גלקסיית המחשבים חדשות וביקורות משחקים, קולנוע, חומרה וטכנולוגיה
הוא גדול, הוא יפה, הוא מבית היוצר של מי שהעיף לנו את הצורה באלמנט החמישי והוא תוצרת צרפת. גבירותי ורבותי 5 שנים אחרי שלוק בסון האגדי הכריז על כך שהוא לוקח את הקומיקס הצרפתי "ולריאן ולורלין" שנכתב ע"י פייר כריסטין ואוייר ע"י ז׳אן קלוד (השם הצרפתי הכי מקורי בעולם) והופך אותו לסרט קולנוע שיספק לנו חוויה שטרם חווינו ויקח אותנו עד קצה היקום, שנקרא, ולריאן ועיר אלף הכוכבים (או Valerian and the City of a Thousand Planets). השאלה הכי גדולה שצריכה להישאל היא – האם באמת גילינו עולם חדש או שנתקענו בלב ליבה של חגורת האסטרואידים. בקצרה – גם וגם, יאללה המראנו.
לכל מדינה יש את הקומיקסים שלה, לארה"ב יש את כל החברים מ-Marvel ו-DC, לנו יש את זבנג, סופר שלומפר (למבוגרים ביננו) ואת נמרוד רשף ולצרפתים את "ולריאן ולורלין", קומיקס שיצא לראשונה ב-1967 ורץ עד תחילת שנות ה-2000. הסיפור גם בקומיקס וגם בסרט מתרחש בעתיד הלא ממש רחוק, אחרי שהאנושות גילתה את חקר החלל לעומק, פגשה חייזירים מכל קצות היקום ועשתה את הדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב – עסקים, את הפוקוס לוקחים צמד הסוכנים ולריאן ולורלין השייכים לממשלת הטריטוריות האנושיות, מצד אחד הם אחראים על שמירת הסדר ואכיפת החוק ברחבי היקום ומצד שני נמצאים בסוג של מערכת יחסים מוזרה.
המפקד של שני הסוכנים שולח אותם למשימה במטרופולין הגלקטי והיפיפה – אלפא, המורכב מאלפי מינים מכל ארבעה קצוות היקום שהתכנסו יחדיו לאיחוד מוחות, כישרונות, טכנולוגיה ומשאבים העומדים לרשותם, למען טובת הכלל. כמובן כמו בכל סרט וסיפור – כאשר ישנה אוטופיה משהו חייב להידפק, כל העיר העצומה עומדת בסכנה קיומית (מופתעים?) ומכן הסיפור מתחיל להתגלגל.
תכירו את העיר:
נתחיל במה שהיה טוב בסרט הזה, בקצרה – כל מה שהעיניים שלכם ראו וקלטו, באריכות – מבחינה ויזואלית ומחשבה מאחורי כל דבר – הסרט יכול היות מוגדר כגאוני. כל אזור, חייזר, עולם ו\או אפקט עשוי ברמה הגבוהה ביותר טמשאיר את הצופה בסוג של הלם + המחשבה "השלב הבא אחרי היופי של אווטאר", לוק בסון שמאוד אוהב לשים לב לפרטים הקטנטנים התעלה על עצמו והביא לנו ממתק ויזאולי שאי אפשר להישאר אליו אדיש, כל דבר תפור ברמה מדויקת ומרהיבה. גם קטעי האקשן שלצערי לא תפסו את החלק הארי של הסרט היו עשויים היטב, משעשעים, מהירים, מהנים ולעיתים גם סחפו מעט וגם עשו לי פלאשבק קטן לאיזה משחק מד"ב זה או אחר סטייל Mass Effect. הבעיה ששם פחות או יותר נגמר כל מה ש"טוב" בסרט.
כעת נעבור למה שפחות היה טוב, או במילים אחרות, מה שדפק את הסרט שאמור היה להיות הפתעת הקיץ.
דבר ראשון העלילה, אם היינו בשנות ה-60 או ה-70 של המאה הקודמת אז אולי זה היה עובד, אך בימנו אנו שלכל דבר אנו שמים לב + השיפוטיות והשאיפה לחזות בסיפור עם קצת יותר תחכום ועומק הסיפור פשוט לא עובד, הוא שטוח בעובי דף, מפוזר כמו קוביות לגו בחדר של בן – 4, משחק מאולץ, מוגזם, עייף וממש ממש מתאמץ של דיין דיהן (ולריאן), קארה דלווין (לורלין) וקלייב אואן (המפקד ארון פיליט) שממנו ציפיתי להרבה יותר. לא היה שום חיבור או תחושת הזדהות קלה לדמויות, הכל הרגיש "מה לעזאזל קורה פה" ולא במובן הטוב וכתוצאה מזה הדמויות הראשיות שאמורות היו להוביל אותנו למסע אמוציונלי ומרגש ברחבי היקום – סיימו כמגוכחות, בלא מעט סצנות שהיו אמורות להיות קודרות ומרגשות מצאתי את עצמי צוחק כי או שזה היה טפשי ברמה מחרידה או מביך לחלוטין. לא ציפיתי לדבר שכזה מהאדם שהביא אל מסך הקולנוע יצירה מדהימה סטייל "לאון". אחת התהיות וההסבר שאני מספק לעצמי לגבי למה העלילה כל כך דפוקה ושטוחה בגלל שהסרט מבוסס על סיפור יותר מתקדם בקומיקס עצמו ולא על התחלתו, ואני אסביר – אחרי שהפסיקו לשווק את הקומיקס, כל הסיפורים אוגדו למספר ספרים או אוגדנים והסרט היה מבוסס על משהו יותר מתקדם מבחינת העלילה המאוירת. אם זה היה כמו הקומיקס האמריקאי שהצליח בענק בכל חור על פני הגלובס כולל סרטים, תוכניות, צעצועים וכו' אז הייתי יכול להבין אבל מצד שני, בגלל שהקומיקס צרפתי (שגם תפס חזק בבלגיה) הוא פחות מובן לנו (בלשון המעטה), זה יושב על אותו החטא של יוצרי הסרט Assassin’s Creed, מישהו חשב כנראה שכווווווולם מעריצים סופר נלהבים ואדוקים אז הם יבינו את הסרט ואת הסיפור בקלות. אז לצערי אותו מישהו טעה בענק.
בנוסף , ללוק בסון יש קטע עם דיוות, באלמנט החמישי קיבלנו הופעה של Diva Plavalaguna שהקסימה בהופעה מרהיבה, מרגשת ומטלטלת שהצליחה גם להשתלב יווווופי בסיפור העלילה, וכאן יש לנו את ריהאנה בתפקיד באבלס בהופעת ריקוד מהפנט שלרגע נתן תקווה, אבל אז נחשפנו גם לכיורי המשחק של הזמרת ושוב חזר להיות עצוב ומביך, גם ריהאנה לא הצליחה להציל את נחיתת החירום של החללית הזאת.
ואם דיברנו על מוזיקה, אי אפשר לברוח מהפסקול שגם הוא לעיתים רחוקות היה מדויק ונפלא שתם לזרימת העלילה אך לעיתים קרובות היה מבולבל, לא מסודר, מתנגן בנקודות לא נכונות בעוצמות לא מתאימות ובקיצור – עוד פספוס.
בשורה התחתונה ולריאן היה אמור להיות סרט ויזואלי מרהיב וסוחף שאנשים לא היו אמורים להפסיק לדבר עליו תוך זה שמשווים אותו ל"אלמנט החמישי", אך ההפך הוא הנכון, הסרט טמנם יפהפה ומדהים אך שטוח, מוגזם, מפוספס, אובר משוחק ומבוזבז שאפילו ריהאנה, הויזואליות וסצנת הפתיחה המטורפת עם השיר של דיוויד בואי space oddity לא הצליחו להושיע. לוק בסון מתכנן לנו טרילוגייה לולריאן אך בינתיים יריית הפתיחה שלו לא ממש פגעה ואפילו אפשר לומר – פיספסה בגלקסיה או שתיים.
שחקנים מבין כמות אדירה של שחקנים שיש מצב שאתם מכירים:
- דיין דיהן – ולריאן
- קארה דלווין – לורלין
- קלייב אוון – מפקד ארון פיליט
- ריהאנה – באבל
- איגון סיריוס – ג׳ון גודמן
- הנשיא – רות'גר הוואר
- ג'ולי הסרסור – אית׳ן הוק
ולריאן ועיר אלף הכוכבים | Valerian and the City of a Thousand Planets
ציון סופי - 6
6
ממוצע
נראה מדהים אבל כל השאר נוראי
