אני בוכה, אבל מאושר – ביקורת המשחק The Legend of Zelda – Tears of the Kingdom

6 שנים מבדילים בין המשחק החדש שיצא לקודם. 6 שנים בהם המתנו לאיך Nintendo תשפר את מה שהרבה החשיבו בתור משחק העולם פתוח הטוב ביותר של כל הזמנים. אחרי יותר מחמישים שעות על Tears of the Kingdom ועוד עשרות רבות אחרות שאני מצפה להם בקוצר רוח, אני יכול להגיד שהם הצליחו ליצור הצלחה אדירה נוספת אשר משפרת בהרבה את החוויה של Breath of the Wild בתחומים מסויימים, אבל גם קצת נופלת בתחומים אחרים.

Tears of the Kingdom הוא ללא ספק המשחק הכי מצופה של Nintendo מאז ההכרזה הרשמית עליו. טריילרים, סרטוני משחקיות ועוד הרימו את ההייפ לרמות בלתי הגיוניות, ואני שמח לבשר שהם עמדו בו בגבורה. המשחק נותן לנו חווית עולם פתוח משופרת, עם יכולות חדשות ומעניינות, סיפור אשר הוא יותר טוב מקודמו עם יותר מסתורין, היסטוריה, ולור, עולם פתוח גדול ומגוון יותר בהרבה, ופשוט עשרות ומאות שעות של משחק, וזה עוד לפני ההרחבות שאני משער שיגיעו.

עברו כמה שנים מאז סיום המשחק הקודם, ושקט יחסי שורר בממלכת היירול. אבל כמו תמיד במשחקי זלדה, שקט הוא דבר זמני. חומר מסתורי בשם גלום (Gloom) מופיע בכל רחבי הממלכה, אשר שואב את אנרגיית החיים של אלו ששבאים איתו במגע. נראה שמקורו הוא מתחת לטירה המלכותית, ולכן לינק וזלדה יוצאים לחקור. זלדה מגלה שם יותר על ההיסטוריה של ממלכת היירול ואלו שבנו אותה, גזע עתיק אשר נחשבו לאגדה. אחרי שהם נתקלים במה נראה כמו גופה עתיקה, רשע עתיק מתעורר לחיים. זלדה נעלמת לתהום, המאסטר סורד (Master Sword) נשברת בקלות, ולינק נשאב ממרבית אנרגיית החיים לו. הוא מתעורר כעבור זמן מה עם יד חדשה לא שלו וחלש במיוחד. בסך הכל לא הטיול הכי נעים. עכשיו עלינו מוטל לגלות מהו מקור הגלום, לאן זלדה נעלמה, איך אחנו יוצרים מחדש את המאסטר סורד, וכמובן להביס עוד רשע קדום. הסיפור פה לא סוטה מהנוסחא המוכרת של משחקי זלדה, אבל הוא כן מוסיף עליה ומבצע אותה בצורה יעילה. אנחנו נגלה המון על ההיסטוריה המקורית של הממלכה ואלו שבנו אותה, על העולמות מעבר לממלכה, ועל ההיסטוריה של העמים שמיישבים אותה.

מעבר לסיפור העצמו, יש פה חזרה למקורות של המשחקים הישנים יותר, ספציפית למשחק אחד, Ocarina of Time. משחק זה נחשב למשחק הטוב ביותר של כל הזמנים במשך שנים רבות, הופיע ביותר רשימות וכתבות משאני יכול לספור, וללא ספק היווה השראה לעלילה ולרעיונות שאנו חווים פה. בתור מעריץ ששיחק במשחק הזה, אני נהניתי מאוד לראות את אותם רעיונות מבוצעים בצורה מודרנית יותר, ואף נפתחים לדרכים חדשות שלא הכרתי בעבר.

אני שיחקתי 160 שעות ב-Breath of the Wild, וזה לא היה בגלל הסיפור או הדמויות, למרות שהם היו טובים. זה היה העולם, הדברים לעשות ולגלות, הגודל, החופש, המקדשים, כל מה שסבב סביב המשחקיות עצמה. אני ממש שמחתי לגלות שלא רק הרבה מהאלמנטים האלו שופרו פה, יש לנו גם מרחבים ועולמות גדולים יותר. בנוסף להיירול שהיא די עצומה בפני עצמה, יש לנו 2 אזורים חדשים שנפתחו לנו הפעם. הראשון הם האיים המרחפים, אזורים ניתן להגיע אליהם ב-2 דרכים: או דרך מגדלי התצפית שמטיסים אותנו ממש גבוה למעלה והם מהנים מאוד לשימוש ונותננים לנו מראה טוב של מקומות מעניינים או חשובים שנרצה להגיע ולבקר בהם, או דרך אחת היכולות החדשות של לינק – Ultrahand. יכולת זאת מאפשרת לנו לבנות מגוון רכב של רכבים, מטוסים, טנקים, ובערך כל מה עולה בדמיון לנו ללא הרבה מגבלות. באיים עצמם נוכל לפתור חידות פלטפורמה, למצוא עוד מקדשים שיעזרו לנו לחזק את החיים והסטמינה שלנו, ולמצוא אוצרות שונים.

החלק השני הוא המעמקים, מפה שלמה בגודל היירול נמצאת מתחת לפני האדמה ואנו צוללים אליה דרך בורות מיוחדים שנפערו בעקבות אירועי תחילת המשחק.  המעמקים הם מסוכנים. גלום נמצא בכל מקום כמעט, הם חשוכים מאוד, והאויבים שם יכולים ליצור לנו נזק מיוחד שמוריד את כמות החיים המקסימלית שלנו ומשפיע על יכולות הריפוי שלנו באמצע קרב. אבל סודות גדולים, נשקים חזקים, ועוד מידע על ההיסטוריה של היירול מתחבאים להם במעמקים, ולכן שווה לחקור אותם.

הזכרתי את היכולות החדשות של לינק, כאשר Ultrahand היא הראשונה מביניהם. אנחנו נקבל גם יכולת שמאפשרת לנו לצלול אל תוך תקרות ולצאת מלמעלה (יכולת מאוד מקורית שעזרה לי בהמון דרכים שונות), יכולת להחזיר אחורה את הזמן של כל חפץ כמעט, ואולי היכולת הכי שימושית לקרב שראיתי כבר המון זמן בכל משחק: היכולת לשלב. לא רק נשק לנשק, אלא גם לשלב דברים למגנים, לשים רקטות על החיצים לנו, ליצור נשקי אלמנטים שונים, ועוד מיליון שימושים שעדיף שתגלו בעצמכם.

הייתי ממש שמח להגיד שהמשחק הזה פשוט מעולה יותר מקודמו בכל אלמנט, אך זהו לא המקרה פה. 4 המבוכים הגדולים שהיו לנו אז חוזרים גם הפעם, בצורות שונות. אך הם לא מאתגרים כמו שהם היו, וגם הבוסים בסוף כל מבוך הרבה יותר פשוטים ללחימה. אני מתגעגע לאתגר שהציב המשחק הקודם באלמנט הזה, לכך שזה דרך ממני ממש חשיבה ולפעמים גם מידה לא קטנה של ניסוי וטעיה עד שהבנתי את הפיתרון. בנוסף לכך, היכולות המיוחדות שאנו מקבלים בסוף כל מבוך מרגישות פחות מיוחדות ויעילות מאשר אלו של אז. באופן כללי הרבה מאוד מהאלמנטים שקיבלנו פה הופכים את המשחק ליותר קל מקודמו, או בואו נגיד זאת ככה, לאחד שהרבה יותר קל "לשבור".

הייתי יכול לכתוב פה פי 4 על המשחק ועל האלמנטים השונים בו, עד כדי כך הוא מלא בתוכן ועד כדי כך הוא תפס אותי, אבל אסכם זאת ככה: Tears of the Kingdom הוא משחק מעולה, יורש ראוי למשחק הקודם, והסיבה הכי טובה עד היום ללא ספק לקניית Switch. הוא ענק, מגוון, מעניין, כיפי למשחק ולניסוי, ופשוט לא נגמר. הוא מציב רף חדש למשחקי עולם פתוח בתעשייה, ואני מקווה שנראה יותר חברות שלוקחות גישות מעניינות כמו פה למשחקים להם. עכשיו אם תסלחו לי, יש לי עוד מקדשים לגלות.

*המשחק סוקר על ה-Switch*
*עותק ביקורת סופק בנדיבות על ידי Nintendo Israel*

The Legend of Zelda - Tears of the Kingdom

ציון סופי - 9

9

מצוין

עם עולם נפלא, מערכת קרב מעניינת, פתיחות מלאה לכל מקום, והרבה מאוד קסם אישי, Tears of the Kingdom הוא לא רק רף חדש למשחקי עולם פתוח, הוא משחק חובה לכל בעלי ה-Switch באשר הם.

User Rating: Be the first one !

אודות אלעד שרז

אלעד שרז, בן 29 מגן יבנה. חובב משחקי ווידאו, אנימה, מנגה, ותרבות חנונית בכללותה. גיימר מאז גיל 10, וגאה להגיד שסיימתי את NFSU בגיל 14 חח

השאר\י תגובה