Sorcery – ביקורת משחק

מסע אחורה לילדות גרם לי להישטף ולהיסחף לאוקיינוס נוסטלגיה עצום. אבל האם Sorcery הוא ים של הצלחה או סערה שגרמה לי לטבוע?

נתחיל במשהו חינוכי.
בעולם הסמים יש מושג שנקרא Gateway Drugs. הכוונה היא לסמים קלים יחסית שלכאורה לא גורמים לנזק לכשלעצמם, אבל הם מדרדרים את המשתמש ומכניסים אותו לעולם הנרקוטיקה. ברגע שהמכור דורך בתרבות הסם, גם אם זה דרך סמים "קלים", הדרך אל השימוש הכבד והחומרים המסוכנים קצר. מדובר במדרון חלקלק שברגע שמתחילים לצעוד בו הרבה פעמים אין דרך חזרה. סדרת ספרי "כישוף" (Sorcery) של סטיב ג'קסון הייתה ה-Gateway Drugs שלי לתרבות הגיקים.

כבר בכיתה ג נחשפתי לעולמות הקסומים של סדרת ספרי ההרפתקה האלה שהעלו אותי על הנתיב המהיר. משם ההתדרדרות למשחקי תפקידים, משחקי מחשב, סדרות וסרטי מד"ב ופנטזיה הייתה קצרה. העולם המדומיין והאסקפיסטי קרא לי, אני הקשבתי ונענתי לקריאה ומעולם לא הסתכלתי אחורה. כדאי לציין שבניגוד לשימוש כבד בסמים מסוכנים לגיקיות אין ממש השלכות בריאותיות קשות, גם אם כלכלית זה עדיין לא בדיוק תחביב משתלם וקליל. כך או כך, עולם שעות הפנאי שלי הושפע ישירות מספרי "כישוף" ואתם יכולים לבוא בתלונות אליהם, בין השאר, על כך שאתם נאלצים לקרוא את גיבובי השטויות מלאות הנוסטלגיה האלה.

ולמה בעצם הובלתי אתכם במסע אל העבר הזה? ובכן, לאחרונה יצא לי לחזור אל הספרים האלה – ספציפית אל ארבעת הראשונים בסדרה. סדרת  Sorcery עברה לפני לא הרבה זמן שיפוץ ושידרוג וקיבלה מהדורה דיגיטלית אינטראקטיבית. המשחקים יצאו במקור למערכת ה-iOS והאנדרואיד ובהמשך עברה גם למחשב האישי באמצעות אדוננו הכל יכול, שירות ה-Steam. באחד ממבצעי ההנחות הפסיכים שמגיעים אלינו מדי כמה חודשים קניתי בגרושים בודדים את ארבעת הספרים וצללתי ישירות אל תוך עולם מוכר שקצת הספקתי לשכוח.

סדרת ספרי Sorcery היא מה שנקרא באנגלית "Choose Your Own Adventure" או "בחר בהרפתקה שלך" בתרגום חופשי ולא רשמי שהמצאתי כאן ועכשיו. הקורא הוא בעצם שחקן ומתחיל לקרוא את הספר מהעמוד הראשון. שם הוא עומד בפני בחירה ששולחת אותו לאו דווקא לעמוד הבא אלא מאה, מאתיים או שלוש-מאות עשרים ושבע עמודים קדימה, הכל לפי מה שהוא חושב לנכון. ככה העלילה מתקדמת באופן רציף כשהמטרה היא להגיע לסופה של ההרפתקה בעמוד האחרון. ארבעת ספרי Sorcery הראשונים היו בעצם רצף אחד של הרפתקה מתמשכת, כשכל אחד מהם מוביל את השחקן דרך אזור אחר בממלכת קאחבאד (תאמינו לי שזה אפילו גרוע יותר באנגלית) עד שהוא מגיע למבצר ממפאנג שם יתייצב מול רב המכשפים האכזר בדו קרב על גורל העולם. אם כל זה נשמע לכם כמו משחק מבוכים ודרקונים אתם צודקים לגמרי. זה קמפיין לשחקן יחיד בו במקום שליט מבוך יש ספר ואין צורך להתדרדר לפעילות בזויה של "לארגן את החבר'ה" כדי לשחק. פשוט יושבים לבד, בחושך, עם סוודר וקוראים עד סוף העלילה (או המוות שמגיע לאחר כמה בחירות שגויות).

את כל הבלאגן הזה לקחו האנשים הטובים של Inkle והפכו למשחק מחשב פשוט. אין פה הרבה אינטראקציה ולא נדרשת זריזות ידיים אלא בעיקר קריאת טקסט. לשם העניין, הספרים הועתקו באופן שלם לתוך המשחק ובמקום לדפדף בין בחירה לבחירה המשחק משתמש בכוחותיו הקסומים (הידועים בתור "תכנות") כדי לקדם את ההרפתקה. מדובר במודרניזציה של שיטת המשחק הישנה שבשום שלב לא גורעת מאיכות הכתיבה המקורית ולעיתים מציגה אותה באופן דרמטי ומעניין יותר מאשר גרסת הנייר.

האתגר בספרי "כישוף" נבע בין השאר גם ממערכת הקרבות שלו. הקורא התבקש לנהל באמצעות עיפרון את דף הדמות שלו ולזרוק קוביות כדי לקבוע האם הוא הצליח להתגבר על התפלצת שעומדת מולו או שהוא הפך למרק גובלינים. הגרסה הדיגיטלית מוציאה את האלמנט הרנדומלי מהסיפור והופכת את הקרבות ליותר מחושבים ומעניינים. לשחקן ישנם מד חיים ומד אנרגיה. בכל תור השחקן והאויב יחליטו בסוד כמה אנרגיה הם משקיעים בהתקפה הקרובה ומי שתקף חזק יותר יעשה נזק ליריב. הרעיון הוא לדעת לנהל את מד האנרגיה בחוכמה ולא לבזבז הכל מהר כדי לא להיתקע עייף מדי ולהשאיר את עצמך פתוח ופגיע מול האויב. הטקסט שמלווה את הקרב רומז על המהלך הקרוב של האויב כך שלא מדובר בניחוש גרידא אלא בכמעט ריקוד מחשבתי שממשיך להיות מעניין גם בעומק הספרים.

הצורה שבה המשחק מוצג היא די מינימאלית. ישנה המפה הראשית של האזור בו מתרחש הסיפור של הספר בו אנחנו נמצאים, ולאט לאט נקדם את סמן הדמות שלנו עם הבחירות שנעשה. מדי פעם נצטרך לעצור ולנוח בלילה, לאכול או למצוא מחסה, הכל לפי אירועים המתרחשים בספר ומוצגים בעיקר באמצעות הטקסט. אין פה סרטוני CGI עם פיצוצים נוסח מייקל ביי, והדימיון הוא הכלי החזק ביותר שבו נשתמש כדי לחוות את ההרפתקה. אבל שלא תחשבו לרגע שמדובר באלמנט שלילי – התיאורים המוצלחים שכתב סטיב ג'קסון לפני יותר משלושים שנה עדיין עובדים נהדר ומעבירים את השחקן והקורא הישר לתוך העולם.

גם שאר האלמנטים האחרים בהפקה די מינימליסטים. המוזיקה כולה די מינורית, ורוב הזמן ישנם בעיקר רעשי רקע שמדגישים את מה שמתרחש מסביב. המשחק כולו בא בעיקר להעביר חוויה משודרגת של קריאה בספר ולא מעמיס על השחקן יותר מדי. האיורים שמופיעים ברוב הנקודות החשובות בסיפור לקוחים ברובם הישר מהספרים המקוריים, וגם החדשים נעשו ברוח דומה. אלו איורים בעיקר בשחור-לבן, אבל מושקעים ומלאי אווירה, שכמו שאר האלמנטים במשחק נועדו להעצים את חוויית הטקסט בלי לתפוס יותר מדי תשומת לב.

כל הדברים הללו מתאגדים יחד לחבילה מהודקת מאוד. זאת לא חבילה גדולה במיוחד, שחקן מנוסה ויעיל יכול לסיים כל ספר בסדרה בשעתיים ואפילו פחות. אבל בהתחשב במחיר המצחיק שלהם בעיקר במבצעי Steam, בעובדה שישנם ארבעה ספרים ובאפשרות למשחקיות חוזרת שלוקחת אותנו בכל פעם בנתיב בחירות חדש משחקי Sorcery בהחלט מצדיקים את תג המחיר. אחרי ארבעה ספרים ומספר שעות יפה של צלילה מחדש למחוזות הילדות שלי יצאתי עם חיוך גדול על הפנים. ספרי "כישוף" עדיין טובים כשהיו והגרסה הדיגיטלית שלהם עושה הרבה כבוד ומעבירה חוויית משחקי תפקידים שונה מהרגיל אבל גם איכותית ביותר.