סיקור משחק Sine Mora Ex – בחזרה לעתיד

Sine Mora Ex נראה במבט ראשון כגימיק בנאלי על ז'אנר וותיק. הגימיק עצמו באמת לא כזה מרשים – זה הביצוע של המשחק עצמו שהופך את המשחק למוצלח.

Sine Mora Ex הוא עוד משחק יריות בדו מימד בו השחקן שולט על מטוס (או חללית אם מדובר בגרסת המדע בדיוני) וצריך להתחמק מאש האויב ולהשמיד כמות בלתי נתספת של כלי טיס מצד האויב. אם תחפשו משחקים מהסוג הזה בחנות האפליקציות של גוגל או Itunes תמצאו מאות אם לא אלפי משחקים מהז'אנר הזה בדיוק. הבעיה היא, כמובן, שרובם המוחלט גרועים. בתור שחקן שאוהב את הז'אנר הזה כבר 25 שנה, בשנים האחרונות חיפשתי משחקים לסמארטפון שיעמדו בציפיות שלי ואחרי שמצעתי בדיוק סדרה אחת כזו (Sky Forces למי שתוהה) גם התחלתי לחשוב על מה הופך משחק בז'אנר למוצלח אל מול כל הרי הבנוניות וכישלון שמצאתי. השאלות האלו הכינו אותי ל- Sine Mora Ex, אולי המשחק הכי מפורסם בז'אנר בשנים האחרונות – ואם אתם לא שמעתם עליו אתם יכולים להבין עד כמה הז'אנר לא בנמצא בקדמת הגיימינג כיום. בניגוד ל-Starr Mazer DXP, משחק אינדי ומוצלח שיצא השנה, לא מדובר במשחק רטרו 8-Bit אלא במשחק מודרני שפשוט בחר בז'אנר לא כזה פופולרי.

נקודת המכירה של Sine Mora Ex היא אפקט השליטה בזמן שמשפיעה לעומק גם על הסיפור וגם על המשחקיות. הסיפור של המשחק, בניגוד לגרפיקה הצבעונית שלו, אפל במיוחד. הוא מתחיל בניסיון של אבא לנקום באימפריה ממנה הוא הגיע לאחר שהבן שלו נרצח. למה הוא נרצח? פקוד שלו הרג אותו לאחר שהוא סרב פקודה להפיל מקבילה של פצצת אטום על בני מיעוט נרדף שעובר רצח עם. משהו קליל ונחמד להעביר איתו את הסוף שבוע. אבל הי! זה בסדר, הדמויות הן לא בני אדם אלא חיות שנראות כמו בני אדם! הסיפור לא ארוך וחלק גדול ממנו מופיע בתור טקסט עם קריינות. כמו שהזכרתי, בניגוד לסיפור האפל העולם שאנחנו רואים נראה נהדר, בין ערים גדולות שמזכירות את ניו יורק ולונדון ועד לאיים טרופיים, כל שלב נראה ייחודי וגורם לך פשוט להסתכל על הנוף ולהתפעם.  Sine Mora Ex הוא גרסה מחודשת למשחק שיצא לראשונה עבור ה-Xbox 360 וה-PlayStation 3 בלי גרסה למחשב. למרות שיש הרבה משחקים שבעיני צריכים לחכות יותר מדור אחד לחידוש, הגרפיקה הזו ראויה לעדכון למרות שעבר כל כך קצת זמן.

היכולות לשלוט בתנועת הזמן משפיעה בעיקר על המשחקיות של המשחק. במקום אומדן נפרד לחיים ולכמות הזמן שנשאר עד לסיום השלב (קלישאה חוזרת מההיסטוריה של המשחק) שני המדדים האלו מאוחדים. כשהזמן מגיע ל-0 המטוס מתפוצץ, גם אם אתה באמצע טיסה שקטה חסרת דאגות (המחיר של נסיעה בזמן ככל הנראה). כל פעם שהמטוס שלך חוטף פגיעה מדד הזמן יורד למטה, כל פעם שאתה הורג כל אויב המדד עולה טיפה. מעבר למדד הזמן יש את כמות השדרוגים לנשק שלך, מתקפות מיוחדות מוגבלות בשימוש ומדד של יכולת האטת הזמן – מה שנותן לשחקן יתרון גדול מאוד כמובן. נקודות השמירה בין חלקים שונים בשלב הן בעצם נקודות בהן אפשר לייצב את רצף הזמן. אם אתם מעקמים את הפרצוף כשאתם שומעים על הגימיק הזה, אל תדאגו. נכון מדובר בגימיק ולא בגללו שווה לשחק את המשחק, המשחק עצמו (עם או בלי גימיק) עומד בפני עצמו. עכשיו, זה לא שהגימיק לא תורם, בזכותו ל- Sine Mora Ex יש אפשרות לעשות שלבים נהדרים של Bullet hell (כינוי למשחקים דומים בהם המסך פשוט מפוצץ בדברים שיכולים להרוג אותך בצורה לא הגיונית) ולתת גם לשחקנים ללא יכולת תפיסה על חושית לעבור אותם. ככה אנחנו גם מקבלים את ההרפתקה הפסיכודלית וגם רמת קושי הגיונית. בכל שלב נמצא את עצמנו בסיטואציה אותה לא נוכל לעזור ללא עזרה ממנועי הזמן המשוכללים שתקועים לנו מאחורי המטוס. הביצוע של המשחק הוא מה שהופך את כל זה לשווה את הזמן שלכם. יש פידבק כשאנחנו פוגעים באויב וכשהם פוגעים בנו, התנועה של המטוס מרגישה טוב ובכלל פשוט כיף לשחק. הבוסים בשלבים מעוצבים נפלא ולמרות שכולם מבוססים על Steampunk כל אחד מהם ייחודי ומגיע מסגנון אחר (הותקפתם פעם על ידי מצפה כוכבים? תמיד יש פעם ראשונה). באמת מדהים לראות איך שני קונספטים חרושים (משחקי יריות דו מימדים ו-Steampunk) עדיין נראים ייחודיים.

אבל, לצערי לא מדובר במשחק מושלם. ישנם יותר מדי חלקים מתים שאפשר להאשים גם את עיצובי השלבים וגם את מכניקת המשחק. למשל, ברגע שמגיעים לסצינת מעבר אפשר לגרום לה לרוץ יותר מהר – מה שממש מסתדר עם סיפור השליטה בזמן של המשחק. אז למה אני לא יכול לעשות את זה במהלך השלב עצמו? כל כך מתבקש היה להוסיף אפשרות להרצת הזמן מהר יותר שגם הייתה מזינה את מדד האטת הזמן. נכון השלבים הם יפים ונהניתי מאוד להסתכל עליהם בחלקים הריקים שלהם אבל אחרי ששיחקתי באותו שלב כמה עשרות פעמים הייתי שמח לדלג על החלקים האלו. בעצם, לרוב השלבים יש פילר לפני הבוס, או לפחות לפני שלב רגיל אבל מאתגר שכל המטרה שלהם היא להאריך מלאכותית את זמן המשחק. לא כל משחק חייב ללכת בדרך של Boss Rush בה אנחנו נתקלים רק בבוסים ללא שלבים רגילים אבל היה צריך להשקיע יותר בשלבים המובילים אל הבוסים, ולא רק ברקע היפיפה שלהם.