוות שלם של שחקנים ממוצא אפרו-אמריקאי, כשאת טימון ופומבה השאיר לשחקנים לבנים כי עדיין צריך איזון, מהלך שמצד אחד מרגיש מאוד חכם ואותנטי ומצד שני קצת מרגיש מעט מושפע מתרבות הפוליטיקלי קורקט שמתחזקת יותר ויותר (לטוב ולרע).

אבל בואו נתחיל יחסית מההתחלה. למי שלא ראה (באמת? יש כאלה?) או מכיר, העלילה מגוללת את סיפורה של משפחת האריות השולטת על כל מה שהאור נוגע בו ובמרכז סימבה הנסיך, מופסה המלך וסקאר הדוד הרשע והמרושע. סקאר שמאוד רוצה להיות מלך משתף פעולה עם הצבועים ויחד הם הורגים את מופסה ומבריחים את סימבה מהאזור. סימבה שבדרך נס פוגש את האתנחתא הקומית בסרט – את טימון ופומבה ויחד איתם הוא גדל והופך מגור אריות קטן שמסתבך המון לאריה אציליובוגר שבלי לרצות מחפש בעיות חדשות. זה ככה בקצרה…

אז את הסיפור כולנו בתכל’ס מכירים וראינו אלפי פעמים (ובכינו אלפי פעמים בכל פעם מחדש) ובדיוק מהסיבה הזאת דיסני הרגישה שיש לה קלף מנצח ביד, היא עשתה את המעבר של הסרט ממצויר ל-CGI ועל פניו זה נראה מדהים ומרהיב, בין אם אלו הנופים המטורפים מלאי החיות האקזוטיות של אפריקה ובין אם זאת העלילה ששוחזרה כמעט אחד לאחד מהמצויר כולל כל השירים (מלבד חצי שיר שתיכף נגיע לזה) עם חיות (כביכול) אמיתיות שממחיזות הכל בדרך יפיפייה. העבודה הגרפית מנצחת את כל החידושים האחרים ולא רק בגלל ההיצמדות המלאה למה שהיה בעבר אלא גם מעניקה תחושה אמיתית וטעימה רחבה ממה שאפריקה יכולה להציע, ואני לא אהיה מופתע אם יהיה גל של תיירים ליבשת השחורה בעקבות הסרט.

אבל אם יש משהו שנותן Fight לנושא הגרפיקה זה צוות השחקנים הלא פחות ממטורף!
תרשו לי להציג חלק מהצוות לפני שנדבר על מה שקרה שם:

  • דונלד גלובר בתפקיד סימבה
  • ביונסה בתפקיד נלה
  • צ’יווטל אגיופור (מי ששיחק את מורדו בד”ר סטריינג’) בתפקיד סקאר
  • בילי אייכנר בתפקיד טימון
  • סת’ רוגן בתפקיד פומבה
  • ג’ון אוליבר בתפקיד זאזו
  • ג’ון קאני (ששיחק את אבא של הפנתר השחור ב-MCU)בתפקיד רפיקי
  • אריק אנדרה (הקורע) בתפקיד אזיזי
  • קיגן מייקל קי (שלאחרונה מופיע בלא מעט סרטים מקומות כמו צעצוע של סיפור 4) בתפקיד קאמרי
  • והגדול מכולם והיחיד שחזר לדובב את אותה הדמות מהסרט המקורי בעל הקול האייקוני, ג’יימס ארל ג’ונס (המוכר גם בתור דארת’ ויידר) בתפקיד מופסה.

כפיים.

אז מה יש לנו כאן? קומיקאים היסטריים, שחקנים סופר ותיקים, מארחים בתוכניות בידור מהשורה הראשונה, זמרת ענקית ו-דארת’ ויידר אחד שלוקחים את היצירה האייקונית בת ה-25 שנה שעברה מתיחת פנים אל המאה ה-21 אל קהל חדש וגם ותיק שרק מחפש להתאהב (שוב) ביצירה.
אם יש משהו שנתפס בעיניי כסופר חשוב, שעליו אני בדרך כלל שם יותר דגש ותשומת לב כשזה מגיע לביקורות (ולא משנה אם זה על משחקי מחשב או סרטים מצוירים) זה נושא הדיבוב, האם הקול באמת מתאים לדמות? האם המשחק הווקאלי תרם ליצירה או פגע בה? האם השחקן הבין את הדמות אותה הוא מדבב והצליח להביא את מלוא הפוטנציאל שלה? ובסרט בסדר גודל של כזה – השאלות הללו עוד יותר חשובות ואקוטיות. אם נלך מהדמויות “הקטנות” אל “הגדולות” אנחנו נראה (ונשמע) שהרוב עשו את עבודתם על הצד הטוב ביותר הגובל במושלם  בין אם אלו אנדרה וקיגן בתור הצבועים או סת’ רוגן ובילי אייכנר כטימון ופומבה שבמקומות מסוימים התעלו על המקור (להפתעתי הרבה), ביונסה שקיבלה בתור נלה יותר זמן מסך, זמן קרבות ואפילו שיר נוסף – עשתה עבודת דיבוב טובה, גלובר בתור סימבה שמשום מה זה נראה שלא משנה מה יעשה – יהיה מעולה וכמובן ג’יימס ארל ג’ונס שגם אם הוא ידובב חציל, הוא יהיה מושלם.

אבל כמו כל דבר טוב תמיד יש משהו פחות טוב והפעם זה מי שהכי רציתי לראות מה יעלה בגורלו – סקאר, הנבל של הסרט. בגרסה המצוירת נתן את קולו ג’רמי איירונס המדהים שהפך את האריה התככן לנבל שנלקח יישירות מסרטי ג’יימס בונד, הוא חד, מסוכן, עם קסם אישי ומשחק (אפילו שזה רק עם הקול) שמצליח להעביר בך את הפחד והאימה שהדמות מייצגת וכך גם בגרסה העברית שלה נתן את קולו – אלי גורנשטיין האייקוני. בשני המקרים הללו השחקנים המקוריים הביעו רצון לשחזר את התפקיד (כמו ג’ונס) אך העדיפו לתת לשחקנים אחרים ובגרסה העולמית צ’יווטל אגיופור נתן את קולו, שחקן שבפני עצמו הוא לא פחות ממצוין בין אם זה כמורדו בד”ר סטריינג או בסרט “12 שנים של עבדות”, עם המחשבה והידיעה שהוא שחקן מדהים באתי עם תחושות (יחסית) טובות שהוא אולי יצליח להשתוות אם לא להתקרב ליכולות של איירונס. האכזבה הכתה בי כמו קרנף זועם. מבין כל הדמויות הוא היה הגרוע ביותר, וכן, אני משתמש במילה גרוע, מקריינות של נבל דיסני שכולם אוהבים לשנוא קיבלנו משהו אנמי, עייף, נטול משחק ועל גבול דיבוב שפשוט שומעים שהוא מקריא ולא “משחק”. ממי שציפינו שיוביל את הצד האפל של הסרט הזה קיבלנו אכזבה קשה שפגעה בסרט, בעלילה ובהתקדמות שלו, אם יצא לכם לשמוע דברים לא ממש מעודדים על הסרט – רוב הסיכויים שהם הגיעו כתוצאה מהמשחק הגרוע של צ’יווטל אגיופור. זה כואב לומר את זה אבל זה המצב, ומעבר לזה שהוא החליט לקחת את הדמות ולתת לה אפיון של “חבית נפץ רגע לפני פיצוץ” במקום של נבל דיסני כמו שנבל דיסני צריך להיות + אי היכולת שלו לשיר נתנה עוד פגיעה יחסית חזקה לסרט. סרטי דיסני הרי ידועים בשירים שלהם, כל סרט שיוצא סולל דרך אל עבר האוסקר ותחנות הרדיו עם השירים האלמותיים שיישארו פה הרבה אחרינו ואחד מהם הוא “היה מוכן\Be Prepared” שירו של סקאר שכאמור איירונס הפך אותו להמנון הרעים האולטימטיבי שבכל פעם ששומעים אותו יש דחף קל לפלוש לאיזו מדינה. בגלל שלצ’יווטל אגיופור אין יכולות שירה (ובגלל הקונוטציות לנאצים) החליטו בהתחלה להוריד את השיר, הודות ללחץ קהל  וללא מעט בכירים שאמרו בצרה פוליטית “אתם דפוקים?” השיר חזר אבל למתכונת של ספק דיקלום ספק שירה וגם רק חלק קטן ממנו, אני יודע שלא רק אני אלא חלק גדול מהקהל שסבב אותי וחיכה לשיר – היה בהלם ומשם יישירות לתחושת אכזבה. אם אנחנו כבר מדברים על השירים ומוזיקה אז (תודה לאל) השאר היו מעולים ונתנו את הכבוד הראוי למקור + גם השירים החדשים שאו שהיו במקור בגרסה קצרצרה או השיר ממש חדש מהניילונים בביצוע של ביונסה הכניסו עוד יותר עומק ותוכן לסרט ובהחלט תרמו ליצירה המושלמת, וכמובן שגם פס הקול והסאונד הכללי עם ה-וייב האפריקאי היו מעולים והעצימו את חוויית הצפייה של הצופה לכל אורך הסרט.

שורה תחתונה

מלך האריות הגרסה המחודשת אמנם לא מצליח להתעלות על הגרסה המצוירת מלפני 25 שנה (לא מפתיע במיוחד), הנראות והדמויות שנוצרו לא פחות ממרהיבות, השיחזור כמעט אחד לאחד של המצויר בהחלט עושה נעים גם לצופה שמגיע עמוס בזכרונות עבר וגם לצופה החדש, הדיבוב אצל רוב השחקנים מדהים אבל הפשע שנעשה לדמות של סקאר קשה מנשוא. פס הקול של הסרט מקסים כשהיה עם הטוויסט העדכני, עדיין המקורי מתעלה והפשע השני שנעשה בסרט זה ההתעללות שהשיר של סקאר עבר. בסך הכל הסרט הוא חוייה משפחתית מהנה ואפילו הרגע המצלק מוזער מבעבר כי כנראה לא רצו לתת לקהילת הפסיכולוגים אקסטרה עבודה. שווה קולנוע בגלל הסאונד והנראות ובסך הכל – שעתיים של כיף שמנתקות מכל דבר.

מלך האריות

ציון סופי - 8

8

כיף

חוויה ויזואלית מאפריקה

User Rating: Be the first one !

אודות אבירם צדיקריו

אבירם צדיקריו קופירייטר, גיימר ותיק עם 20 שנות נסיון ויודע דבר או שניים, שאלות במייל, לא בשבת כי אני משלים שעות שינה. לייצירת קשר- [email protected] http://aviram.2ya.com/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *