בית / ביקורות / מליפיסנט: אדונית הרשע – ביקורת סרט

מליפיסנט: אדונית הרשע – ביקורת סרט

הנבלית הכי טובה בדיסני, מליפיסנט, חוזרת למסך הגדול ומעלה את השאלה, האם סרט ההמשך יצליח לשפר את כל המגרעות שהיו בראשון או שהוא ימשיך בדרכו ויציג אפקטים מרהיבים על חשבון העלילה.

לפני חמש שנים חברת Disney החליטה לצלול בחזרה אל אחד המותגים המוכרים שלהם, “היפיפייה הנרדמת”, רק שהפעם הסיפור יסופר מנקודת מבטה של הנבלית מליפיסנט. הסרט, שנקרא “מליפיסנט”, עסק בסיפור המקור של המכשפה שקיללה את הנסיכה אורורה לשינה נצחית אך הציג גם את הסיפור הטרגי שהוביל את הפיה לשנוא בני אדם. בהמשך מליפיסנט מתחרטת על מעשיה ומנסה להסיר את הקללה אך נכשלת, מה שמוביל אותה אל הטוויסט הפמיניסטי, היא אהבת האמת ששוברת את הקללה ולא הנסיך המקסים שאורורה פגשה פעם אחת קודם לכן. הסרט ספג ביקורות בינוניות ששיבחו את האפקטים ואת עבודתה של אנג’לינה ג’ולי כמליפיסנט אך הביעו אכזבה מכל שאר הסרט פחות או יותר.

האם סרט ההמשך למד מהטעויות של קודמו והשקיע יותר בכתיבת עלילה מקורית וחדשנית או שהוא החליט להמשיך עם הנוסחה המנצחת ששילשה את מחיר ההפקה בקופות?

התשובה הקצרה היא, הוא החליט ללכת עם הנוסחה המנצחת. התשובה הארוכה היא שלמרות שהוא לא תוקן, “מליפיסנט: אדונית הרשע” הצליח להתעלות על הסרט הראשון ולמרות חוסריו הוא סיפק חוויה קסומה ומהנה.

בדומה לסרט הראשון גם בשני, העלילה נשענת על מישמש של קלישאות ודמויות שטוחות, מלבד מליפיסנט כמובן. אחת הקלישאות היא המלכה אינגריט. הנבלית התורנית בעלת סיפור עבר עצוב שלא עוזב אותה ומשליכה אותו ואת כעסה על כל בני האדם… סליחה על כל הפיות והיצורים הקסומים. אם אשים את הקלישאה בצד ונתמקד בסיפור הרקע של המלכה, פשוט נבין שהוא לא משכנע. בניגוד לסרט הראשון, בו למלך סטפן היה קשר אישי עם מליפיסנט שגרם לו לעמוד מולה ולא סופר במונולוג “מרגש”, בסרט הזה הקשר בין מליפיסנט למלכה לא מספיק הדוק כדי שאינגריט תשנא דווקא את הפיה הספציפית ותמקד בה את רוב מאמציה.

אף דמות, חוץ ממליפיסנט, לא עברה תהליך עמוק ומשמעותי. למרות שנראה ניסיון לשפר את הנושא בתהליך שאורורה עוברת תוך כדי המעבר ממלכת הביצות לטירה של בני האדם, הוא מרגיש כאילו מחזרו את מה שקרה לאורורה בסרט הראשון עם שינויים קלים. בנוסף לאורורה נוספה דמות רקע המשוחקת על ידי ווריק דייוויס שגם היא עברה תהליך התבגרות. דייוויס שמשחק שדון מדען נראה על המסך פחות מחמש סצנות ובכל זאת מצליח לגלות דברים על עברו ועל זהותו שמובילים אותו לשנות את תפיסת עולמו ואת נאמנותו למלכה. לא רק שהתהליך שמתפרס על פני שתי סצנות נראה ומרגיש לא אמין, הוא גם לא תורם לעלילה בצורה משמעותית, או בקיצור, הוא מיותר.

בניגוד אליהם מליפיסנט מקבלת סיפור התבגרות נהדר. לאחר הסרט הראשון בו היא מורידה את חומת הקוצים, ובכך גם את החומות שבליבה, חשבתי שאין איך להרחיב ולפתח את הסיפור של הפיה הרעה. מסתבר שטעיתי כי למליפיסנט יש עוד הרבה בעיות שהיא צריכה להתגבר עליהן. הדבר היחיד שהייתי שמחה שהיו מוסיפים בסיפור שלה הוא רצון לגלות על העבר שלה וכמיהה למשפחה. נראה שכאשר מליפיסנט הגיעה אל חבורת היצורים שנראים כמוה היא הייתה סקרנית ומוקסמת אבל לא בדיוק בבית מכוון שהבית האמיתי שלה הוא הביצות. אם היו שמים יותר דגש על כך שהיא מרגישה בודדה וסקרנית לגבי המקום ממנו היא באה וייחודה בין יצורי הביצה, המפגש שלה עם בני מינה היה הרבה יותר משמעותי ומרגש.

אם כבר מדברים על התפתחות והרחבה, אי אפשר שלא לציין את העולם החדש שהוצג לנו במהלך הסרט. כאשר מליפיסנט פוגשת את חבורת הפיות בעלות הקרניים היא גם רואה לראשונה את המקום בו הן חיות. המערה הענקית מלאה בנופים מדהימים ומציגה לקהל עוד פיסת מידע על העולם הקסום שהסרט מתרחש בו. הנופים שכמובן נעשו עם הרבה עזרה ממחלקת האפקטים הממוחשבים מראים שוב כמה השקעה הייתה בנושא, שכן גם הטירה של הנסיך פיליפ, כל היצורים הקסומים, הביצות וסצנות האקשן והתעופה נראו נפלא. בנוסף יוצרי הסרט השתמשו ב-3D במינון הנכון וגרמו לעולם הקסום להראות מקסים עוד יותר, במיוחד הפיות, בני מינה של מליפיסנט, שבית מגוריהם והתעופה שלהם נראה עוד יותר מרהיב בתלת מימד.

לסיכום

“מליפיסנט: אדונית הרשע” בהחלט מתעלה על קודמו. האפקטים נראים מעולה, במיוחד בתלת מימד, העלילה, לא מקורית עד כמה שתהיה, מעלה את הסיכון מהסרט הראשון ומפתחת את העולם הקטן שהוצג בו. שלושת הנשים המובילות את הסרט, אנג’לינה ג’לי, אל פנינג ומישל פייפר שיחקו נהדר, רק חבל שהאנטגוניסטית, המלכה אינגריט הייתה כל כך שטוחה וקלישאית. בסך הכל הסרט היה מבדר ומעניין אך העלילה טעונת שיפור.

מליפיסנט: אדונית הרשע

ציון סופי - 7

7

מהנה

סרט מהנה ומבדר. אפקטים נהדרים העלילה קצת פחות, אך בהחלט מתעלה על הראשון.

User Rating: 4.59 ( 4 votes)

אודות ליאת פליישמן

ליאת פליישמן, בת 17, כתבת קולנוע. חובבת סרטים (מין הסתם), סדרות, ספרים וציור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *