בית / ביקורות / אל האינסוף ומעבר לו – ביקורת הסרט “אד אסטרה” ן Ad Astra
Ad Astra

אל האינסוף ומעבר לו – ביקורת הסרט “אד אסטרה” ן Ad Astra

בראד פיט כוכב עליון ב-“אד אסטרה” ן Ad Astra

“אד אסטרה” (או במקור Ad Astra) הוא מונח לטיני שמשמעותו “אל הכוכבים”. בסרטו החדש של הבמאי המוערך ג’יימס גריי (“המהגרת” ו-“העיר האבודה Z”) יש בעיקר כוכב אחד, בראד פיט. ההופעה שפיט נותן כאן היא לא פחות ממדהימה, בדומה להופעתו בסרט “עץ החיים” של טרנס מאליק היא כאילו מחלקת את הקריירה ארוכת השנים שלו לשני חלקים, לפני ואחרי. כמעט בכל פריים לאורך הצופה מביט בדמותו של פיט, האסטרונאוט הקר כקרח רוי מקברייד. בעולמו של “אד אסטרה”, בעתיד הלא רחוק, רוי הוא בנו של האסטרונאוט המפורסם ביותר, קליפורד מקברייד (טומי לי ג’ונס). נראה כי רוי אינו יודע כיצד לחיות בצורה מספקת בצלו הענק של אביו; כשאבא שלך הוא גם גיבור וגם הזניח אותך, איך אתה אמור להרגיש? כתוצאה מכך רוי עוטה על עצמו מסכה שמגנה עליו מפני העולם החיצוני, כולם מזהים אותו אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. העניינים מסתבכים כאשר גל קרינה בין-כוכבי שנובע מאזור נפטון, אותו כוכב לכת בו נעלם מקברייד הזקן במשימה גישוש 30 שנה קודם לכן, מאיים על כל החיים במערכת השמש. הממשל חושד שמקור הקרינה הוא מהכור שהפעיל את ספינה של קליפורד ורוי נשלח למסע קיומי אל הקצוות החיצוניים של מערכת השמש כדי לנסות ליצור קשר עם אביו, אך גם עם החלקים הפנימיים של נפשו שלו.

הסרט מצטרף לשורה של סרטי חלל כמו “בין כוכבים” ו-“האדם הראשון” שעוסקים ביחסי אב וילדו. בניגוד לסרטים האלה “אד אסטרה” נכנס עמוק לתוך נפשן של הדמויות האלה. זה לא מפתיע, גריי הוא מסוג הבמאים שמתעניינים יותר במצבן הפנימי של דמויותיו וביחסים ביניהם מאשר במוסכמות של סוגה קולנועית כזאת או אחרת. גריי משתמש בהן רק בתור מסגרת עלילתית פשוטה. רואים את זה ב-“המהגרת” וב-“העיר האבודה Z” וזה קיים גם כאן. בדומה ל-“העיר האבודה Z” גם ב-“אד אסטרה” ניכרת ההשפעה של ספרו ג’וזף קונרד, “לב המאפליה” והסרט שמבוסס עליו, “אפוקליפסה עכשיו”, גם הם מתארים את מסעו של האדם אל תוך האבדון והשגעון. אין זה אומר שהסרט לא מכיל קטעי פעולה או מתח, יש בו סצינת מרדף מרגשת עם שודדים על פני הירח ומפגש אימתני עם בבוני חלל אכזריים. יחד עם זאת, “אד אסטרה” הוא פחות “בין כוכבים” ויותר מסע פנימי פרוידיאני, הוא מנסה לחקור את נפש האדם, החלל הוא רק הקנווס של גריי. במובן הזה הוא דווקא מזכיר מאוד את “סולאריס”, סרטו של הבמאי האגדי אנדריי טרקובסקי, שעוסק גם הוא בנפש האדם יותר מבמדע בדיוני.

אני לא מגזים כשאני אומר שפיט נותן את אחד ההופעות החזקות, והכי משפיעות ביותר בכל הקריירה שלו. הוא לוקח את דמותו של רוי והופך אותה לשלו, הוא רוי מקברייד. פיט תמיד לקח על עצמו תפקידים מעניינים, והמוניטין שיצא לו בתור “פנים יפות” ותו לא הוא נבזי ופשוט שגוי.

שחקני המשנה גם עושים עבודה מדהימה, מדונלד סאת’רלנד כחבר ותיק של קליפורד, ועד רות נגה כמנהיגת ההתיישבות התת-קרקעית במאדים. בזמן המועט שהיא מבלה על המסך ליב טיילר נותנת הופעה מעודנת מאוד בתור גרושתו של רוי, ונטשה ליון מגלמת פחות או יותר את עצמה בהופעת אורח בלתי נשכחת. הופעתו טומי לי ג’ונס המגלם את קליפורד ריתקה אותי למסך, פניו המבוסים והעייפים, מספרים על דמותו לא פחות מהדיאלוגים שלו, הוא באמת נראה כמו אדם שאיבד את הצפון והשתגע.

בניגוד לסרטי חלל רבים שנוסף על ההתעסקות במשמעות הקיום האנושי נוגעים גם באמונה דתית, “אד אסטרה” גורס שאמונות כאלה, הן במקרה הטוב, נאיביות ובמקרה הרע, פשוט ריקות מתוכן. קליפורד מצטט במפורש את אלוהים באחת מההודעות המוקלטות שהוא שולח לרוי. הסרט נוגע בדת גם בנקודות אחרות, כמו הספד ותפילה לקדוש כריסטופר לאחר שיגור מוצלח (המקבילה הנוצרית לתפילת הדרך שכן כריסטופר נחשב למגנם של הנוסעים), אבל בסוף הסרט, ברור לכולם שאלוהים או האמונה, הם לא הסיפור כאן אלא רק האדם.

בסופו של דבר, הסרט מעלה את השאלה שאם אנו, בני האדם, נמצאים לבד ביקום, בואו נעשה את המיטב עם הזמן שנותר לנו. הוא מדבר על הזדקנות, על חיפוש משמעות ועל טבעה של האמת. בתשובה לשאלה על האפשרות לקשר אנושי, הוא מעלה את הדת, אך כאמור היא לא העיקר כאן. האמונה ב-“אד אסטרה” היא יותר הסחת דעת מהיצירה האמיתית, אשר מסתכלת כלפי (פנים אל האדם), לא כלפי חוץ (אל האל). “אד אסטרה” בניגוד גמור לסרט “בין כוכבים” של כריסטופר נולאן, רוצה שהאנושות תסתכל על עצמה ועל כדור הארץ, לא על הכוכבים. רוי מקברייד מציע שאולי עלינו להתבונן מקרוב על כדור הארץ, להעריך את מה שהוא ואת המקום שלנו עליו, לדעת ולזכור איך אנחנו נוצרים, ולהבין שמעפר באנו ואל עפר נשוב. אם נקלע לאובססיות שלנו עם הבלתי אפשרי (כמו מסע בין כוכבי והתיישבות בחלל), אנחנו יכולים לפספס את הבעיות המציאותיות הדחופות שנמצאות ממש מולנו, כולל אפשרות של חיבור אנושי ואהבה אמיתית. אנו עשויים לחפש את תשובות בכוכבים, אך לפי “אד אסטרה” המגבלות האנושיים עדיין יעמדו בפנינו.

"אד אסטרה" ן Ad Astra

ציון סופי - 8

8

טוב

"אד אסטרה" אמנם מתרחש בחלל החיצון אך הוא עוסק יותר מכל במהות החיים על כדור הארץ

User Rating: 5 ( 1 votes)

אודות דניאל לניאדו

דניאל לניאדו
במקור מרעננה, כיום מירושלים. סטודנט לביולוגיה, חובב סרטים ומשחקים מושבע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *