טעם של פעם – סיקור המשחק Octopath Traveler

Octopath Traveler מנסה להחזיר עטרה ליושנה אך האם הוא מצליח?

Octopath Traveler הוא משחק מוזר בהרבה מאוד מובנים. בראש ובראשונה Octopath Traveler הוא משחק תפקידים יפני בטעם של פעם, שמשלב סגנון משחקיות מוכר וותיק ביחד עם שדרוגים שיקלו מאוד על שחקנים חדשים. כמו כן המשחק היה בלעדי ל-Switch למשך שנה ורק אז הגיע למחשב האישי, הרבה לפני שאפילו היו שמועות של השקה לקונסולות אחרות – לא הדרך הכי פופולרית להשיק משחק בימינו.

המשחק פותח באמצעות Unreal Engine 4 כדי לספק גרפיקה מרהיבה ביחד עם סגנון אמנותי של 16bit שמזכיר את משחקי שנות ה-90. גם מבחינה עלילתית הוא משחק ממש מוזר, אין לו גיבור מרכזי אחד אלא שמונה דמויות ראשיות (ומכאן גם השם של המשחק, Octo היא הספרה שמונה ביוונית), כל אחת בעלת סיפור נפרד. הדבר המוזר מכולם הוא ש-Octopath Traveler, משחק עם עולם פתוח צנוע אך מעניין, הושק בתקופה שבה משחקי תפקידים כמו The Witcher ו-Horizon: Zero Dawn, המכילים עולמות פתוחים, ענקיים ומרהיבים מבחינה חזותית, שולטים בז’אנר ללא רחם.

כפי שכבר ציינתי המשחק מורכב משמונה סיפורים שונים ואתם יכולים לבחור באיזה מהם להתמקד בכל רגע נתון. בתחילת המשחק תצטרכו לבחור אחת מתוך שמונה הדמויות ולשחק בפרק הראשון של הסיפור שלה. לאחר מכן אתם חופשים לעשות ככל העולה רוחכם. תוכלו לבקר בעיירות שכנות, למצוא את הדמויות האחרות ולשחק בפרק הראשון בסיפור שלהן (מה שיגרום להן להצטרף לחבורה שלכם) או לטייל לבדכם בעולם (מאוד לא מומלץ לדעתי עדיף קודם כל לאסוף את כל הדמויות ואז לטייל). כך בעצם נבנית לולאת המשחקיות הבסיסית של Octopath Traveler, בהתחלה אתם משחקים בפרק הראשון של דמות אחת, המכיל מבוך ובסופו קרב בוס. לאחר מכן אתם עוברים לעיירה שכנה לשחק בפרק הראשון של דמות אחרת, גם הוא מכיל מבוך וקרב בוס שבסופו היא תצטרף אליכם. לאחר שתאספו את כל הדמויות תתקדמו לפרקים הבאים בסיפור של כל אחת, גם הם יכילו מבוך ובסופו קרב בוס. הבעיה כמובן נובעת מכך שתצטרכו להתקדם בכל הסיפורים במקביל (קודם לעשות את פרק שתיים אצלם כולן ואז את פרק שלוש) כי האויבים פשוט חזקים מדי. זה מאוד מתסכל כי זה מוציא אתכם בכל פעם מסיפור אחד ומחזיר אתכם לסיפור אחר, כך שקשה מאוד לעקוב אחריהם ולהנות מהם. מה שמציל את Octopath Traveler הוא העולם הפתוח שנמצא בין עיירה לעיירה ומלא במבוכים, שבילים סודיים, אוצרות ומשימות צדדיות.

החלוקה של המשחק לשמונה סיפורים נפרדים מוביל לבעיה רצינית נוספת. כל אחת משמונה הדמויות בחבורה יכולה לקחת חלק בסיפור של חברתה, אבל לא באופן בפעיל. חבל שהמפתחים לא עשו קצת יותר מאמץ לגרום לשמונה הדמויות לעבוד יחד. לא רק שקווי העלילה שלהן לא מצטלבים בכלל במהלך המשחק הראשי, אלא שהסיפור כמעט ולא מתייחס לעובדה שהדמויות הן חלק מאותה החבורה. אין הסבר לשיתוף הפעולה בין הדמויות, כשהן נמצאות ביחד לאורך פרק שלם, זה קצת מוזר שהם לא אומרות כלום או לא מגיבות במצבי הקיצון של הסיפור. הפעם היחידה שבה הן מתפקדות כחבורה היא בזמן הקרב. ללא ספק יש כאן פספוס גדול מאוד מצדם של המפתחים.

כל אחת מהדמויות במשחק מתאימה פחות או יותר לארכיטיפיים אליהם התרגלנו במשחקי תפקידים טיפוסיים. למרבה המזל הדמויות עצמן שונות מאוד אחת מהשנייה, הן מבחינת הסיפור שלהן והן מבחינת מערכת הקרב והאינטראקציה שלהן עם העולם. כל אחת מהן יכולה להשפיע בדרך מיוחדת על הסביבה הקרובה אליה בעולם המשחק. למשל אולבריק הלוחם יכול להזמין דמויות אחרות לדו-קרב ות’ריון הגנב יכול לכייס דמויות. המערכת הקטנה והחביבה הזאת באה לידי ביטוי בחלק גדול מאוד מהמשימות הצדדיות במשחק, בהן תצטרכו לשכנע דמות מסוימת או להשיג ממנה חפץ.

מערכת הקרב של Octopath Traveler שואבת הרבה מאוד השראה ממשחקי התפקידים היפניים של שנות ה-90, אך היא מוסיפה להם שינויים מודרניים שיקלו מאוד על השחקן הממוצע בשלהי העשור השני של שנות ה-2000. הדבר הכי קרוב למערכת הקרב הזאת היא מערכת החולשות של משחקי סדרת Persona. כל אויב חלש למתקפות או לנשקים מסוימים, ופגיעה בו איתם מונעת ממנו לפעול בתור הבא ומבטיחה נזק גבוה נגדו במתקפה הבאה שלכם. בנוסף, הדמויות שלכם יקבלו נקודת הגבר בכל תור (שתיים אם תקפת אויבים עם מתקפה שיש להם חולשה אליה), בהן תוכלו להשתמש חד פעמית כדי להגביר את עוצמת המתקפות שלכם (במקרה של התקפה מיוחדת) או את הכמות שלהן (במקרה של התקפה רגילה). שימוש זהיר וחכם בנקודות אלה יכול להציל את החבורה שלכם מאבדון או לשתק את האויב כך שתוכלו לשחרר נגדו מתקפה הרסנית.

בהמשך המשחק תקבלו גישה למקצועות משניים, שיתנו לכם להתאים כל אחת מהדמויות לסגנון המשחק המועדף עליכם. נמאס לכם מאולבריק כי הוא סתם לוחם? אין בעיה תוסיפו לו את מקצוע הגנב ועכשיו הוא יש לו גישה ליכולת שלוקחת חיים מאויביו ומחזירה אותם לו. רק דמות אחת יכולה להשתמש במקצוע משני בכל רגע נתון, לכן תצטרכו לחשוב טוב למי לתת אותו. מערכת הקרב גם יורשת בעיה מאוד רצינית ממשחקי התפקידים היפניים של שנות ה-90, הקרבות ארוכים מאוד ואיטיים, במיוחד קרבות הבוס שיכולים לקחת לפעמים חצי שעה.

אני מרגיש שאני צריך להתייחס גם לחלק החזותי של Octopath Traveler. עומק השדה של המשחק ממש מעצבן כי הוא מאוד קטן וזה גורם לחפצים להיות מטושטשים. האפקטים המנצנצים שאמורים לדמות החזרה של קרני אור כמעט גרמו לי להתקף אפילפסיה (תודה לאל שאפשר להסיר אותם). למזלם של המפתחים אני ממש אוהב את הסגנון החזותי שמשלב בין גרפיקה תלת-ממדית לבין גרפיקה דו-ממדית בסגנון 16bit. המצלמה והעיצוב האמנותי של הדמויות והסביבה בשילוב עם הדיאלוגים הגרנדיוזיים גורמים למשחק להיראות כמו תיאטרון בובות. למרבה הצער המשחק חוטא במשהו שהרבה מאוד משחקים יפניים חוטאים בו – חלק קטן מהדיאלוגים מדובבים ורובם לא. אין לי בעיה אם משחק לא היה מדובב בכלל (אני אוהב לקרוא), אבל הפער הזה יוצר תחושת דיסוננס לא נעימה, שלא לדבר על קמצנות וצרות עין. המוסיקה לעומת זאת היא כנראה הטובה ביותר ששמעתי במשחק תפקידים יפני מזה זמן רב.

למרות כל הביקורת שיש לי, אני עדיין ממליץ לכם לשחק ב-Octopath Traveler. הסיפורים שונים אחד מהשני ברמת העניין שהם מעוררים, אבל מתוך השמונה בטוח יהיו כמה שתאהבו. מערכת הקרב מעוצבת היטב ומכילה מגוון רחב של אפשרויות, וכל אחת משמונה הדמויות מכילה מאפיינים ייחודים שישמשו אתכם בקרב ומחוצה לו.

Octopath Traveler

משחקיות - 8
סיפור - 6
גרפיקה ואנימציה - 8
דיבוב ופסקול - 6

7

סביר

אין לי בעיה להמליץ לכל חובב רטרו או משחקי התפקידים יפניים על Octopath Traveler. המשחק הוא ללא ספק יהלום בלתי מלוטש, המוגבל על ידי הפגמים שלו ובעיקר בגלל ההשוואה למשחקים אחרים בז'אנר שזכו להצלחה רבה יותר.

User Rating: Be the first one !

אודות דניאל לניאדו

במקור מרעננה, כיום מירושלים. סטודנט לביולוגיה, חובב סרטים ומשחקים מושבע.

השאר\י תגובה