גודל האכזבה כגודל הציפייה – ביקורת המשחק Disintegration

רעיונות מעניינים, יישום מעניין של ז’אנר משחקי היריות מגוף ראשון, דמויות חביבות, והרבה נשמה לא עוזרים ל-Disintegration להתגבר על בחירות פיתוח תמוהות שפגעו בו

Disintegration הוא משחק שלא שמעתי עליו כמעט לפני שקיבלתי את עותק הביקורת. היו מעט דיבורים עליו, אבל אפילו איזה סוג של משחק הוא מיועד להיות ואיזה משחקיות מצופה לנו היה די באוויר. כאשר התחלתי אותו הופתעתי מעט לגלות שמדובר פה במשחק יריות מגוף ראשון עם רמה מסויימת של שליטה טקטית ביחידה נפרדת מהשחקן. אני הולך להגיד משהו מוזר, אבל המשחק השרה עלי אווירה דומה לזו של XCOM החל מההתחלה, ולא לגמרי בצורה לא מוצדקת. אחרי שעברתי את המדריך שהמשחק סיפק לי ולמדתי איך לשלוט ביחידה שלי ואיך לנוע במרחב ולירות, התחלתי את הסיפור וניגשתי למשימה הראשונה, והאכזבה לא איחרה לבוא. אני מעט מקדים פה את המאוחר, אבל המשחק הזה הוא באמת אחד המאכזבים ביותר ששיחקתי בחיי, ודווקא בגלל שהוא היה יכול להיות כל כך הרבה יותר ממה שקיבלנו.

Disintegration מתקיים בעתיד בו טכנולוגיה חדשה מאפשרת להעביר את המוח של אדם בצורה מושלמת לגוף של מכונה, ובכך באופן מלאכותי להאריך את חיי האנוש ולתת לו יכולות שלא היו קיימות עד אז. טכנולוגיה זאת נקראת אינטגרציה והרבה מאוכלוסיית העולם כבר השתמשה בה. אנו משחקים את רומר שואול, נהג לשעבר של כלי רכב ייחודי. כלי רכב אלו נהגו לשימוש עבור ריגול ואסיפת מידע, אבל שודרגו עם מגוון כלי נשק ואמצעים טקטיים על מנת להפוך אותם לאמצעי קרב מתקדם ומרכז שליטה נייד לאדם אחד. המשחק מתחיל כאשר רומר עובר חקירה על ידי בלאק שוק, מנהיג הארגון ראייון אשר שואף להפוך את כל האנושות למכונות. לאחר פריצה ממאסר והצטרפות למספר לוחמי מחתרת, רומר מצטרף למחתרת ורוכב על כלי הרכב המשופצר בניסיון להחזיר את האנושות לדרכה הנכונה. קבוצת החברים שמקיפה אותו היא טובה ומעניינת בדרכה, עם אישיות שונה לכל אחד מהם, דיבורים ביניהם במהלך המשימות (כולל הערות על המצבים השונים שאנו נתקלים בהם), ולא מעט הומור. אהבתי את הגישה שלהם גם שחברי הצוות לא מנסים להיות מצחיקים בכוח או לספר בדיחות, אבל המצבים והשיחות ביניהם וההתנגשות ומערכות היחסים בין סוגי האישיות שלהם יוצרים פשוט מצבים מצחיקים. העובדה שאחד מחברי הצוות דלוק על חברת צוות אחרת ושניהם בגוף של רובוט פשוט מקנה אווירה שונה לפלירטוט שהוא מנסה ליצור ולדחייה שלה של כל הניסיונות שלו. לסיפור יש פוטנציאל מעניין עם רעיונות ואג’נדות שונות לשני צדדי המאבק, ואני ראיתי גם איך לדמויות יש מרווח להתקדם ולחזק את הקשרים שלהם, אבל לצערי לא חוויתי הרבה לא מהסיפור ולא מהדמויות. כל החוויה שלי מהמשחק היא עד המשימה הרביעית, ואני אסביר בהמשך מדוע.

תמיד רציתי לרכב על אופנוע מעופף!

העולם והאנימציות של Disintegration נראים ממש טוב לחברה קטנה בעלת 30 אנשי צוות שזה המשחק הראשון שלה. ברור שהרבה מאוד השקעה הושקעה בפרטים, ומערכות שונות הוספו למשחק על מנת להפוך אותו לאף יותר מעניין. המודלים של הדמויות במיוחד הפתיעו אותי לטובה, לא רק שהם נראו טוב הם גם נעו טוב ותקשרו בצורה טבעית עם מגוון לא קטן של אנימציות שונות, והחברה פעלה בחוכמה רבה על ידי כך שהם עזרו לנו להבדיל ביניהם ולהראות לנו את האישיות שלהםבכך שהם עיצובו שונה את הגופים הרובוטיים. קל לראות אחת מהדמויות ולהבין איזה סוג אישיות נמצא שם בפנים ואיך היא תדבר ותתקשר, וזה לא דבר מובן מאליו כאשר רובוטים יכולים להיות ממש דומים אחד לשני. הצוות לקח על עצמו אתגר לא קטן בהחלטה הזאת, ולפי דעתי הוא עמד בה די בגבורה. מעבר לעיצוב שלהם גם הקולות והדיבוב של הדמויות מוצלח למדי. יש יותר ויש פחות, אבל כאשר זה טוב, זה ממש טוב ויכולתי להישאב לכמה מהדמויות עם רצון אמיתי לגלות מה יקרה להם בהמשך. עיצוב הרובוטים הכללי הזכיר לי רבות את XCOM 2 והאויבים שלו, וזאת הייתה התזכורת הראשונה שלי למשחק הזה. לעומתם, ההנגר בו אנחנו מבלים בין משימה למשימה הוא פשוט סטנדרטי ללא כל הרגשה של משהו ייחודי. הוא פשוט הנגר, עם כלי הרכב שעוברים תיקון בצד ומחשב ראשי אשר דרכו אנחנו בוחרים משימות. הוא גדול אבל מאוד ריק, ואין לנו אף אפשרות לחקור אותו, למרות מסדרונים פנימיים אשר מובילים לדלתות שאי אפשר לפתוח.

אתה נראה גדול היום! מה אכלת לאחרונה?

במהלך המשימות האלו אנו נשלוט על כלי הרכב שלנו וניתן פקודות שונות לחברי הצוות שלנו. המשימות מתקיימות באזורים מוגבלים וסגורים, גם אם הם די גדולים בשטח שלהם, אשר מובילים אותנו על מסלול קבוע מההתחלה עד הסוף. יש לנו מטרה ראשית (אשר יכולה להשתנות לא מעט במהלך המשימה) ולא מעט דיבורים בינינו לבין בסיס האם עד סיום המשימה. בדומה שוב ל-XCOM 2 אשר היה מבוסס משימות. יש נוחות בכך שאפשר לבצע משימה אחת או שניים ולהפסיק. המשחקיות היא חלק מעניין פה, כיוון שבראש ובראשונה Disintegration מגדיר את עצמו כמשחק יריות מגוף ראשון, רק שאנו שולטים על כלי רחב מרחף עם שני רובים אוטומטיים. הצוות שלנו יעיל למדי בפני עצמו גם ללא הפקודות שלנו, ויש לנו אפשרות לפקד עליהם במספר דרכים: להודיע להם להתרכז בנקודה מסוימת, לבקש מהם להתמקד באויב ספציפי אשר הם ירכזו עליו אש עד שהוא יושמד, להגיד להם להשתמש ביכולות המיוחדות שלהם, או להנחות אותם לבצע אינטרקציה עם אחד ממספר חפצים ייחודיים בעולם. כל איש צוות מגיע עם נשק משלו ויכולת ייחודית משלו אשר יכולה לעזור לנו לשלוט בשדה הקרב בדרכים שונות. דויל יכול לשגר מספר מרגמות לאוויר אשר ייצרו נזק כבד לכל האויבים בטווח הפגיעה שלהם, בעוד אגנס זורקת רימון הלם שמהמם אויבים והופך אותם זמנית פגיעים יותר לנזק מנשקים. שימוש יצירתי ונכון ביכולות השונות, יחד עם מיקום ומחשבה מהיכן לתקוף, הם חיוניים להצלחה. המשחק לא מרחם מהמשימה הראשונה, וזרק על הצוות של 3-4 אנשים שלי גם 15-20 אויבים בו זמנית מכל הכיוונים. לקח לי שמונה ניסיונות לעבור את המשימה הראשונה, ואז הבנתי שיש פה בעיה אמיתית.

להפציץ את כולם!

המשחקיות, הגרפיקה, העולם והדמויות, כולם טובים ומעניינים, אבל זה לא עוזר כאשר יש למשחק עיצוב שלבים ומערכת אויבים אשר היא כל כך נגד השחקן. הצלחתי להתגבר עליה עד המשימה הרביעית, ושם זה ממש הרגיש כאילו המשחק נגדי. קיבלתי רצף של אויבים מעצבנים כולל צלפים אשר עושים נזק כבד לרכב שלי ומספר חליפות אויב כבדות וגדולות יותר במפה אשר הייתה מלאה בהרבה חומות וקירות שמנעו ממני לזוז בצורה חופשית ולהציב את עצמי מחוץ לטווח סכנה (כי הם הופיעו מכל הכיוונים בו זמנית). בנוסף לעובדה שהכלי שלי לא ממש עמיד לנזק ויכול להיות מושמד די בקלות מכמה יריות מכוונות היטב, עם העובדה שהאויבים יודעים ממש לכוון, והגעתי למצב שאני מנסה את אותו השלב של עשר דקות במשך שלוש שעות עד שוויתרתי פשוט על המשחק לחלוטין. אני שיחקתי על דרגת הקושי הרגילה, ואני מפחד לגלות איך זה בגבוהה יותר. אלו גם המשימות הראשונות, וזה לא מובן לי מדוע העיצוב כל כך מעמיס נגדי כבר על ההתחלה.

Disintegration הוא המשחק הכי מאכזב ששיחקתי בו כבר מספר טוב של שנים. יש לו הרבה רעיונות טובים וייחודיים, צוות שבאמת נתן את הכל עבורו,  ודמויות מוצלחות. אבל העיצוב שלבים והאיזון של כמות האויבים היא כל כך נגד השחקן, שאני פשוט לא מצליח מעשית להתקדם בו. אם אתם תצליחו לעבור את המחסום הזה ואתם מוכנים לנסות, אאחל לכם בהצלחה. אני מאמין שתהנו גם ממה שיש לשארית המשחק להציע, אבל אישית אני ממליץ לשחק בהרבה משחקים אחרים פחות מתסכלים ומאכזבים מזה.

Disintegration

ציון סופי - 6

6

סביר

Disintegration הוא משחק ייחודי בעל הרבה פוטנציאל אבל עיצוב בעייתי ואיזון אויבים רע מוריד אותו חזק לקרקע.

User Rating: Be the first one !

אודות אלעד שרז

אלעד שרז, בן 29 מגן יבנה. חובב משחקי ווידאו, אנימה, מנגה, ותרבות חנונית בכללותה. גיימר מאז גיל 10, וגאה להגיד שסיימתי את NFSU בגיל 14 חח

כתיבת תגובה

Specify Instagram App ID and Instagram App Secret in Super Socializer > Social Login section in admin panel for Instagram Login to work

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *