Warcraft – מכתב אהבה בינוני לסדרת משחקים אגדית

מי שעשה את הסרט Warcraft  אהב את הסדרה הזו כל כך עד שהוא הכניס בסרט יותר מדי דמויות, עלילה ומקומות בשביל שנוכל ליהנות ממנו בתור סרט פנטזיה. למרות הכל מדובר בסרט ייחודי שאם היו עובדים עליו קצת יותר היה יכול להיות מדהים.

הטריילרים לסרט Warcraft לא עשו עמו חסד. וחבל, כי אם היו שמים את החמש דקות הראשונות בתור טריילר ההייפ לסרט היה עולה פלאים. אחת הסיבות לכך שהסרט מתחיל כל כך טוב היא שההתחלה מתמקדת באורקים – הנקודה החזקה של הסרט, ועל זה בהמשך. האורקים עוזבים את העולם הקמל שלהם על מנת לכבוש את אזארות', ארץ שוקקת חיים בה חיים בשלווה יחסית בני האדם ובני בריתם. האורקים משתמשים בקסם אפל ודורותאן, אחד ממנהיגי השבטים הקטנים, מחליט שדרך זו בוגדת במסורת ארוכת השנים שלהם ומצטרף אל בני האדם על מנת לנצח את גולדאן – המכשף האפל שמנהיג את כל האורקים. בני האדם מגלים בדרך הקשה שהאורקים מגיעים ונעזרים באביר, מכשף שברח מהמסדר שלו וחצי אורקית שדוברת גם את שפת בני האדם וגם את שפת האורקים.

הגרפיקה הממוחשבת בסרט מדהימה. בתחילת הסרט, כשהמוקד הוא על האורקים, הרגשתי שצפיתי בסרט אנימציה שנראה יותר טוב מכל דבר אחר שראיתי עד עכשיו. את הסרט ראיתי באיימקס ולמרות שהתלת מימד לא תרם לסרט כמעט בכלל, איכות התמונה החדה ומגוון הצבעים בלטו לטובה. לצערי, בני האדם לא נוצרו בגרפיקת מחשב אלא מדובר בשחקנים רגילים. כשעברנו בפעם הראשונה אליהם ממש התאכזבתי מאיך שהם נראו, למרות שהיו להם בני ברית ממוחשבים (גמדים, אלפים ועוד) הם היו נראים רגילים. למרבה המזל ברגע שהם חבשו את השריונות שלהם היה מדובר בסיפור אחר לחלוטין. מעבר לכך שהטכנולוגיה שיצרה את הסרט מדהימה גם הסגנון הוא יוצא דופן. כשאני אומר יוצא דופן אני מתכוון שבניגוד לרוב סרטי הפנטזיה בעשור האחרון – הסרט הזה לא נראה כמו חיקוי של טולקין. זה אחד מהיתרונות הגדולים של הסרט, גם בעיצוב וגם ברגעים הטובים של העלילה. מכיוון שמדובר בעולם שיש לו כבר היקף אדיר לפני שמישהו חשב על הסרט, יוצרי הסרט יכלו ליצור משהו שונה משר הטבעות בלי להמציא בעצמם את הגלגל.

דאנקן ג'ונס, במאי הסרט, ללא ספק אוהב ומכבד את סדרת משחקי Warcraft. אפשר לראות את זה גם בעיצוב וגם בעלילה, המתרחשת לפני משחק האסטרטגיה הראשון שיצא אי שם בשנת 94. כשנכנסתי לסרט אמרתי שאני רוצה לראות אנשים בונים בסיס וכבר בדקות הראשונות התלהבתי שראיתי מגדל שמירה אורקי. לא סתם מגדל שמירה אלא המגדל שמירה שבניתי מאות ממנו במהלך השנים. היו סצנות בסרט שנראו כמו משחק אסטרטגיה בזמן אמת שקם לתחייה – רק לא הבנתי מדוע אני לא מצליח לראות כמה חיים נשאר לכל יחידה. לרוע המזל האהבה והמחויבות חסרת הפשרות לעולם של אזארות' גם הובילה לפגמים הגדולים והבולטים של הסרט.

ישנן שתי בעיות בולטות ב-Warcraft: הקצב והדמויות. העלילה, שנעה בין סיפור פנטזיה בנאלי רוב הזמן לכמה הבזקים של מחשבה מקורית שלא נופלים לתבניות המוכרות, לא מוכרת בגלל הקצב והדמויות שמפריעות לצופה להתחבר לסרט. היו סצנות שלקחו כמה שניות כי הם רק נועדו לקדם את העלילה (חטא שנהיה פופולרי במיוחד אצל במאים כמו סינגר וסניידר). הדמויות, ברוב הזמן, דיברו רק כדי לקדם אותה וחבל. המכשף הראה פוטנציאל גדול להיות דמות טובה שאוכל להתחבר אליה. אם הסרט היה משקיע בו קצת יותר ונותן לו גם סיפור אישי הייתי טורח לזכור את השם שלו ושל שאר בני האדם. גם לא מדובר בדמות היחידה שזה נכון לגביה, ובכלל נראה שהיו כאן יותר מדי דמויות וצמצום שלהם היה נותן לנו כמה דמויות עגולות במקום עדר הדמויות השטוחות שקיבלנו. גם נקודות העלילה היו כל כך רבות עד שהיה צורך ב-Fast Travel לא רק עבור הדמויות אלא גם עבור הקהל שראה לפעמים ארבעה ערים שונות בשלוש דקות.

כל האהבה למשחקים, כל סצנות הקרב (שמשתפרות ככל שבני האדם לומדים איך להילחם באורקים), וכל הייחודיות של הסרט לא עוזרות למחוק את הכישלון שלו בתור סרט. בתור מחווה למשחקי האסטרטגיה (המחווה ל-WOW גם קיימת אבל הרבה פחות) יש מה ליהנות מהסרט וכל סצנה עשירית יש גם רגע קולנועי או נרטבי מוצלח ומיוחד. רק חסר את הדבק של דמויות טובות שיגרמו לי להתאהב בסרט. לא הגעתי עם ציפיות גבוהות ולכן נהניתי מהסרט, רק בדרך הביתה הבנתי כמה הוא היה קרוב להיות הסרט שמראה לכולם איך עושים סרטים המבוססים על משחקי מחשב, אבל לא בדיוק. מדובר בפספוס אדיר וכמו שזה נראה כרגע אף סרט אחר לא הולך לעשות עבודה טובה יותר עבורנו.