ביקורת רטרו – טרילוגיית Castlevania על ה-NES

הפעם אנחנו עושים את דרכנו חזרה ל-Nintendo Entertainment System ומשחקי כותר Castlevania של הקונסולה

עד כה בביקורות רטרו פה באתר התרכזתי במשחקי מחשב מתקופת ה-MS-DOS (Commander Keen, The Incredible Machine ו”שוליית המכשף“), כעת הגיע הזמן לחזור אל העבר של חברת Nintendo ואחת מסדרות המשחקים האהובות עלי- Castlevania.

סדרת משחקי האקשן על החיסול של דרקולה רצה כבר זמן רב וכמעט בכל פלטפורמה אפשרית, כמו Castlevania: Bloodlines למגה דרייב, Castlevania: Dawn of Sorrow ל-3DS ו-Castlvania Dracula X: Rondo of Blood ל-TurboGrafix16, אבל הכותר התחיל את דרכו בקונסולות הביתיות (הוא טכנית התחיל את דרכו במשחקיות ארקייד) עם טרילוגיית המשחקים של ה-Nintendo Entertainment System, ה-NES. אז בואו נראה איך שלושת המשחקים מרגישים היום וכמה הם היו מהפכנים אז.

Castlevania

המשחק הראשון בסדרת ה-NES הוא האהוב ביותר עליי.

אתם מגלמים את סיימון בלמונט, צייד ערפדים שמגיע לטירה של דרקולה על מנת לחסל את הערפד המרושע וצבא המפלצות שלו, כל שלב אתם צריכים לחסל יצורים כמו זומבים, זאבים, ציפורי טרף, שלדים וגמדים קופצניים מעצבנים עד שאתם נלחמים נגד בוס סופי שיכול להיות עטלף ענק, המפלצת של פרנקנשטיין, מומיות או מלאך המוות.

הדבר היחיד שיש לכם נגד כוחות הרשע זה שוט שתוכלו לשדרג אותו ואביזרים שונים כמו צלב שנזרק כמו בומרנג, מים קדושים שבוערים על הרצפה ושעון כיס שעוצר את הזמן. כל פריט שימושי עבור חלק אחר במשחק וקרב אחר מול בוס, כמו המים הקדושים שתוקעים את מלאך המוות או הצלב המעופף נגד השלב הראשון בקרב של דרקולה.

ישנם אנשים שיגידו שהמשחק קשה בצורה לא הוגנת בגלל שאם סיימון חוטף מכה הוא עף אחורה ונופל לאחת מהבורות הרבים שיש במשחק, בגלל שהקפיצה די נוקשה ושהשוט של סיימון לוקח יותר מדי זמן לשימוש, ולמרות שזה נכון שאיך שאתם עפים אחורה ושהקפיצה נוקשה מדי זה לא הוגן בכלל, השוט מרגיש לי מאוד הוגן. אני חושב שלוקח טיפה זמן בין מתי שלוחצים להשתמש בשוט ולמתי שהוא פוגע בשביל ליצור סוג של אסטרטגיה מעניינת למשחק מאשר משחק אקשן רגיל שבו רצים וממשיכים ללחוץ על כפתור האקשן ולחסל כל דבר בדרככם. כן, זה יצר מלא תסכול, אבל באותה מידה גם האויבים הקשים של Dark Souls יצרו תסכול והיו קשים ממה שהייתם רואים בכל משחק וזה מה שהפך את המשחק לכל כך טוב, שזה דרש ממכם לשנות חשיבה וליצור אסטרטגיה.

אז כן, המשחק קשה, יש הרבה שרואים בזה כבין המשחקים הקשים הראשונים יחד עם Ninja Gaiden ו-Ghosts and Goblins, אבל אני חושב שהוא יותר טוב בגלל שהוא יוצר אווירה נהדרת בטירה של דרקולה והמוזיקה פשוט אדירה וקלאסית, ואני תמיד מוצא את עצמי חוזר למשחק הראשון מכל שאר המשחקים ועוד רגע גם תבינו שזה לא רק בגלל שאהבתי כל כך את המשחק הראשון אלא בגלל הבעיות של משחק ההמשך הראשון.

Castlevania 2: Simon’s Quest

פחות או יותר מוגדר כאחד ממשחקי ההמשך הגרועים בכל הזמנים שהמשחק חטף ביקורת אינסופית מה-Angry Video Game Nerd של ג’יימס רולף, אבל האם הוא כל כך נורא? ובכן, כן.

אחרי ההצלחה של Castlevania, המפתחים החליטו לקחת את הכותר לכיוון חדש, כמו ש-Nintendo עשתה עם The Legend of Zelda 2 וליצור בין משחקי העולם פתוח הראשונים שראינו- במקום לעבור שלב שלב בצורה לינארית, לחסל מפלצות בדרך ולהלחם בבוסים, הפעם אתם משוטטים בעולם, אוספים לבבות (שהם כעת הכסף שלכם ולא התחמושת עבור הנשקים המיוחדים שלכם) ורוכשים חפצים כדי להשיג את האיברים של דרקולה ולהשמיד אותו לתמיד. כך שמדובר במשחק המשך אחרי שהשמדתם את דרקולה במשחק הראשון ולצערי הרב, המשחק פשוט לא עובד.

בואו נתחיל עם השינוי לסגנון המשחק. סגנון המשחק הוא כעת משחק אקשן-תפקידים, וכל אחד יגיד לכם שבמשחק תפקידים חשוב להתקדם בעזרת האנשים באזור שנותנים רמזים ומוכרים לכם דברים, אבל חלק מהדברים אתם לא צריכים בשביל להשלים את המשחק וכל דבר שהם אומרים לכם לא תורם למסע שלכם או לפתור את המשחק, למשל כשאחד האנשים בכפר אומר לכם לא להסתכל על ה-Death Star. אפילו The Legend of Zelda הראשון שבעיניי הוא אחד המשחקים הכי Overrated שקיימים נתן קצת רמזים לכל הסודות שחבויים במשחק.

אז בסופו של דבר, אני צריך מדריך למשחק, משהו שהשתמשתי בו בעבר במשחקים כמו Sekio: Shadows Die Twice ו-Kings Quest V, אבל גם עם המדריך זה פשוט מתיש ללכת לכל מקום ולהלחם במקבץ יצורים משעממים בסביבה משעממת. זו עוד מגרעה שיש לי עם המשחק, למה אין בקושי יצורים חדשים במשחק? במקום לחדש עם יצורים שונים ותפוסי התקפה יחודיים, אנחנו מקבלים הרבה מפלצות דומות והרבה מפלצות זולות כמו כדורי הריר שעפים בכל מקום רק כדי למרר לנו את החיים, ולצערי הרב, הבוסים גם לא עושים את העבודה, נגד רובם אתם לא חייבים להלחם וגם אם כן אתם מחליטים להלחם בהם, הם כל כך איטיים שזה קל ברמות לחסל אותם, אפילו את דרקולה שפשוט עומד במקום. אז כן, המסע לא שווה את ונקודת היעד הסופית לא שווה את זה, אז מה כן טוב במשחק?

ובכן, המוזיקה נהדרת כמו תמיד והאווירה שוב פעם נהדרת, בעיקר סביב שובו לחיים של הרוזן דרקולה. אפילו האלמנט של היום והלילה שכל כך הרבה מבקרים שונאים, אני חושב שזה אלמנט טוב שפשוט בוצע בצורה איטית, אלמנט שיופיע בעשרות משחקים נוספים כמו Final Fantasy XV.

בסופו של יום, התרומה הגדולה ביותר של Simon’s Quest היא שהוא הכין את הבסיס והנחה את המפתחים של Castlevania: Symphony of the Night איך לעשות משחק Castlevania תפקידים כמו שצריך.

Castlevania 3: Dracula’s Curse

המשחק השלישי בסדרה והאחרון של טרילוגיית ה-NES לוקח אותנו לעבר של משפחת בלמונט והפעם צייד הערפדים הוא טרבור בלמונט ומצטרפים אליו מספר דמויות- קוסמת בשם סייפה, גיבן בשם גרנט והבן של דרקולה אלוקרד.

המשחק עם אותה משחקיות של המשחק הראשון- אקשן לינארי, אבל עם מספר פיצולי דרך לשלבים שונים, כך שיש סיבה לחזור למשחק ולנסות נתיב שונה. טרבור נלחם כמו סיימון אבל שותפיו מאוד שונים מהמשחקיות הרגילה, סייפה יכולה להקפיא דברים ולפוצץ אותם, גרנט יכול לתפס על קירות ומיומן בסכין ולאלוקרד יש מתקפת אש ויכול להפוך לעטלף. את כל השלושה אתם מצרפים לקבוצה שלכם ויכולים להחליף אליהם רק אחרי שניצחתם בקרב בוס מגניב, אבל שימו לב שכל פעם שתצרפו מישהו חדש, אתם תאבדו את החבר הנוכחי שלכם, כמו במשחק הארקייד Magic Sword.

כל אחד מאנשי החבורה שלכם קשור איכשהו לדרקולה ורוצה נקמה על מלך האופל- גרנט קולל על ידי דרקולה וכעת שטרבור שיחרר אותו, הוא יוצא לנקום בדרקולה, סייפה היא כוהנת ומכשפה של הכנסייה שהסתירה את מיניותה והחליטה להפוך לציידת ערפדים ויצאה לחסל את דרקולה, אבל עם עימות עם הציקלופ היא הופכת לאבן עד שטרבור משחרר אותה על ידי חיסול המפלצת בעלת העין האחת והיא מצטרפת לציד, ואלוקרד לוקח על עצמו את האחריות לפתור את העולם מהרוע הערפדי של אביו.

אז כמו שאמרתי, המשחק כולל שלבים די דומים למשחק הראשון עם פיצולים בדרך לשלבים שונים, אבל אני מרגיש שהמשחק הזה הרבה יותר קשה מקודמיו, גם בגלל מבנה השלבים שכוללים פלטפורומות קשות כמו גלגלי שיניים ענקיים ורצפות מתמוטטות, וגם בגלל הבוסים הקשים שהאחרון ביניהם הוא דרקולה שהפעם יש לו 3 צורות שונות, אבל כשאתם סוף סוף מחסלים את דרקולה זה מרגיש כמו ההישג הגדול ביותר בחייכם והסיום המושלם לטרילוגיית המשחקים.

המשחק הוא הטוב ביותר בסדרת ה-NES מבחינתי, בגלל הדמויות, אפשרויות הדרך השונות והאקשן הנהדר כמו תמיד, והוא כל כך אייקוני שהוא הבסיס לסדרת האנימציה של נטפליקס.

סיכום

אם יש סדרת משחקים שאני מייחס אותה ל-NES זו טרילוגיית Castlevania המקורית של Konami- שלושת המשחקים כוללים גרפיקה נהדרת לתקופה, מוזיקה מצוינת שעוד זוכה לעיבודים היום ומספר רגעים קשים ואייקונים. למרות ש-Simon’s Quest הוא משחק לא טוב, היוצרים ניסו לשנות גישה ויצרו הרבה אלמנטים שפופולרים במשחקי אקשן-תפקידים היום כמו מחזור היום/לילה והעולם הפתוח.

אם אתם שחקנים שאוהבים משחקי רטרו וניצחתם את האתגרים של משחקי From Software, הייתי אומר ששווה לכם לנסות לנצח את Castlevania ו-Castlevania 3, שניהם משחקים מאתגרים שישאירו רושם משמעותי עליכם ויבחנו את יכולות הגיימינג שלכם ברמה חדשה לגמרי.

Castlevania על ה-NES

Castlevania 1 - 8.5
Castlevania 2: Simon's Quest - 3.5
Castlevania 3: Dracula's Curse - 9

7

קלאסי

סדרת המשחקים של Castlevania היא קלאסית ומגדירה את דור ה-NES. שחקנים שמחפשים אתגר רטרו טוב, כדאי להם לנסות את המשחק הראשון והשלישי בטרילוגיה.

User Rating: Be the first one !

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב, גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

כתיבת תגובה

Specify Instagram App ID and Instagram App Secret in Super Socializer > Social Login section in admin panel for Instagram Login to work

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *