Aquaria

מוזיקה (ש)מיימית – ביקורת רטרו ל-Aquaria

עולם קסום מתחת למים, שורדת אחרונה של שבט אבוד, והרבה מאוד ערים נטושות. ברוכים הבאים ל-Aquaria

Aquaria. אני מודה שאני חושש מעט לדבר על המשחק הזה. רובנו חווינו את “המשחק הזה” בשלב מסויים בחיינו, משחק שהרגשנו שונה כלפיו. הוא נחרט לנו בזיכרון יותר מהאחרים בתור חוויה יוצאת דופן, ואולי היו אחרים שגם עשו זאת אחריו אבל הראשון ייזכר לנו יותר חזק. לכל אחד יש את הסיבות שלו ללמה ספציפית המשחק הזה, ועבורי זה היה הקסם שלו. אני לא מתכוון למערכת הקסם במשחק עצמו (למרות שהיא מקורית עד היום ואדבר עליה בהמשך), אלא להרגשה שהמשחק עצמו מכיל כל כך קסם בתוכו, במחשבה שלו ובביצוע שלו. ולחשוב שכל זה מגיע מצוות של 2 אנשים בלבד שעבדו על עליו במשך שנתיים (חברת Bit Blot).

אני אישית נתקלתי ב-Aquaria במסגרת היתקלות באתר של IGF (פסטיבל המשחקים העצמאיים) שם ראיתי אותה כזוכה בפרס הגדול בשנת 2007. אז הורדתי אותה, וקיבלתי וואו לפנים שלי. זה לא היה דומה לשום דבר שנתקלתי בו עד לאותו רקע, שום משחק ששיחקתי לא הכיל רקע קסום ומלנכולי כל כך לעולם שלו, או כל כך הרבה חופש תנועה עבורי לחקור וסודות לגלות. נשאבתי עמוק אל המשחק, ולמרות שבפעם הראשונה הזאת לא סיימתי אותו, הוא נשאר אצלי בזיכרון ואף שכנעתי חברים שלי לנסות אותו. מיותר לציין שאני אוהב את Aquaria מאוד, אבל ההקדמה הזאת היא כבר ארוכה דיה, בואו ניגש למשחק עצמו ואסביר לכם בדיוק מה תפס אותי בו.

נאיג’ה (Naija) היא השורדת האחרונה של מינה. היא לא יודעת לאן כולם נעלמו או מדוע, והיא סובלת מאיבוד זיכרון של ילדותה. היא חיה את חייה בנוחות ובביטחון עד שאירוע יוצא דופן מוציא אותה מהשגרה הבטוחה שלה ודוחף אותה החוצה אל העולם, והיא מחליטה לגלות לאן בני מינה נעלמו ומה קרה לזיכרון שלה. התגליות שלה יובילו אותה עמוק יותר ממה שהיא תכננה, וסודות אפלים יצוצו מעל פני השטח. הסיפור של Aquaria הוא לא סיפור יוצא דופן במיוחד, ולא משהו שלא ראינו ממנו עוד בתקופה שהמשחק שוחרר, יחד עם זאת הוא מסופר בצורה מהנה, חכמה, איטית ושעוזרת לשמור על הרגשה של מסתורין. אין לדעת מה האזור הבא יביא לנו, איזה מידע נגלה, ואיזה זיכרון רדום יתעורר בנו. ואם כבר אזורים, המשחק מכיל מגוון רחב של סביבות שונות. אנחנו נגיע לאורך המשחק לאזורים כמו יער עבותות, עיר מודרנית (יחסית), ומקדש אבן עצום. כל אזור הוא ייחודי בדרכו, לא רק במראה שלו אלא גם ביצורים ששוכנים בו, בסכנות ובאתגרים שקיימים, ואף במוזיקה שלו. התוצאה של כל זה היא שיש לנו דחף גדול יותר לגלות מה ממתין לנו בקצה השני של המפה, ואיזה סיפור יש לו לספר.

חלק מהבוסים הם די גדולים

בתור משחק שמתקיים כולו מתחת למים (כמעט כולו) התנועה של נאיג’ה היא מאוד חלקה ונוחה. נוכל לשחות רגיל, ליצור פרץ קצר של מהירות באמצעות רגליה החזקות, ולהידבק להמון משטחים שונים (מעשית כמעט לכל משטח). לאורך המשחק אנחנו נרוויח יכולות חדשות של תנועה אשר יפתחו לנו אזורים שונים שלא היו פתוחים בפנינו בעבר. כן, המשחק שואב השראה מז’אנר המטרווניה, אבל הוא עושה זאת בצורה שלא מפריעה לזרימה של המשחקיות. אני גם מצאתי שעם כמה טריקים ושימוש נכון בתנועה, אפשר להגיע לאזורים מסויימים מוקדם מהמשחק מצפה או אפילו לפני שיש לנו את היכולת שאמורה לתת לנו להיכנס אליהם. אינני יודע אם זה תוכנן ככה במיוחד עבור השחקן הסקרן במיוחד או פשוט אי איזון קל ביכולות ובעולם, אבל ללא ספק זה הוסיף להרגשה של עולם פתוח שמוגבל חלקית בלבד על ידי יכולות חדשות.

הקסם זורם בכל פינה בעולם

עכשיו הינה הדבר שהפתיע אותי שרק התחלתי את המשחק: גיליתי שנאג’יה יכולה לשיר. אבל כמובן שזה לא שיר רגיל, באמצעות קולה היא יכולה לתקשר ולהשפיע על העולם של Aquaria. יש לנו פה מערכת קסם מבוססת צלילים. על ידי לחיצה על המקש הימני בעכבר יפתח לנו גלגל של צלילים שונים. ריחוף מעל הסמל של הצליל יגרום לנאג’יה לשיר אותו, ופה מופיע לב הייחודיות והקסם של המשחק הזה לפני דעתי. על ידי רצפים מסויימים של צלילים, נוכל ליצור קסמים. בין אם זאת בועת מגן לזמן קצר שתוכל לעמוד בהרבה יותר נזק ממה שחשבתי או היכולת להרים חפצים כבדים, העובדה שאנחנו שומעים לאורך כל המשחק את השירה המיוחדת של נאג’יה מוסיפה המון לפסקול המוזיקלי ולהרגשה שיש באמת קסם אמיתי בעולם הזה, כי אנחנו רואים במו עינינו את ההשפעות שלנו עליו ואת ההשפעות שלו עלינו. ולא סתם השפעות. מוקדם במהלך המשחק אנחנו נגלה ששימוש בצלילים הנכונים תעניק לנאג’יה שינויי צורה. הצורות הן רבות (יותר מ-6) ולכל אחת מהן שימוש אחר בעולם. חלקן התקפיות, חלקן יגבירו את המהירות או את ההגנה שלנו, חלקן ישנו את הגודל שלנו, ועוד. השימוש בצורות השונות הוא תענוג צרוף, במיוחד רגעי הגילוי הקטנים האלה של “אם אני אשתמש בצורה הזאת פה אני אוכל לעשות מה שלא חשבתי שאצליח”.

כדורי אש מתחת למים? למה לא

דיברתי על המוזיקה של נאג’יה, אבל יש פה מוזיקלית ושמיעתית הרבה מעבר לזה. נאג’יה עצמה מדובבת לאורך כל המשחק על ידי ג’אנה שארפה, והיא עושה עבודה נפלאה. הרגשות שלה מועברות בצורה מאוד אמיתית ואותנטית, דבר לא פשוט כיוון שאנחנו לא ממש רואים את הפנים של נאג’יה אלא רק חווים את שפת הגוף שלה. היא גם שרה את מנגינת הנושא של המשחק, ואני ממליץ לכם בחום להקשיב לה גם אם אתם לא מתכוונים לשחק בו. וויזואלית המשחק גם נראה יפיפייה עם אנימציות זורמות, צבעים בהירים וחדים, גיוון יפה בין היצורים והסביבות השונות, ואפקטים של שחייה (כמו שובל המים אחרי דחיפה חזקה של נאג’יה) שרק מוסיפים להרגשה. אחרי כל זה יש לי בכל זאת בעיה אחת עם המשחק הזה שמונעת ממני לתת לו ציון מושלם: דרגת הקושי שלו בסוף המשחק עושה קפיצה לא הגיונית כל כך, ומציבה אותנו עם פעולות שקשה לבצע תחת הלחץ של הזמן שמוקצב לנו. זהו סוף המשחק והוא אמור להיות קשה יותר, אבל אני בכל זאת מרגיש שזה מעט קשה מידי.

Aquaria הוא משחק קסום, נפלא, יפיפייה, מעניין, מקורי, ומהנה ביותר שאני לא יכול להמליץ לכם מספיק לבדוק אותו. אני מודה ומתוודה שאני קצת יותר מקצת משוחד בהתחשב בזכרונות שלי ובתקופה בה חוויתי אותו לראשונה, ועדיין אני מאמין שיש פה פנינה אמיתי שלא מספיק אנשים מכירים. למי שנפתח לו גם התיאבון למשחק אינדי מוצלח מאוד נוסף שמתקיים בסביבה מימית (למרות שעל פני המים ולא מתחתם), בדקו את הביקורת שלי ל-Sunless Sea.

*המשחק זמין לרכישה היום דרך Steam ו-Gog, ואני סיקרתי את גרסת Steam*

 

Aquaria

ציון סופי - 9

9

מעולה

סיפור נפלא, דמות ראישת שקל לחבב אותה, עולם שכיף לחקור, וקסם ומוזיקה כל מקום. מה עוד אפשר לבקש?

User Rating: Be the first one !

אודות אלעד שרז

אלעד שרז, בן 29 מגן יבנה. חובב משחקי ווידאו, אנימה, מנגה, ותרבות חנונית בכללותה. גיימר מאז גיל 10, וגאה להגיד שסיימתי את NFSU בגיל 14 חח

השאר\י תגובה