הכי כיף לפחד ביחד – ביקורת המשחק The Dark Pictures: Man of Medan

המשחק החדש מ-Supermassive Games (אלו שהביאו לנו את יצירת המופת Until Dawn) מפתיעים אותנו שוב, עם Man of Medan. עם סיפור אחר, דמויות שונות ולא מעט תובנות על המשחק הקודם שלהם, נראה שיש לאן לפתח את סגנון משחקי האימה כפי שאנחנו מכירים אותו

כששמעתי ש-Supermassive Games משחררים משחק נוסף, לא יכולתי שלא להניח עליו את הידיים שלי. אחרי הכל, Until Dawn היה כל כך טוב, וללא ספק השאיר טעם של עוד בפה. כעת בחלוף ארבע שנים מאז, החברה משחררת את Man of Medan, ואני חייבת להגיד לכם, שאין יותר מאושרת ממני.

המשחק מתחיל באופן קצת שונה ולא ממש צפוי. מתחילה להתנגן לה מנגינת רוק, ובמהלכה ניתן לראות מעין בחור מתהלך לו בתוך מסדרון של תמונות. אותו בחור לאחר מכן מציג עצמו כמשגיח, ואומר לנו כי ההחלטות שלנו יובילו לחיים או מוות. הוא גם זה שמקריין לנו את כל הסיפור, והוא ימשיך להופיע בכל החלטה רבת עוצמה מעתה ואילך. במהלך אותה הרצאה הוא שב ומדגיש כי ההחלטות שלנו הרות גורל, וכי קיר התמונות שזה עתה ראינו, משמש כראיה לעתיד עבור מה שצפוי להגיע.

הסיפור עצמו לוקח אותנו אל צוות של כמה חיילים בחיל הים של ארצות הברית. אלו חוגגים להם את העזיבה שלהם מהחוף, אי שם באחד מהנמלים של סין. בין היתר ישנו איזה מדריך קטן המאפשר לנו להבין כיצד לשלוט על הדמויות שלנו במהלך המשחק עצמו. לאחר כל זה, כל החיילים שבים אל הספינה שלהם, הקרויה Ourang (בתרגום Man of Maden).לאחר טיסה, כלי הטיס שלהם הסתבך לו והתרסק על גבי הספינה שלהם. החיילים מתעוררים למציאות בה הספינה במצב רע. חומר רעיל דלף למים, ויצר מעין גז מסוכן ביותר העוטף את הספינה. חברי הצוות שעל הסיפון מושפעים לרעה כתוצאה מאותו גז, והחלו אף לירות אחד בשני. שני חיילים (הנשלטים על ידינו) החלו לנסות לברוח מהטירוף.

כעת אנחנו עוברים קדימה, לקבוצץ אנשים שונה לגמרי. אותה קבוצה היא של קומץ אנשים, הנמצאים כעת על גבי סיפון של אוניית תיירים. שם נוכל למצוא את Alex השרירי, אחיו הצעיר והגיקי Brad, הקפטן הקשוח Fliss, האישה העשירה והמפונקת Julia, ואת האח המעצבן שלה Conrad. למי שיצא לשחק בעבר ב-Until Dawn יודע שמכאן המשחק למעשה כבר התחיל.

 

בדומה לשמחק הקודם של החברה, גם כאן המשחק נע באמצעות שילוב של קטעי וידאו מרהיבים, בהם ניתן לראות את מידת ההשקעה בפרטים הקטנים. אפשר לחשוב לרגע שאנחנו נמצאים בתוף איזה סרט אימה, רק שהשוני הוא שאנחנו מחליטים כיצד הוא ימשיך, וייגמר.

עבור כל דמות אנחנו נבחר את השביל בו היא תלך, ומה לבסוף יהיה הגורל שלה. לא הרבה אחרי תחילת המשחק, אנחנו מבחינים כי עבור כל אחת מהדמויות הללו, ישנה אישיות שונה לחלוטין מהקודמתץ לה. כל אחד ייחודי ומעצבן בדרכו שלו. נכון שחלק מהדמויות יותר מעצבנות מהאחרות, אבל הרציונל הוא לגרום לכך שכולם ישרדו את המעללים שעוד עתידים לבוא.

מכיוון שאנחנו אלה שמחליטים כיצד יראו הבחירות והמשך הדרך עבור כל דמות (בכל פעם אחת). בין היתר אנחנו גם משפיעים על מערכות היחסים בין הדמויות (פלאשבק ל-Until Dawn), בין אם זו השפעה ריגשית או חיונית. עוד פרמטר נחמד הוא השוני של אופי הדמות, ככל שאנחנו ממשיכים עם העלילה קדימה. כל החלטה קטנה שאנחנו מבצעים במהלך המשחק עצמו, משפיע בצורה ניכרת על הדמויות, וכיצד הם יגיבו לדברים שעתידים לבוא.

מי שחושב שהמשחק רק בא לגרום למוח שלנו להרגיש מאוים, יכול לנוח לכמה רגעים. מידי פעם אנחנו נזכה לקבל הכוונה מהמשגיח, אם ברצוננו לקבל אותה. גורם נוסף שיכול לסייע לנו, הוא מציאת התמונות האפלות. בהם יש לנו האפשרות להתבונן. במידה וכן, אנחנו זוכים לראות חלק קטן מסצנה מסויימת. אותה סצנה לא באמת מגלה לנו יותר מידי, אלא מספקת לנו הצצה אל מצב של חיים או מוות עבור אחת מהדמויות שלנו. כמובן שהמטרה של אותן תמונות היא לתת לנו את ההצה הזו על מנת שנוכל לתכנן ולהתכונן אליהן מראש. ככל שנחזק את הקשר בין הדמויות שלנו, ככה האפשרויות העומדות לפנינו הופכות לחזקות יותר.

אבל אחרי הכל, אף אחד לא בטוח, וכל אחת מאותן דמויות יכולה למות בכל רגע. לא סתם יש למשחק הזה 69 תרחישים בהם הן יכולות למות. פעמים רבות המשחק מתגרה בנו, וגורם לנו לחשוב שאפשר למתוח את החבל עוד קצת, אחרי הכל לזה גם התכוונו המפתחים. מה שעוד מוסיף לחוויה הייחודית של המשחק, הוא הצורך לחשוב ולפעול מהר, מתוך אינסטינקט. ללא הגורם החשוב הזה, הכותר לא היה מה שהוא.

הפעם נוספה לנו גם האפשרות של משחק משותף. משמע אנחנו ועוד חבר (או אפילו 4) יכולים לשחק בתורות, כאשר כל אחד שולט על דמות שונה במהלך הסיפור הייחודי שלנו. ממש כמו בכל משחק תפקידים טוב, גם כאן ההחלטות הן מה שמשפיע על הכל, ונחמד לראות איך לאן כל אחד לוקח את הדמות שלו במהלך מסע האיימים הלא פשוט הזה.

מי שממש רוצה לפלפ את העניינים, ישנו גם את מצב משחק הלילה, בו עד 5 שחקנים יכולים לשחק את אותה הדמות.

כמו תמיד, המעוניינים בתרחישים שונים (כמוני למשל), יכולים תמיד להתחיל סבב נוסף של הסיפור, ולבצע החלטות שונות, אשר יובילו ככל הנראה לתוצאה שונה לחלוטין מהמשחק הראשון שלנו. אחרי הכל, זה עוד אחד מהייתרונות הכיפיים של משחקים מהסוג הזה. כמובן שאפשר להתחיל מסצנה מסויימת, ולהמשיך הלאה למשחק.

כמו המשחק הקודם של החברה, גם בזה לא נחסכה פרוטה, עבור הגרפיקה והלכידת תנועה של הדמויות עצמן. כפי שניתן להבחין, מה שבעיקר עושה את חווית המשחק לכיפית היא ההבעות פנים, והפרטים הקטנים שנלכדו אל תוך המשחק עצמו. אבל לצערי לא הכל מושלם. לעיתים אפשר לראות שהגרפיקה מקשה על מכשיר ה-PS4 הלא צעיר שלי, כיוון שהוא הופך את נושא התנועה של הדמויות הרחבי החלל מעט קשה לביצוע.

אבל העולם, והאווירה שהוכנסה באופן מחושב לעולם המטורלל של Man of Medan היא ללא ספק יצירת מופת. אם זה המשגיח שמכניס אותנו לסיפור בתחילה, הסיפורים והאופי השונה של כל דמות ודמות, שחברו יחדיו בסיטואציה לא היגיונית בעליל. האינטרקציות הקטנות, ושינוי המוטיבים של כל אחד ואחת, הם מה שהופכים את החוויה לייחודית ומהנה.

באמת שחשבתי שאין כל כך מה לחדש בסגנון המשחקים הללו. אחרי הכל ישנה עלילה, ומספר תרחישים (לא קטן במקרה הזה), הופתעתי לטובה. זאת בשל אופן המשחק מרובה המשתתפים. הוא נמצא כאן בשביל שנוכל להנות, לחוות ולקפוץ יחד עם החברים שלנו. וזה בהחלט מכניס משהו חדש ורענן לתוך כל הדבר. כמובן שמה שמוסיף לכל זה הוא סיפור טוב, כמה דמויות מעצבנות (שבהתחלה די בא לך להרוג את כולם) וסיוטים שלא חשבת שתזכה לראות על גבי המסך שלך. מלבד העובדה שהגרפיקה ככל הנראה הייתה פחות רחמנית על הקונסולה שלי, אני מקווה שבכותר הבא של המפתחת כבר לא תהיה לי הבעיה הזו.

ללא ספק אחד המשחקים שיותר נהניתי לשחק יחד עם החברה, ולראות שיש עוד כמה משוגעים באותה המידה כמוני. אז אם נהניתם מ-Until Dawn, ממליצה לכם בחום ללכת ולשחק ב-The Dark Pictures: Man of Medan.