צל של ספק – סיקור המשחק Shadow of the Tomb Raider

Shadow of the Tomb Raider, החלק האחרון של טרילוגיית Tomb Raider המחודשת הגיע עם לארה קרופט בשיא כושרה, המון ג'ונגלים, מקדשים, אויבים, חיות לצוד, חיות שצדות אותנו, רגעים קורעי לב ועלילה גדושה בהמון חידות, דברים מוסתרים שצריך למצוא ועוד ועוד. השאלה אם כל זה מספיק בשביל להשאיר טעם מתוק ולקחת אותנו הלאה אל דור חדש של לארה קרופט או ששוב הלכנו לאיבוד וצריך לחיות על קליפות עץ ותפילה שנחזור הביתה בבטחה.

עונת המשחקים הלוהטת החלה וכל המשחקים שחיכינו להם כמה שנים סוף סוף הגיעו בגל ענקי של "מה לעזאזל? מתי יהיה לי זמן לשחק בהם??? בין אם זה ספיידרמן האדיר, Red dead redemption 2, Assassin's Creed החדש וכמובן גם Tomb Raider, כל הגדולים הגיעו וחוץ מלהתחרות על ליבם של הגיימרים ולשרוד במלחמת ה"המשכונים", הם גם צריכים להתמודד אחד מול השני ומול משחקים ענקיים אחרים.
המשחק Shadow of the Tomb Raider הוא אחד מאותם גלדיאטורים בזירת הקרבות וגם המשחק השלישי בטרילוגיה המחודשת שהפכה את לארה קרופט המחודשת לאישה לוחמנית, אמיצה, קשוחה, צודקת, קודרת, הרואית, עוזרת לכל ובעצם, כל מה שזה לא לארה קרופט של פעם (כן, זה עדיין מציק לי). אולי חוץ מהקטע של להתרוצץ במקומות ובין שבטים שהאנושות כבר שכחה מהם והמשיכה הלאה.

אז המשחק מתחרש חודשיים אחרי אירועי המשחק הקודם בסדרה Rise of the Tomb Raider ולוקח אותנו לטיול של אחרי צבא, אל מרכז ודרום אמריקה אבל לא בשביל טרקים או לעצור את פאבלו אסקובר אלא בשביל למצוא את העיר האגדתית פאייטיטי (Paititi, בת דודה של שמבלה, אל דוראדו, אטלנטיס וכו') מתקופת האינקה כשהם היו אימפריה לפני 600 שנה פלוס מינוס, לצלול אל ההיסטוריה של אימפריית המאיה העתיקה (פה כבר קחו 4-10 אלף שנה אחורה) והכל בשביל להציל את העולם ואת השריד האחרון של שבט האינקה מפני הארגון המרושע טריניטי (Trinity) ומפני אפוקליפסה נוראית ששוחררה לעולם ע"י… לארה עצמה. כן, כן, החברים ב-Eidos Montréal יחד עם Crystal Dynamics והמפיצים הענקיים Square Enix נוגעים בנקודה שהרבה מאוד משחקי מחשב מעדיפים להתעלם ממנה לחלוטין, מה היה קורה אם הגיבור שבד"כ עוצר את כל הקטסטרופות – יהיה אחראי לאחת? מה היה קורה אם בניסיון להיות זה שפועל למען העבר והעתיד אנחנו על הדרך נדפוק את הכל? Well… there you go I guess.

את המירוץ כנגד השעון אנחנו נעשה במספר מיקומים מרהיבים ביופיים שיגרמו לכם לעצור פעם אחר פעם ולהתפעל מכל מה שקורה מסביב ולהעריך את שטח המשחק, בין אם זה ברחבי הג'ונגלים הצפופים מלאי הצמחייה, ערוצי מים, נחלים, אגמים וגן חיות שלם שרוצה לצוד אותנו, או עיירות נידחות דרום אמריקאיות שכולם שם חביבים, ידידותיים ורחוקים אלפי שנות אור מהקרטלים ששוולטים באותם איזורים או ערי המאיה והאינקה שמספקות לנו הצצה לאורח חיים אחר ומיוחד. לכל זה גם תוסיפו מקדשים שנעלמו מדפי ההיסטוריה שאחרי מאות שנים מישהו סוף סוף "מבקר" בהם, קברים סודיים, מערות ועולם תת ימי שהשקיעו בכל פרט ופרט ולא הפסיקו להוסיף לעושר רק בשביל ליצור חוויית משחק מרהיבה ביופייה, דבר שנעשה בהצלחה יתרה, אתם תמצאו את עצמכם לא פעם עוצרים את משחק בשביל לעשות Screenshot רק כי זה הטפט הבא שלכם במחשב\סלולר עד שאתם נופלים על עוד סצנה או מיקום מטורף.

מעבר לכל מה שנראה מדהים מסביב כך גם הדמויות עצמן בין אם זה הקהל מסביב, דמויות המשנה או לארה עצמה, הן עוצבו ברמה כמה מרהיבה שניתן ממש לחוש במה שכל דמות מרגישה רק לפי ההבעות על הפנים, בנוסף ליין הבגדים שלארה יכולה ללבוש לאורך המשחק כבר לא רק ליופי אלא ממש לוקחים חלק קטן במשחק, ישנן משימות ומקומות שניתן לתפעל רק עם תלבושת מסוימת כשעם האחרות אי אפשר, בנוסף Eidos עשו משהו שגיימר ותיק ונוסטלגי שכמותי יכול לחייך בנחת, הם הוסיפו סקינים של לארה ממגוון המשחקים העתיקים שיצאו בעבר הראשון ובעצם נותנים לכם לשחק עם לארה שמבחינה גרפית נראית זוועה בעולם חד ומלוטש. מודה, רבע משחק שיחקתי בתור לארה מ-Angel of Darknes.

 

אם כבר דיברנו על כל המקדשים, קברים וכו', אז בואו ניגע קצת במשחק ובמשימות עצמן, המשחק משתייך לז'אנר הפעולה\הרפתקאות מגוף שלישי עם מערכת פיתוח דמות שכבר התרגלנו לראות – יכולות, בגדים, נשקים, תחמושת ועוד, וככל שאנו מתקדמים במשחק כך אנו יכולים לפתח את לארה קרופט ולהמשיך בשינוי שלה מאינדיאנה ג'ונס ל…רמבו (מיני ספוילר\פריט טריוויה: יש במשחק Achievement שנקרא First Blood, השם של הסרט הראשון בסדרת סרטי רמבו) וככל שמתקדמים כך היא נהפכת לקטלנית יותר ואשת שטח קשוחה יותר, דבר שתורם גם למציאת כל הדברים והפריטים הארכאולוגים שמוסתרים בכל מקום וגם עוזר לנו בכל המיליארד Side-Quests בהם לארה מנסה לכפר על טעויותיה על ידי הגשת עזרה לכל מי שרק מבקש כי "לא נורא אם העולם עוד שנייה מושמד, מישהו צריך לעזור לילדה רנדומלית לעשות שיעורי בית". אבל לא נורא, זה נותן XP שעוזר לפתח את הדמות. חוץ מזה אנו גם נעשה סיור בכמות לא קטנה של מקדשים וקברים המכילים אוצרות ומעמידים את יכולות המשחק שלנו למבחן. אמנם בגדר המשחק Shadow of the Tomb Raider זה אקשן/הרפתקאות אנו פחות מקבלים כאן אקשן, אבל הרפתקאות – בכמויות, כל המקומות העתיקים שנגיע אליהם מהווים אתגר שלפעמים יכולים להיות פשוטים ומסתכמים לדעת מתי לזנק ומאיפה ומתי לא ולפעמים הם יכולים להיות אתגר ממשי שמצריך לעצור, לחשוב, לתכנן, לבדוק, להיכשל כמה פעמים עד שמצליחים ועוברים למקום הבא, מאחורי לא מעט חידות נעשתה מחשבה מאוד יצירתית שמכריחה את השחקן לפעמים לחשוב מחוץ לקופסה או לפעמים להמתין עד שנעשה Unlock לאיזה משהו במשחק שעוזר לנו להתקדם הלאה. טיפ קטן ממני – אל תתקעו על דברים, תמיד אפשר לחזור.

לגבי האקשן… אל תצפו ליותר מדי, מערכת הקרב כאן מאוד פשוטה ועד שמגיעים למצב של לחימה מול אויבים ולא משנה אם זה חיילים, חיות או יצורים עתיקים, הלחימה מאוד פשוטה, קלה ואחרי מספר רגעים נגמר קטע האקשן וחוזרים אל הקפיצות והריצות, נכון שזה לא מאותם משחקים מלאי האקשן אבל גרמו לי להפוך את הארכאולוגית הסקרנית למכונת מלחמה – אז תנו על מה לפרוק זעם שהצטבר בגלל המקדש הקודם… בנוסף, אם אתם עדיין מצפים לראות את חזרתם של שני האקדחים המיתולוגיים והכה אהובים אז תאלצו סופית לשכוח מהם ולהתרגל לרעיון שאתם תעבדו המון עם חץ וקשת ופטיש הקרח לטיפוס ההרים של לארה.

את הגרפיקה המרהיבה לצד המשחקיות היחסית פשוטה אבל אינטואיטיבית בתוך עולם עמוס משימות ראשיות וצד שלוקחות אותנו למסע אמוציונלי וקודר מלווה גם פסקול שבאופן אישי ציפיתי להרבה הרבה יותר. משחקים מבוססי היסטוריה מלווים בדרך כלל בפסקול פומפוזי ויוצמתי שסוחף ומטלטל אותנו בהתאם לסיטואציה, קחו לדוגמה את משחקי Assassin’s creed, Uncharted ואפילו את Indiana jones בין אם בסרטים או במשחקים מתחילת שנות ה-90, הפסקול מהווה תפקיד מאוד חשוב ונותן גם אופציה למלחין לבדוק את הגבולות האישיים שלו בעזרת שימוש בסגנונות מוזיקליים תקופתיים, וכשיש לך תרבויות כמו המאיה, הרינקה והעמים של דרום אמריקה – ניתן להגיע לגבהים יצירתיים ומוזיקליים שטרם נראו, במקום זה קיבלנו פסקול מאוד אנמי, שטחי שלא ממש תורם לעלילה למתרחש על המסך אלא יותר ממלא את מה שחסר ברמקולים בזמן שעשינו עוד קפיצה לתוך אגם אחרי חידה עתיקה. חבל.  

שורה תחתונה, המשחק החדש בטרילוגיית המשחקים המחודשת Tomb Raider שבעצם פותחת לנו דלת אל עבר סדרת משחקים הרבה יותר קודרת ואפלה שמרגיש כאילו המשחקים "של פעם" היו יותר העולם הקולנועי של Marvel וכיום העולם הקולנועי של DC לוקח אותנו יחד עם לארה קרופט האלמותית למסע גרפי יפיפה עם סיפור לא יותר מדי עמוק עם מעט מאוד טוויסטים מפוצצי מוח עמוס קלישאות של גיבורה שרוצה רק לעשות טוב בעיני כולם עם המון חידות, מקדשים מרהיבים, קברים סודיים ודברים למצוא. הגרפיקה היסטרית, הסאונד חלש, האקשן מגיע לעתים רחוקות מדי לטעמי אבל ההרפתקה לא נגמרת ותמיד כיף למצוא עוד איזה משהו לקבל שיעור היסטוריה קצרצר.