בתוך הים-ביקורת הסרט בת הים הקטנה

הכינו את המשקפות והסנפירים ותצללו איתי אל המים העמוקים, אל עולמה הקסום של בת הים הנוסטלגית-אריאל.

העיבוד של "בת הים הקטנה" נמרח זמן רב מדי מבלי קשר לעובדה שציפיתי לסרט לייב אקשן בערך מגיל 16. מדובר באחד הסרטים האייקונים של דיסני, שכל אחד מהם כמובן בולט בשל סימני ההיכר שלו. אחד מהסימנים האלו הוא העולם הימי והצבעוני שבו מתרחשת העלילה. אומנם בתור סרט לייב אקשן המראה שלו היה קצת קשה לעיכול. לטוב ולרע.

יצורים אומללים

אציין שהדמויות של פלאונדר וסבסטיאן נראו כמו בובות מוזרות ולא התמזגו בנוף של שאר יצורי הים המרהיבים. היה לי קשה להפריד בין האישיות החביבה של סבסטיאן למראה המבחיל שלו. בנוסף, היו בנות ים שהתלבושות שלהן נראו כמו תחפושות והזנבים שלהם לא התנופפו בצורה אלגנטית. המזל שהתחפושת של אריאל, הדמות הראשית, הייתה המוצלחת ביותר. הצד היפה הוא המבחר של היצורים הימיים והמסוגננים שלא הופיעו בסרט המקורי וכמובן שלא בטכנולוגיה הזאת. גם בזכותם כל שיר נראה כמו קליפ מושקע במיוחד שלא מבייש אף זמר.

חלק מעולמם

העלילה במרביתה נאמנה למקור ולכן אין ספק שצריך לאהוב את הסרט מ1989 כדי לאהוב את הלייב אקשן. נקודת זכות עבור הלייב אקשן שהוא גרם לעלילה להיות פחות קיטשית שכן במתכונת העלילה מוצג סיפור אהבה. בסרט דיסני מקורי אנחנו לא מבינים איך הם התאהבו אחד בשני כי הם בקושי תקשרו, על אחת כמה וכמה שלבת הים הקטנה אין קול. בעיניי, הלייב אקשן פיתח מעט יותר את דמותו של אריק ובנה בצורה יותר הדרגתית את מערכת היחסים בינו לבין אריאל. לא אומרת שנוטרלה הקיטשיות אך עודנה יפה, בכל זאת דיסני.

בעיניי "בת הים הקטנה" הוא אחד הסרטים המוצלחים ביותר של דיסני והתלהבתי לראות את כל הדמויות האגדיות קמות לתחייה. במיוחד את אורסולה (מליסה אן מקארתי) שהופעתה החיצונית והמשחקית הייתה המרשימה ביותר. עם זאת, התפקיד שלה היה לא גדול במיוחד שכן היא בעיקר תצפתה על אריאל ותכננה באמצעותה לחתור תחת טריטון. סבסטיאן היה צפוי מדי לטעמי והיה אפשר לפלפל יותר את הדמות שלו. אשבח גם את אקוופינה שדובבה את שחף וקישטה את הסרט ברגעים משעשעים.

השירים המקוריים של בת הים הקטנה היו תענוג צרוף. הם היו מרגשים, קופצניים ורומנטיים. השירים המקוריים בלייב אקשן היו למעשה יותר טובים ווקאלית מהסרט המקור. השירים היו בתוספת הרמוניות נוספות ופשוט הביצוע הקולי שלהם היה מרשים יותר. האלי לין ביילי, בת הים הקטנה, שרה נפלא והגישה את השירים בצורה הייחודית שלה. בנוסף, היו בסרט שלושה שירים מקוריים שלא גרעו ממנו אך לא הוסיפו לו בעיניי מלבד עוד הזדמנות להקשיב לקולותיהם הערבים של השחקנים ואולי גם קצת אווירה יותר מודרנית ופמינסטית לתקופתינו.

התסריט היה טוב בעיניי למרות שהיה אפשר לחדד את הדיאלוגים בין חלק מהדמויות ולהרחיב את העלילה. ברור שסרט לייב אקשן תמיד ירגיש שונה מהמקור ולדעתי על הסרט לבצע את ההתאמה הזאת על מנת שהוא יצליח לחדור לנו ללב. השפה צריכה לחפוף לתקופה ולויזואליות של הסרט ובלי קשר הוא לא חייב להיות דומה אחד לאחד. זאת הסיבה שבגללה לדעתי הסרט היה כיפי וחביב אבל לא וואו. כדי להצליח במשימה צריך לגזור מהסרט המקורי רק את החלקים הטובים שבו ואף להוסיף נתונים חדשים ולא לצרף את התסריט הפשוט מדי. סרט לייב אקשן נוצץ לא צריך להיות עם תסריט של סדרת אנימציה מצוירת לילדים. בסופו של דבר, הכי קל להעתיק את הטקסט מהסרט המקורי. בכל זאת יש לי ציפייה שהלייב אקשן יהיה עם ניחוח קצת יותר בוגר ומתוחכם.

בסך הכל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמאוד נהינתי מהסרט והוא שמר על מתח לאורך כל כולו. גם לא שמתי לב שעברו שעתיים ורבע בהם לא התקתי עיניים מהמסך. עיבוד הלייב אקשן שיקף לנו את בת הים הקטנה מזווית קצת אחרת. ידוע שהיו ביקורות לגבי בחירת שחקנית בעלת צבע עור שונה מאריאל אך כמו שאמרו המלהקים- הם ראו לנגד עיניהם את בת הים הטובה ביותר והם צדקו שכן ההופעה שלה הייתה פנומנלית. בלי קשר אליה, גם בנות הים של טריטון היו ממוצאים שונים ומרגיש שאחת האמירות של הסרט היא הרצון לאחד את כולנו ללא כל הבדל במוצא או בצבע העור. אמירה חזקה ואני לא מבינה איך מלכתחילה יפריע למישהו לראות דמות שונה ממה שדיסני הכתיבו לנו כל עוד השחקן הוא עילוי. לסיום, הסרט הוא אסקפיזם מהנה ביותר ואם אתם מעריצים של דיסני אל תהססו.