החיים בנשימה – סיקור לסרט "לנשום"

אנחנו מסקרים את הבכורה הבמאית של השחקן אנדי סרקיס עם הסרט "לנשום", בכיכובם של אנדרו גרפילד וקלייר פוי

השחקן אנדי סרקיס ("שר הטבעות: שיבת המלך" ו"שחר כוכב הקופים") עולה בפעם הראשונה על כסא הבמאי ומביא לנו את "לנשום", הסיפור האמיתי והמופלא של רובין קאוונדיש, שהצליח להביא למהפכה בחיי מוגבלים ואיך שהם נתפסים על ידי החברה.

הסרט מתחיל עם הכרות בין רובין, אותו מגלם אנדרו גרפילד, ואשתו לעתיד דיאנה, אותה מגלמת קלייר פוי, ומאוד מהר אנחנו קופצים מספר פעמים בזמן במספר שנים כל פעם ורואים אותם מתאהבים, מתחתנים ומביאים ילד לעולם. זה נחמד שהסרט לא מבזבז זמן ונכנס לעיקר הסיפור, אבל כל הסרט בנוי על מערכת היחסים החזקה שבין רובין ודיאנה, ועם מעט מאוד זמן מסך בו אנחנו רואים את ההתאהבות שביניהם, זה גורם למערכת היחסים שבין השניים להרגיש יותר כמו הידלקות מאשר אהבת אמת. מזל שהאהבה האמיתית בין השניים מוצגת בצורה מצוינת ומרגשת אחרי שרובין מתמוטט וחולה בפוליו.

מהרגע בו רובין מתעורר ועד הרגעים בהם הוא יוצא מבית החולים, עם מכונת הנשמה משלו, אנחנו רואים רגעים קשים מאוד, הוא ואשתו צריכים להתמודד עם מצבו החדש ועם המבחן הקשה ביותר במערכת היחסים שלהם, אבל היא נשארת לצידו לאורך כל הדרך ובזכות המוח החד שלו וחבריו הטובים הוא מצליח לחיות חיים מלאים ולעזור לאלפי נכים גם לעשות זאת.

בסצנות שבבית החולים ובביתו של רובין, אנדרו גרפילד מראה יכולת משחק מצוינת- זה מאוד קשה לשחקן להציג את מה שהדמות שלו מרגישה בלי דיאלוג ובלי תנועתיות של הגוף וגרפילד מצליח להביע את עצמו בסצנות אלו בלי להוציא מילה אחת מהפה. בנוסף, לאורך הסרט אנדרו גרפילד מראה הבעות פנים וטון דיבור, שמתאימים לאדם במצבו הרפואי של דמותו וזו בהחלט לא משימה קלה.
אם אני משבח את גרפילד, אני מרגיש את הצורך לשבח את החצי השני שלו, קלייר פוי- היא עושה עבודה מצוינת בתור אשתו דיאנה, היא מצליחה להיות בו זמנית עדינה וקשוחה, ולתת לנו אישה שרוב הזמן מרגישה כגיבורת הסרט, מאשר בעלה, וזה לא שהיא מרגישה לא מציאותית, היא מרגישה אמיתית יותר מרוב האנשים שבסרט.

שאר שחקני המשנה של הסרט עושים גם עבודה די טובה, אבל רובם די נשכחים וקלישאים, כמו הרופא הקונבנסיונלי המרמורמר. מה שכן, הם משתלבים נהדר באווירה הכללית של הסרט והטון הקליל והחיובי שהוא מנסה לשדר.

כל הסרט מצולם בצורה נהדרת והגוון הכללי של הסרט, שמותאם לתקופה בו הוא מתרחש, מאוד יפה ומדגיש את הרוח הטובה הכללית שמקיפה את הסרט. "לנשום" בא לחגוג את החיים ואת האומץ של האנשים שבסיפור, אבל במבט על הסרט כולו זה דבר מאוד חיובי אבל גם מאוד שלילי: החוויה הכללית של הסרט היא מאוד נעימה לאורך רוב הסרט, כך שמשהו עצוב או מלחיץ קורה, יש לו השפעה חזקה יותר על הצופה, למשל כשמכונת ההנשמה של רובין מתנתקת בפתאומיות, אבל בו בזמן הסרט מנסה להיות כל כך מרומם וקליל שרוב הדיאלוג הוא פשוט קלישאי ונדוש, כך שאלו מכם שציפו לראות קצת יותר דרמה ודיאלוג מרגש בסרט מעבר לטריילר, מאוד יתאכזבו.

המטרה הסופית של "לנשום" זה לא לספק סרט דרמה כבד או לתת לנו סיפור חיים מלא של משפחת קאוונדיש, אלא שזה סרט שנועד לחגוג את החיים. הסרט בא להגיד שלשרוד זה לא מספיק וצריך לחיות, משפט ששמענו עשרות פעמים בסרטים אחרים אבל עדיין מצליח להשפיע עלינו בסרט זה. בין אם הוא בספרד, או בחצר הבית או בחדר השינה שלו, רובין מצליח לחיות את חייו מעבר לכל מי שחשב, וזה מה שהסרט עושה מצוין, חוגג את החיים. זה אפילו מתחבא בשם הסרט "לנשום", שאפשר לפרש בתור המילה "לחיות".

סיכום

"לנשום" הוא בהחלט סרט מאוד מרגש ויפה לעין, אבל עמוק בפנים הוא לעיתים מרגיש מאוד ריק, בין אם זה הדיאלוג השטחי או חוסר הפוקוס המלא ביחסים שבין רובין ואשתו.
אנדי סרקיס עשה עבודה טובה בפעם הראשונה שלו בתפקיד הבמאי ובתקווה בסרטים הבאים שלו הוא יצליח לתת לנו סיפור עמוק יותר ומעט מורכב יותר. למרות זאת, "לנשום" מצליח לתת לנו משחק נהדר עם רגעים סוחטי לב וקצת מהחיים.