Ace Combat בחלל? לא, יותר מזה. ביקורת המשחק Chorus

מה שנראה ממש בהתחלה כעוד משחק חלל ארקיידי פשוט התברר לי כמשהו עמוק יותר מהצפוי. סיפור של גאולה, דת וההשפעות שלה, הערצת משיח, ועוד.

Chorus הוא משחק שחיכיתי לו מהרגע שראיתי את הטריילר שלו לראשונה. עוד מימי Freespace 2 (סימולאטור החלליות הכי טוב עד היום לדעתי) חיפשתי משחק שיעניק לי הרגשה דומה של קרבות בחלל. האם Chorus מספק זאת? לא ממש. אבל הוא לא מכוון גם לעשות זאת. אז במקום לדבר על מה שהוא לא עושה, בואו נתמקד במה שהוא כן עושה.

ביקום שמכיל חלליות קרב מתקדמות עם מה שנראה בהתחלה כמו AI מהחזקים והמתוחכמים שידעה האנושות, עלה המסדר של העיגול (The Circle), והנביא שלו, אשר נקרא הנביא הגדול (The Great Prophet). המטרה של המסדר ושל הנביא הוא להביא את האנושות למצב של איזון מושלם עם היקום, מצב ללא מלחמות, ללא שפיכות דמים, בו כולם חושבים כאחד. אוטופיה אידיאלית זאת מוגדרת על ידם כ-Chorus, והם לא יהססו להשמיד כל מי שעומד בדרכו של ה-Chorus. הכירו את נארה (Nara) ואת פורסייקן (Forsaken), חללית הקרב המתקדמת שלה והשותף שלה. נארה הייתה בעברה חלק מהמעגל, אבל נסיבות מסתוריות גרמו לה לפנות נגדו וכנגד הנביא, אשר גידל אותה כביתו. נארה צריכה עכשיו להתמודד מול עברה ומול השדים של מעשיה, על מנת להביס את המעגל ולגלות מה הוא בדיוק ה-Chorus אשר הנביא שאף כל חייו למצוא.

הסיפור פה אינו המתקדם ביותר או הטוב ביותר שנתקלתי בו בעבר, אבל הוא מוחזק חזק על ידי כמה סיפורים צדדיים שגרמו לי לרצות לראות איך הוא מתקדם הלאה. בראש ובראשונה יש לנו את נארה ופורסייקן, שאינם מתחילים את המשחק כאותם שותפים קרובים שהם היו בעבר. לאורך המשחק אהבתי מאוד לראות כיצד הקשר שלהם מתפתח ומתחזק, וכמה לא רק הם מראים דאגה אחד כלפי השני, אלא גם כעס הדדי, הרגשות בגידה, תסכול, ואף אובדן תמימות. הרבה יותר ממה שציפיתי ממשחק שעיקרו הוא תעופה בחללית ופיצוץ כל מה שמולנו. נארה היא דמות טראגית, רדופה על ידי עברה, חלוקה בדעתה לגבי מה לעשות, סובלת המון עם ההשלכות של מעשיה בעבר ובהווה, ונאלצת לחיות מבודדת. יש לה יכולות, אך אין לה ביטחון, וזהו כישור שהיא נאלצת לרכוש מחדש כמעט מאפס. פורסייקן היא החללית הכי רגשית שאי פעם ראיתי. אינטיליגנטית ומהירת מחשבה, כיאה למכונה, אבל כל כך הרבה יותר מזה. במידה מסויימת הארק שלו יותר משמעותי משל נארה עצמה, כיוון שהוא יותר מוגבל על ידי מה הוא יכול לעשות ומה לא.

אני יכול לעבור על המון דמויות טובות שהמשחק מכיל, אבל אין לנו את כל היום לצערי. המשחק הזה ספציפית הפיל עלי המון הפתעות מכל פינה, יחד עם זאת הגדולה ביותר כנראה היה הדיבוב. הדיבוב פה הוא חסר רבב לחלוטין, מקצועי ביותר, מלא ברגש ובתחושות, ומהווה את הבסיס למה הסיפור פה כל כך מחזיק. אומרים שכמו מוזיקה דיבוב טוב יכול לעלות או להוריד משחק, ובמקרה שלנו הוא בהחלט מעלה אותו כמה רמות. תודות אליו לא רק שיכולתי להרגיש ממש את החיבור בין נארה לבין פורסייקן, אלא שבנוסף לכך הרגשות של פחד, כעס, שמחה, ואפילו הססנות, פקפוק עצמי, חוסר ביטחון ושיתוק רגשי עברו כל כך הרבה יותר חזק תודות לשחקני הקול המוכשרים פה.

מי זוכר את הטריילרים הראושנים של המשחק? אלו שהראו לנו את פורסייקן טס עם פנויות חדות, מושפע מתאוצה בחלל, ועושה המון דברים מגניבים כמו השתגרויות מאחורי אוייבים? זה נראה לי בהתחלה ממש כאילו לקחו את Ace Combat והציבו אותו פשוט בחלל, וזה לא מדוייק אך גם לא לגמרי שונה מזה. אני מאמין שיש פה שימוש במכניקת התעופה והקרבות של Ace Combat בתור בסיס, יחד עם זאת Chorus משתמש ברקע של העולם והסיפור על מנת לתת לה טעם משלו. פורסייקן יכול לעוף בחלל תלת מימדי מלא יחד עם האצה, האטה, סיבובים חדים, ועוד דברים שמצופים ממשחק חלליות. השליטה בו היא ממש נוחה, ואני רוצה להוסיף שמיקום הלחצנים הוא גם מאוד נוח על הידיים, לפחות על השלט של ה-PlayStation 4. ואני רוצה להבהיר, בין אם על המחשב או לא, אתם הולכים לשחק את המשחק הזה עם בקר. ניסיתי את השליטה של מקלדת ועכבר דרך הדמו של סטים ולמרות שהיא לא הכי גרועה, יש הרגשה ברורה של שליטה הרבה פחות נוחה ומדוייקת. לאורך המשחק נארה תאסוף טקסים שונים, זכר לעבר שלה וליכולות שלה בזמן תקופתה במעגל, והם יקנו לנו יכולות חדשות. אחת הראשיות ביניהן במהלך קרבות זאת יכולת השתגרות אשר יכולה לשמש גם לצמצם פערים מול אויבים וגם להתחמק ממתקפות ברגע האחרון. לפורסייקן עצמו יש כמה וכמה נשקים שונים בעלי יכולות שונות שיכולים להיות יעילים יותר נגד סוגי החלליות שניתקל בהם. הקרבות הם מהירים, מלאי אדרנלין, ומכילים הרבה פעמים יותר מדרך אחת להילחם. שחקנים שונים יוכלו למצוא שילובים של נשקים ויכולות שיעזרו להם להתמקד באוייב אחד כל פעם או לנסות לחסל קבוצות שלמות בפעם אחת. אני מצאתי את מערכת הקרב מאוד מהנה, וחיכיתי ממש לכל קרב שיגיע. לוקח מעט זמן להתרגל לשליטה בחלל ובתעופה, ובמקרים מסויימים כמות האוייבים שזרקו עלי הייתה ממש לא הגיונית אבל שרדתי עם מספיק אימון ומעט מזל.

אחרי על הטוב הזה, יש לנו בכל זאת נקודה אחת גדולה כואבת, נקודת השבר שלי. היה קרב בוס אחד ספציפי שכמעט גרם לי לפרוש מכל המשחק כולו. לא רק שהוא הרגיש לא הוגן, גם הדרך להילחם נגדו הייתה לא ברורה. הדרך לפגוע בו הייתה מבלבלת, וזה לקח לי לפחות 20 ניסיונות שונים עד שהצלחתי להביס אותו. למשחקים מסוג סולס לדוגמא זה יכול להיות כלום, אבל זה משחק הרבה יותר קל, והקפיצת קושי פה ממש הורגשה. אתם תדעו על מה אני מדבר, והעצה שלי זה אל תוותרו. הקרב אמנם ארוך ונגרר מעבר למה שהוא צריך, אבל המשך הסיפור ממש שווה זאת.

בשנים האחרונות לא היו הרבה משחקים שהתרגשתי לשחק בהם כמו Chorus, הטריילר לבדו הדליק אצלי עיניים של התרגשות אדירה. שנים שלא שיחקתי במשחק חלל אקשן מהנה כל כך ועם סיפור שתפס אותי כל כך. ישנו מסלול שצריך לעבור על מנת לתפוס את השליטה, וכמו שאמרתי ישנו קרב הבוס המעצבן הזה באמצע, אבל הסיפור, הדמויות, הדיבוב, והמשחקיות כל כך חזקים פה שאני לא יכול אלא להמליץ עליו בלב שלם.

*המשחק סוקר על PlayStation 4*