corona - קורונה וירוס
The Sojourn

בלי לחץ – ביקורת המשחק The Sojourn

מכירים את זה שבא לכם לקחת רגע מנוחה מעולם הגיימינג אבל לא בא לכם לעזוב את הג׳ויסטיק? להניח לרגע בצד את החנית\חרב\רובה\מטול טילים\תרנגולת מונחת חום ולהתמסר למשהו רגוע? גם אם רובכם עניתם ״לא, נראה לך? יש לי עוד 1256467 הריגות עד שאני משיג גביע״ אתם יודעים עמוק בפנים שלכל אחד מאיתנו יש את הרגע וצורך הזה להוריד הילוך. וכאן נכנס The Sojourn, הפסקה שאתם חייבים לעצמכם.

אני אתחיל מהסוף. המשחק The Sojourn שיצא ל-PlayStation 4, Xbox One ולמחשב האישי דרך Steam היה יכול ״לספק את הסחורה״ גם כמשחק בסמארטפון או בטאבלט מבלי לפגוע בהנאה, ואתם יודעים מה? אפילו לשפר את החוויה הכללית, הגרפיקה הכל כך מרהיבה עדיין נראית טוב במסך האישי (כל אחד מאיתנו מחזיק טלוויזיה קטנה בכיס), הסאונד פיצוץ עם כל האוזניות שיש לכל אחד ואחת (אוזניות חובה!) והשליטה הייתה יכולה להיות הרבה יותר אינטואיטיבית במצב Touch, אך יחד עם זאת ״נסתפק״ בג׳ויסטיק או בעכבר ופשוט נצא למסע מיוחד ואחר.

אני אחזור להתחלה. The Sojourn הוא משחק מהזן שייקח הרבה גיימרים ותיקים אל תקופות נשכחות, אל הימים הטובים של משחקים כמו MYST ומשחקי ההרפתקאות (שלאחרונה חוזרים עם המון רימייקים) של פעם שמעבר לחידות ומשימות חשיבה שהיה צריך לפתור בשביל לעבור לשלב הבא, היה מגיע סיפור עלילה עוטף שלפעמים היה טיפשי ומהנה ולפעמים יצירת מופת עמוקה ומטורפת.

The Sojourn הוא משהו באמצע עם נטייה חזקה לכיוון היצירה, הוא עוסק באורות וצללים (מכל בחינה אפשרית כמעט), חיים ומוות ומציאות שמשתנה בהתאם לסיטואציה, אולי זה נשמע לכם מסובך אבל בפועל זה מאוד פשוט, מעודן וזורם בהנאה רבה – שמצד אחד זה דבר טוב כי יש פה עלילה (יחסית) מעניינת שתומכת במכלול אבל מצד שני היא עדיין יחסית שטוחה ומעניקה קו עוטף שמאגד את כל המשימות עד סיום המשחק. כשהתחלתי לשחק באמת ציפיתי למשהו עמוק עם תוכן שיציף אותי ברגשות כמו שהטריילר ״הבטיח״, לצערי זה לא ממש היה שם  ומה שקיבלנו היה סיפור חביב… וזהו, אבל לא נורא, כל שאר הדברים בהחלט מפצים על השטחיות העלילתית.

כעת נעבור לדברים שכן עובדים במשחק בצורה מעולה וכמובן נתחיל במשחקיות עצמה. המשחק כאמור מזכיר נשכחות בעולם הגיימינג תוך ערבוב של הדור החדש של הגיימינג, ואני מתכוון לחידות חשיבה עם רבדים מעניינים במיוחד שהן חלק ממשימות קצרצרות שמניעות אותנו לשלב הבא.

רוב משחק האפליקציות הקיימים מורכבים מעשרות ועד אלפי משימות קצרות שברגע שפותרים אותן הן הופכות להיות ״שגר ושכח״ וכך גם המשחק הזה, בין סצנת אחת לשניה שנותנת לנו נגיעה סיפורית שמתיימרת להגיע לסין מרוב עומק אנו נשחק מספר משימות עם הגיבור שלנו תוך שימוש באלמנטים מונחי ויזואליזציה וסאונד בעולם של חידות שצריך להשקיע מעט מחשבה מהירה שבלי לשים לב – מובילה את השחקן לפתור משימה אחרי משימה, רק בגלל הקלות וההנאה במשחק הכל כך מתוק הזה. כמו שאמרתי בהתחלה, השליטה בדמות לפעמים הרגישה מסורבלת שהעלתה קולות תסכול אבל לא ברמה שזורקים את השלט ויוצאים לשחק בחוץ, כאמור אם המשחק היה מיועד לסלולר ולא לקונסולות אז יש מצב שרף ההנאה (והשליטה) היה מקבל עוד כמה וכמה נקודות זכות. אך עם זאת השליטה יחסית קלילה ותוך זמן מאוד קצר נשאבים פנימה וגם כשהמשימות מתחילות להעלות שלב (ואת רף העצבים) הכיף זורם בצורה חלקה ומבלי שתשימו לב – השעה כבר 3:35 לפנות בוקר.
ד״א, אם החלטתם שאתם לוקחים את המשחק אבל מעט חוששים מכמות עצומה של לילות לבנים – אתם יכולים להיות רגועים, המשחק עצמו יחסית קצר, קליל, זורם ולפעמים אפילו סוחף, אז אל תהיו מופתעים שאחרי שתסיימו את המשחק – יהיה לכם חשק לעוד סיבוב אבל זה יקרה ב״הפסקה״ הבאה שלהם מעולם הגיימינג המאסיבי.

וכעת לכוכבים האמיתיים של המשחק – הגרפיקה והסאונד. אם יש משהו שבאמת השקיעו בו זה נושא הגרפיקה והסאונד שלוקחים לא פעם את הפוקוס מכל מה שקורה מסביב. במבט ראשון הגרפיקה נראית יחסית פשוטה אבל ברגע שנכנסים פנימה ונחשפים יותר ויותר למשחק מגלים עולם אנימטיבי מרהיב ומפורט שעושה חשק להביט על הכל, לשאוב כל פרט ופיקסל, להתעמק על היופי המרהיב סביב כל מה שאנחנו רואים ופשוט… לחייך בהנאה.

תנסו לחשוב כמה פעמים יצא לכם במשחקים יחסית קטנים או משחקי אפליקציות ולהתאהב במה שאתם רואים. קרה, אבל לא יותר מדי פעמים, כאן אתם הולכים להתאהב כמה פעמים בעת ובעונה אחת, הכל מעוצב ומאוחר באופן כזה שהופך את המשחק למשהו אחר בנוף הקיים, למשהו הרבה יותר פסטורלי ומושקע שהופך את חוויית המשחק לטוב ומהנה יותר.

מעבר לגרפיקה המרהיבה יש עוד ״מלכת יופי״ שאי אפשר ואסור להתעלם ממנה וזאת המוזיקה ורעשי הרקע. לפני המון שנים יצא המשחק LOOM (או “האורגים” בעברית) מבית חברת LucasArts ז״ל שאחת הדברים המרכזיים בשביל לפתור חידות היה השימוש במוזיקה וסאונד, וכך גם במשחק The Sojourn, מעבר לשימוש באור וצל אנו מונחים ומשתמשים בצלילים בשביל למצוא את הדרך קדימה, אז מעבר לפסקול משגע, מרגיע, מהנה וסוחף גם סאונד הקטע, גם השימוש בצלילים כחלק מהמשחק ובעצם כל המכלול המוזיקלי לוקח את המשחק כמה צעדים קדימה ולא אהיה מופתע אם משחקים ענקיים יבואו, ייבחנו את מה שקורה וילמדו איך ליצור שילובים מבריקים בין עלילה, משחקיות, גרפיקה וסאונד.

בשורה התחתונה המשחק The Sojourn שכאמור היה יכול להיות אחלה משחק אפליקטיבי לא נופל גם על המסך הענק והג׳ויסטיק ביד, הוא מלא חידות חשיבה מאתגרות עטופות בגרפיקה מרהיבה וסאונד מצוין. המשחק לכשעצמו יחסית קצר והעלילה שאמנם מעט שטוחה עדיין מלווה אותנו באופן רציני ולוקחת אותנו לגביהם חדשים, מהנים, מסקרנים ומיוחדים, אל המסע הייחודי יצטרף גם אלמנט הסאונד שהופך את המשחק הזה מ״עוד משהו שכבר שיחקתי״ ל״חוויית גיימינג אמיתית ומטורפת״ עם מוזיקת רגע מרהיבה ומהפנטת, צלילים מדהימים שמלווים אותנו בכל שלב וגם ע״י שימוש פרקטי במשימות עצמן, בקיצור – חגיגה לאוזניים שאסור לפספס (אז שימו אוזניות ותודו לי אח״כ).

השליטה במשחק יחסית מסורבל ופחות אוטנתית ואינטואיטיבית. אבל בשורה התחתונה – אחלה משחק, מהנה, כיפי וזורם.

The Sojourn

עלילה - 6
משחקיות - 8
שליטה - 7
גרפיקה - 9
סאונד - 10

8

מעולה

בכמה מילים - תענוג ויזואלי, מוזיקלי ומחשבתי עם עלילה שטוחה. בשתי מילים -  שווה לשחק

User Rating: Be the first one !

אודות אבירם צדיקריו

אבירם צדיקריו קופירייטר, גיימר ותיק עם 20 שנות נסיון ויודע דבר או שניים, שאלות במייל, לא בשבת כי אני משלים שעות שינה. לייצירת קשר- [email protected] http://aviram.2ya.com/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *