עלייתן של המכונות – סיקור המשחק Detroit Become Human

מה אתם הייתם עושים אם הייתם צריכים לפתור דילמה של חיים או מוות, ותוכנתתם תמיד לעמוד במשימה שלכם לא משנה מה? המשחק שלו ציפינו זמן רב Detroit Become Human מנסה לענות על השאלה הזאת.

אנדרואידים ובני אדם? דילמות מורכבות בעלות משקל רגשי רב? אולי נעשה שלרובוטים יהיו רגשות? מה יכול להשתבש? ללא ספק אלו הדברים שעברו ל-Quantic Dream בראש כשהחלו לחשוב על הרעיון למשחק. אני עוד זוכרת את ההכרזה הרשמית של המשחק אי שם בתערוכת ה-E3 של שנת 2016, ועד כמה שהמשחק והקונספט שלו נראו מדהים בטריילר משחק ששוחרר עבורו. כמובן שניכר לעין שהמשחק הוא בעל אלמנטים רבים הלקוחים מ-Heavy Rain, אחד הדברים שמייחדים את המשחקים של Quantic Dream. אלו מאיתנו שיצא להם לשחק בדמו בוודאי הבחינו באותם אלמנטים, והתוצאות השונות של החחלטות שביצענו. וזה רק אחד הדברים שהופכים את המשחק הזה ליצירת מופת, בעלת משמעות ומסרים מרכזיים וחשובים הרלוונטים לחיים שלנו.

בעוד הכתוביות של המשחק מתחילות לרוץ על המסך, אני קולטת שהמסע הארוך הגיע לסיומו. מסע שלקח לא מעט שעות. מסע שבו עברתי וראיתי המון. מסע שבו כל החלטה שלי משפיעה על האחרת ברמה שאתה לא יכול להתחיל להבין. מסע שבו כל פניה שאתה עושה משפיע על מהלך המשחק ועליך. מסע שבו נדמה שהרגשות שלי עברו רכבת הרים עם כל המתח והאקשן שהתחוללו בו. נכון, הייתה לי הרגשה שאני יודעת למה אני נכנסת כשהתחלתי לשחק במשחק, אבל לא תיארתי לעצמי שבסופו של דבר יעלו בי כל כך הרבה רגשות, ואני עדיין מתקשה להאמין בעודי כותבת את המילים הללו שההרפתקאה שלי נגמרה איך שהיא נגמרה. כמובן שבשביל להמשיך לראות ולגלות אצטרך לצאת להרפתקאה נוספת בחייהם של קונור, מרקוס וקארה, אבל לך תדע כיצד זה ייגמר הפעם.

אנחנו נמצאים בעיר דיטרויט שבארצות הברית, שנת 2038. העיר הפכה מענייה ומעופשת למשגשת בעלת איכות חיים גבוהה, הודות לאנדרואידים שפותחו עם השנים והוכנסו לחיי היום יום של האזרחים והתושבים במדינה. העלילה מורכבת מסיפורים של שלוש דמויות שונות אלו למעשה סיפורים של שלושה אנדרואידים שונים, עם תפקידים שונים בתכנות שלהם.

קונור הוא אנדרואיד חדיש שיוצר בייצור מיוחד על ידי חברת Cyberlife, בכדי לסייע למשטרה לחקור תיקים במשטרה הנוגעים לאנדרואידים. הוא מוצמד לסגן האנק אנדרסון, שחלק מהתחביבים שלו כוללים להשתכר, להיות סקפטי ולא לחבב אנדרואידים (וזה בלשון המעטה). בראש החקירה שלהם הוא הנושא של אנדרואידים אשר סוטים מהתכנות שלהם. ככל שהחקירה שלהם מתקדמת נתקלים השניים בלא מעט פרשות דרכים. כל החלטה משפיעה על מהלך החקירה ועל מערכת היחסים של השניים. איך תסתיים החקירה של קונור?

קארה היא אנדרואיד שתוכנתה מראש להיות עוזרת בית. אוסף אותה מהחנות הבעלים שלה טוד וויליאמס, איש גדול מיימדים ונראה שאין לו הרבה מאוד סבלנות כלפי שום דבר. הוא מביא אותה אליו הביתה ופוקד עליה להתחיל לסדר את הבית ולדאוג לילדה שלו, אליס. לאחר זמן מה קארה מבינה כי טוד מתעלל באליס והיא מחליטה לקחת את אליס ולברוח איתה אל הלא נודע, על מנת לקבל עזרה ולהציל את אליס. דבר זה הופך את קארה לאנדרואיד בעל מודעת עצמית שסטה מהתכנות שלו, וכעת היא במנוסה על המשך חייה של אליס ושלה.

מרקוס הוא אנדרואיד סיוע. הבעלים שלו קארל מנפרד הוא קשיש בעל אישיות יצירתית שבשלב מאוחר זה של החיים שלו הבריאות שלו קצת מעורערת. מרקוס מסייע לקארל להגיע ממקום למקום, מכין לו ארוחות ומביא לו דברים שהוא מבקש. קארל מתייחס למרקוס כאילו הוא הבן שמעולם לא היה לו. יום אחד כשמרקוס חוזר הביתה ביחד עם קארל, מבחין מרקוס שהייתה ככל הנראה פריצה לבית. האחראי לפריצה הוא בנו של קארל, שרק רוצה כסף ולא באמת אכפת לו מאביו. מרקוס ניצב בסיטואציה לא קלה בה הבן של קארל מעמיד אותו ובסופו של דבר הוא הופך לאנדרואיד שסטה מהתכנות שלו. כיצד ימשיך מרקוס את חייו מכאן ואילך?

 

בהיותי גיימרית מספר רב של שנים, יצא לי לשחק במספר רב של קונסולות. אך תמיד הייתה לי החיבה לסוני. הסיבה לכך היא בגלל משחקים כמו Detroit Become Human. המשאבים והיכולות של ה-PlayStation תמיד מדהימים כשמגיע משחק היוצא באופן בלעדי עבור הקונסולה. מעבר לעלילה המורכבת של המשחק, המשחקיות גם היא עולה על הציפיות שלי. בדומה ל-Heavy Rain האקשן, המתח והרגש שהובאו לידי ביטוי במשחק פשוט הקסימו אותי. הרעיון שכל החלטה שאתה עושה משפיע על כל דבר קטן, ופותחת בפניך אופציות שונות שגורמות למשחק להיראות אחרת לגמרי בכל לחיצת כפתור. מה שכן, החלטות רבות וחשובות צריכות להיעשות במהירות, אחרת אתה עלול לעשות משהו שאתה תתחרט עליו, או שלא. מה שמוסיף לאלמנט הזה הוא ה-DuelShock 4. השלט החכם והמורכב הזה הוסיף ל-Quantic Dream את המאפיינים הקטנים שהופכים את המשחק לחוויה. בהחלט הצלחתי להישאב לתוך החוויה שאני חלק מכל מה שהולך במשחק.

ברמת הגרפיקה קודם כל לבוא ולהגיד וואו, זה בהחלט לא מספיק כאן. עוד במסך הפתיחה של המשחק אתה רואה מה אתה מקבל ואתה לא מסוגל להאמין שזה בכלל לא אמיתי. הטכנולוגיה והנשמה שהושקעה במשחק הזה מבחינה ויזואלית, פשוט גורמת לך לבילבול עז בראש. באחת מהסצנות הראשונות במשחק, אנחנו מגלמים את קונור (הסצנה מהדמו של המשחק). זו הפעם הראשונה שאנחנו רואים את קונור על המסך והרגע הזו בו אתה נתקל בפרצוף של האנדרואיד. אותו אנדרואיד שאמור להיות אובייקט חסר כל נשמה, ובכן אתה מגלה שהוא הרבה מאוד מעבר לכך. זה הפרטים הקטנים האלה כמו החיספוס של העור, נקודות החן האקראיות, השערות שמופרדות אחת אחרי השנייה, הריסים. ואחרי זה אתה מבין שזה לא נעצר פה. בסצנות אחרות במשחק אתה רואה דמויות שמהלכות ברחוב ויורד עליהן גשם. אותם דמויות נרטבות, הרצפה עליה אתה דורך מלאה בטיפות ומים, העמודים מטפטפים מהגשם הזולג עליהם. כל הדבר מקנה לך תחושה כאילו אתה ממש מתהלך ברחובות של דטרויט. מבחינה גרפית, זה המונה ליזה של משחקי המחשב.

עוד מוטיב שרק מוסיף ומחזק לאווירה הדינמית של המשחק הוא הפס-קול הנרחב של המשחק. כבר בסצינת המשחק הראשונה המוזיקה מכניסה אותנו למעין מתח לא מוסבר, שרק גובר ככל שאתה ממשיך הלאה. הטונים העבים שהולכים ונעשים צרים יותר ויותר משפיעים עליך וככל הנראה גם על הבחירות שאתה עושה במהלך המשחק. עבור המשחק הובאו 3 מלחינים שונים, וכל אחד מהם יצר מוזיקה שונה. תחברו את כל השלושה יחדיו, ותקבלו פס-קול אדיר ומרהיב שמשפיע עליך בכל רגע נתון במהלכו של המשחק. שלושת המלחינים שהובאו ליצירת פס-הקול במשחק הם: פיליפ שפרד, נימה פקאהארה וג'ון פיסאנו.

המשחק בהחלט מותיר בך השפעה חזקה ומסר חשוב. אומנם הנושא המרכזי בו הוא אנדרואידים, אבל בהחלט ניתן להבין כי המסר שעובר פה הוא בעל משמעות לחיי היום יום שלנו, אני אישית די אוהבת את המסר הזה. עכשיו אחרי שסיימתי את המשחק, נשאר בי טעם של עוד, ואני בהחלט מתכוונת לחזור לשחק במשחק ולראות את האופציות השונות שיכולתי לבחור בהן. כמובן שהחוויה הראשונית לא תחזור על עצמה. אבל עד המשחק המדהים הבא, אוכל רק לשחק שוב ולראות מה שטרם ראיתי. בעיניי המשחק הוא בהחלט יצירת מופת, וההמתנה מ-2016 בהחלט השתלמה. האופציה של לשחק שלושה סיפורים שונים של שלוש דמויות שונות הוא מגניב, ובהחלט עשוי טוב (אתם אפילו זוכים לשחק אנדרואידית שנראית כמו ג'ניפר לורנס). הייתה דמות אחת שקצת פחות נהניתי מהסיפור שלה, אבל הסיפור של השתיים האחרות פשוט ריתק אותי למסך. את Detroit Become Human רצוי לשחק בטלוויזיה גדולה ורחבה על מנת להינות ממיטב החוויה שהוא מציע. משחקים כמו המשחק הזה הם הסיבה שצריך להיות לכם מכשיר של PS4 בבית.

 

אז לכל המעוניינים Detroit Become Human יצא בלעדית לקונסולת ה-Playstation 4. אני לחלוטין ממליצה לרכוש את הקונסולה ולשחק בו, משחק מדהים ששווה כל רגע. בהחלט אלך לשחק כעת סיבוב שני של המשחק ולראות את כל האפשרויות וההתפתחויות השונות שטרם נחשפתי אליהן. זכרו הבחירה היא אך ורק בידיים שלנו.