ערפדים, לא מה שחשבתם – ביקורת המשחק Code Vein

האם הקסם וסגנון העיצוב האנימתי של המשחק Code Vein, מספיקים על מנת להפוך אותו לאחד מכותרי ה-RPG הנחשקים של השנה? אחרי הכל מה יכול להשתבש עם עלילה המערבת בתוכה ערפדים ומערכת קרב ופיתוח מורכבת?

מי מכם שיצא לו לקרוא כמה מהביקורות הקודמות שלי, הקשורות למשחקים שאיכשהו קשורים לאנימה, יודע שאני לא נוטה להתרגש נהם במיוחד. יחד עם זאת, היה לי די קשה להתעלם מ-Code Vein, במיוחד לאור העובדה שהוא משחק RPG. כשמדובר במשחקים מהסוג הזה, אני לא יכולה להגיד לא פשוט, וכבר ישנה חברה יפנית אחת שהוכיחה לנו שאפשר שהמשחקים הללו יהיו מוצלחים, ולא בגדר שירות למעריצים. אבל גם הפעם, במיוחד אחרי שראיתי את הטריילר הראשון למשחק, הייתה לי תחושה שמה שאני חושבת, אכן יקרה. אם גם אתם רוצים לגלות מה חשבתי, פשוט תמשיכו לקרוא.

 

עלילה

בדקות הראשונות של המשחק, אנחנו למדים מאוד מהר כי העולם אותו אנחנו מכירים כבר לא קיים. זאת לאחר האסון המכונה "המפלה הגדולה". בחלוף אותו אירוע החלו לצוץ ברחבי העולם מפלצות, ולאנושות לא נותרה ברירה מלבד לייצר צבא מיוחד שיילחם באותן מפלצות. כאן אנחנו נכנסים לתמונה, אנחנו הולכים להיות חלק מאותו צבא מיוחד. אותו צבא מיוחד למעשה מורכב מאנשים שהחוזרו לחיים באמצעות טפיל, המשתלט על הלב ומשיב את אותו אדם לחיים. אנשים מסוג זה נקראים למעשה Revenants, וכעת הדרך היחידה לעצור אותם היא להשמיד את ליבם.

במהלך ניסוי שמטרתו הייתה לייצב את מצב אוכלוסיית ה-Revenants, נערה צעירה בשם קרוז סילבה, התנדבה להיות "מלכת ה-Revenants". אך מאוחר יותר מתגלה כי היא איבדה את קול ההיגיון, וכתוצאה מהטירוף היא יוצרת מאיסמה, שמחזקת ומאיצה את את הצימאון של ה-Revenants עבור דם טרי. על מנת למגר את התופעה, הוקמה יחידה מיוחדת שהמטרה שלה היא להפיל את אותה מלכה אחוזת טירוף. המבצע זכה לקבל את הכינוי "קוטל המלכה", בהובלת אביה של Cruz הצעירה, הלא הוא גרגוריו סילבה. המבצע הסתיים בחיסול של המלכה, אבל אותו מאיסמה נותרה, ונדמה שהמשבר הבא נמצא על סף הדלת. הצמח המיוחד שמשמש כתחליף לדם טרי הולך ואוזל במהירות רבה. עכשיו זו רק שאלה של זמן עד כמה החברה השברירית שנותרה על פני הכדור הולכת להחזיק מעמד ברגע שהצמח יעלם מן העולם?

משחקיות

למי מאיתנו שיצא לשחק בעבר בסדרת משחקי Dark Souls, ימצא את המשחק הנ"ל מאוד מהנה. אחרי הכל, בשניה אחת אתה יכול לבוא ופשוט למות ולאבד הכל, מי לא אוהב אתגר בחיים שלו?

לא תמצאו כאן מחסור באויבים, ומפלצות שבבהם ניתן להילחם. המפלצות (גם החלשות "כביכול" בינהן) יכולות במכה אחת, לעשות נזק די רציני. משם הדרך לתבוסה יכולה להיות קלה במיוחד, במידה ואתם ממשיכים להתעפעף לנדוד לכם עם המחשבות במהלך הקרב. כבר ציינתי כמה קל למות כאן?

התחמקויות ותקיעת סכינים בגב גם הן חלק משורת הפקודות העיקריות הניתנות לדמויות שלנו. כל אלה מפעילים קטעי מעבר שלא היו מביישים אף סדרת  אנימה מלאה באקשן. ברגע הזה אנחנו סוג שלבלתי ניתנים לפגיעה, והכמות נזק שלנו הופכת למספר אסטרונומי (לא באמת), אבל אתם כבר יכולים לדמיין איך זה עובד. כל המהלכים הללו מניבים לנו בסופו של דבר נקודות, המאפשרות לנו להגדיל ולחזק את היכולות של הדמויות שלנו.

אם כבר אנחנו מדברים על יכולות, אנחנו רשאים להפעיל כ-8 כאלה בעת ובעונה אחת. רשימת היכולות המיוחדות הללו הולכת וגדלה, ככל שאנחנו מתקדמים הלאה במשחק עצמו. בסופו של דבר אנחנו מוצאים עאת עצמינו עם ארסנל לא קטן של כמה יכולות שימושיות במיוחד. אותה רשימה כוללת בתוכה כמה סוגים של יכולות ממגוון של כמה מעמדים שונים, העומדים לרשותינו. כל יכולת שכזו משפיעה כמובן על הסטאטים וההתמחויות שלנו. ציידים למשל הם זריזים, ולהם יש עדיפות להתקפות מרוחקות. ואילו לברסקר יש מד חיים גבוהה ויחג עם זאת גם שדים כבירים מאוד. באמצעות מהלכים מחושבים, אנחנו יכולים למעשה לייצר את השילובים ביכולות של המעמדים השונים.

מה שנחמד ומאוד יפה במערכת הזו, היא ברגע שאנחנו מסיימים להשתמש ביכולת מיוחדת אחת, יש לנו האפשרות להעביר אותה לאב טיפוס אחר (בהנחה והוא עומד בתנאים מסויימים התואמים לדרישות של אותה יכולת). באופן הזה אנחנו זוכים לייצר מעמד ייחודי משלנו, וזה משהו שבהרבה מאוד משחקים אחרים אין לנו אופציה לכך.

אבל אם נעזוב לרגע את מערכת פיתוח היכולות, ונשוב לקרבות עצמם, הדבר לא ממש עובדים לטובת Code Vein. הקרבות פשוט מבולגאנים לי מידי. במהלך לא מעט קרבות, אנחנו בקלות יכולים להיכנס למעין סדר פעולות כזה, שמתוך הזעזוע הגדול, אנחנו מבינים כי הדרך למוות היא קצרה במיוחד. ובואו נגיד שללכת לאיזור חדש, לא ממש מונע את חוסר המגוון, ולא מדובר רק בהתקפות של האויבים שלנו. גם המפלצות עצמן די חוזרות על עצמן.

אווירה 

אחד החלקים היותר מהנים במשחקים מהסוג הזה, זו ההרפתקאה של חקירת העולם וההנאה הצרובה בה. לצערי זה לא משהו שאני יכולה להגיד שנהניתי ממנו כאן. האזורים הראשונים שאנחנו נחשפים אליהם בתחילת המשחק פשוט עצלים ומסכנים. משעממים, חסרי טעם וגוון, ואם זה לא מספיק אז גם חשוכים למדי.

באחד מהשלבים המאוחרים יותר, אנחנו מגיעים למעין מקום דמוי מבוך. מלא במסדרונות ומדרגות בצבעי שמנת, שבמשחה הייתי רוצה אצלי בבית, אבל לא במשחק. תוסיפו לכל זה בורות חבואים, שאליהם ניתן ליפול בקלות רבה, ופה סף העצבים מתחיל לעלות. מכאן ואילך תצפו להמון מלכודות מהסוג הזה, כי הן לא הולכות להתמעט.

כיאה לכל משחק RPG, אנחנו זוכים לעשות את המסע הזה יחד עם עוד קבוצת דמויות. שבמהלך הקרבות הם די יעילים, ובהחלט עוזרים (במיוחד אם אתם עומדים למות). אבל מהרגע שבו הם צתחילים לדבר, הם לא ממש עוצרים. הם מאוד אוהבים לדבר ולחפור באמצעות הערות וטענות, שכביכול אמורות לסייע לנו, אבל בפועל רק בא לך לשים את הטלוויזיה על מצב שקט. מרגישים כמו האמא הוירטואלית, שלא רצית שתצטרף אליך למסע הארוך והמסוכן מראש הזה.

שורה תחתונה

תחשבו טוב טוב לפני שאתם רצים לשחק בו. הגרפיקה עצמה נראית טוב, אבל העלילה לא מושכת במיוחד, ולעיתים רק מסבכת את העניינים עוד יותר. דמויות שטוחות, שמרגישות כאילו הן נשלחו מטעם אמא שלך להזהיר אותך מהמובן מאליו. עולם בעלי גוונים די אחדים, ומאוד לא מהנים לעין. שלא לדבר על זה שהאדמה רק מנסה לבלוע אותך. מפלצות שבסופו של דבר מתחילות לשוב על עצמן. ואני לא מתכוונת לפתוח את התיבת פנדורה שמגיעה עם הכותרת "שובינזם ושירות מעריצים".

מה שאני כן יכולה לציין לטובה זו מערכת פיתוח היכולות, שמרגישה לי שונה ומהנה במיוחד. לייצר מעמד משלך מעולם לא הרגיש לי כל כך נכון. יחד עם זאת גם הקרבות עצמם הם בסדר, אבל גם סובל קצת מחוסר השקעה בעיני.

אז אם אתם מעריצי סדרות יפניות, ואוהבים חיים קצת קשים, אני מניחה ש-Code Vein נוצר עבורכם. אני כנראה הייתי מסתפקת באיזו סדרת אנימה קצרה וזהו. המשחק זמין למחשב האישי ולקונסולות ה-Playstation 4 וה-Xbox One.