Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

שחור זה האדום החדש – ביקורת המשחק Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

גבירותיי ורבותיי, יש ספיידרמן חדש בשכונה והוא הולך להילחם בפשע, בתאגידים רעים באויבים חדשים וישנים וגם בגזענות במשחק שמבשר את בואו של הדור החדש של ה-PlayStation (אפילו ששיחקתי בו על גבי ה-PlayStation 4). מוכנים לגלות אם יש לנו גיבור חדש שיוציא אותנו לסיבוב בניו יורק או שכבר עדיף להישאר בבית

זהו, ההמתנה לדור הבא של ה-PlayStation סוף סוף הסתיימה והמשחק שמבשר את המעבר למשהו חזק יותר, עוצמתי יותר וגדול יותר הוא לא אחר מ-Marvel’s Spider-Man: Miles Morales, וכמו כמו כל פרוייקט של Marvel גם הוא הגיע עם ציפיות עצומות, הבטחות ענקיות ועוד מלא דברים שמפרסמים אוהבים לשחרר לאוויר בשביל ליצור ציפייה ורצון עז לפתוח את הארנק ולהוציא את מיטב כספנו. השאלה אם זה באמת שווה את זה? האם באמת יש לנו כאן בשחורה חדשה ומדהימה שתפיל לנו את הלסת ותגרום לנו להחזיק את השלט כל כך חזק עד שגם אותו נצטרך להחליף?

למי שלא מכיר או לא שמע או סתם התגורר מתחת לסלע עם פטריק חבר של בובספוג, ביקום של Marvel, שלאחרונה התמלא בעוד ספיידרמנים, הצטרף ב-2011 בחור צעיר ממוצא אפרו-אמריקאי והיספני בשם מיילס מוראלס שתופס את תפקיד הגיבור שקופץ מבניין לבניין בעזרת קורי העכביש ביחד עם עוד כמה כוחות חדשים ומגניבים, אם אתם חושבים שהוא מחליף את ספיידרמן הוותיק אז אתם טועים, הוא רק מצטרף אליו בהגנה על העיר בכלל ועל שכונת הארלם, אבל אנחנו נדבר על זה ממש עוד מעט.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

מי אתה ומה הסיפור שלך?

כאמור מיילס מוראלס התחיל ב-2011 בתור עוד נסיון של Marvel להתיישר לפי כללי התקינות הפוליטית כשהם יצרו דמות חדשה ומגוונות מבחינה אתנית כדי שמצד אחד קהל הקוראים יגדל ומצד שני לא יגידו שהם גזענים ובורים (דבר שקורה הרבה מאוד לאחרונה ואפילו בא לידי ביטוי באתחול של “ארבעת המופלאים” בו ג׳וני סטורם גולם על ידי שחקן שחור), אך בניגוד ללא מעט דמויות שנוצרו מהסיבות הללו, מיילס תפס טוב ואפילו כיכב בסרט שקטף אוסקר שיצא לא מזמן שנתן לנו נגיעה ראשונה למולטי-וורס הייחודי, מן הסתם זה סלל דרך מאוד בטוחה למשחק והנה הוא הגיע. הסיפור שלנו עוסק במיילס כשהוא כבר ספיידרמן (ולא סיפור מקור תודה לאל) ותחת אימונים על ידי פיטר פארקר שסוג של ממשיך את העלילה של המשחק הקודם שיצא ב-2018 רק מכיוון אחר, למה? כי פיטר שלנו נשלח עם מרי ג׳יין לאירופה לסיקור חדשותי שקר כלשהו ומישהו צריך לשמור על השכונה.

אז מיילס שלנו שעד עכשיו התעסק בדברים קטנים כמו שודדי חנויות או חתולים שנעלמו מוצא את עצמו מתמודד גם עם תאגיד ענק העונה לשם “רוקסון” שבאופן רשמי פועל להפיץ אנרגיה חדשה וידידותית לסביבה אבל בתכל’ס עושה בדיוק ההפך, גם עם קבוצת פושעים שעושים ברדק בכל מקום והולכים ראש בראש עם “רוקסון” וגם כמובן עם פושעים שברחו מהכלא כי זה לא יכול להיות משחק של Marvel בלי זה.

למזלו של מיילס הוא לא לבד ולצידו יש את גנקי, חברו הטוב שיושב מאחורי מחשב ועוזר לו להתנהל לאורך הדרך. תודה גנקי, אתה מתוק אמיתי!

הסיפור עצמו ממשיך את קו העלילה של הקודם בדרכו הייחודית רק שהפעם אין לנו את הנבלים הענקיים והמוכרים שבונים את היקום של ספיידרמן אלא דברים יותר מופשטים (אפשר לומר) כשהמפגש מול הנבלים הופך למאוד משני.

אך סיפור העלילה לא מסתיים רק בהם אלא ממשיך גם במסביב, במיוחד במסביב. זוכרים שאמרתי שדמותו של מיילס נוצרה כהמשך של תקינות פוליטית? אז כך גם רוב סיפורי הצד שעוסקים בתנועת Black Lives Matter, התרבות האתנית בהארלם, עזרה לאוכלוסיות חלשות, התעסקות (קטנה) בנושא הקורונה שהפכה לחלק מהמציאות, עזרה לחירשים ועוד. אם אתם חוששים שרוב ההתעסקות תהיה בנושאים הללו אז אתם יכולים להיות רגועים, הם הצליחו ליצור איזון מצוין בין הכל שמשתלב לאחלה סיפור שמאגד בתוכו הכל כולל גדילה והתפתחות של דמות, נגיעות בעבר, ביסוס יכולות ועוד.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

בואו נשחק

אם שיחקתם במשחק הקודם אז יותר מדי דברים חדשים לא תמצאו, הבסיס הוא אותו בסיס רק עם הרבה פחות דברים. למה הכוונה? במשחק הקודם קיבלנו מפה עמוסה בפעילויות, משימות צד, דברים למצוא, אתגרים וכו׳ וכו׳, כאן המפה קטנה בחצי ונשארו יותר ממוקדים בסיפור העיקרי. כל מה שנחשב כמשימות צד הפך לתומך סיפור כיפי ומהנה שמשרת אותנו בשתי דרכים: גורם לנו להבין, להכיר ולמצות את הדמות לעומק ותורם בצבירת נסיון ופותח לנו מהלכים חדשים וחליפות חדשות.

לפני שאתם הופכים שולחן אל תשכחו שבמשחק אנחנו משחקים גיבור-על בתחילת דרכו – דבר שבא לידי ביטוי בכל כך הרבה דרכים מהדרך איך הוא מתנייד בקורים (עדיין חלק ומהנה אבל מורגש שהוא פחות ״מקצועי״), ועד השלבים שהוא מתפתח מבחינת כוחות שמגלים אותם לאורך הדרך. בנוסף, המשחק, בדומה למשחקים אחרים שיצאו וייצאו השנה, לאט לאט מצמצם את היקף המשימות הצדדיות המרובות ומתמקד יותר בקו העלילה הראשי.

שינוי נוסף שנעשה בנושא משימות הצד זה הדרך איך אנו ניגשים אליהן, עד עכשיו היינו רגילים לפתוח מפה, לראות אייקון ולהסתער עליו או שבדרך פתאום מישהו היה עוצר אותנו. בגלל שאנחנו חיים בתקופה שהכל מתנהל דרך הסמארטפון (היי Watch Dogs) אז גם רוב משימות הצד מגיעות אלינו דרך אפליקציה (במשחק) בה אנשים כביכול מדווחים על דברים וכך ניתן לגשת אליהן בזמננו החופשי או כשרוצים לקחת הפסקה מהסיפור.

המשחקיות עצמה לא השתנתה בהרבה ממה שהכרנו במשחק הקודם והדברים החדשים שנכנסו כמו מכות הוונום (אין קשר לדמות) שולבו בדרך מאוד פשוטה, אינטואיטיבית ומהנה.

בסופו של דבר כל המשחקיות זורמת, מהנה, כיפית, לא קשה במיוחד ובהחלט משאירה את העניין וההנאה בלי שיימאס מהר מדי, לפעמים יש סיטואציות מעט מתסכלות לניהול אבל ברגע שלומדים כל מהלך של ספיידרמן הכל הופך לפשוט וקל.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

מה רואים? מה שומעים?

הגענו לחלק המרכזי בשינוי הגדול בין הדור הקודם לחדש. הגרפיקה והסאונד.

כבר מהרגע הראשון שמשחקים אי אפשר לפספס את היופי והחדשנות שמשחק שמבשר על בואו של הדור הבא יכול להציע. הפרטים הקטנים והגדולים שתופסים לנו את העין, עיר חורפית רגע לפני חג המולד עמוסת פרטים, קישוטים, גרפיטי, אנשים ורכבים שממש מרגישה חיה ונושמת עד לרמה שאי אפשר לללכת ברחוב בלי להיתקע בעוברים ושבים, אתרים מפורסמים שמקבלים יותר חיים כמו עמדת התצפית של האמפייר סטייט שמלאה בצופים ותיירים שזה לא פחות ממדהים, משחקי האור והצל שעוד יותר באים לביטוי בכל רגע ומוציאים תפיסות מסך מרהיבות, הפרטים על החליפות השונות של מיילס מדהימים שפשוט כיף לראות איך הן מגיבות לתנועה, לסביבה ולפעולה, הבעות הפנים ושפת הגוף של הדמויות שסובבות אותנו ריאליסטיות ברמה מפחידה והתחושה המוכרת של דמויות שאינן שחקן רובוטיות כמעט ולא קיימת. כאן אני חייב לומר שאת המשחק שיחקתי ב-PlayStation 4, ולמרות זה אי אפשר לא להרגיש שהמשחק סחט כל טיפת כוח בשביל להיות וואו ואני בטוח שברגע שאשחק שוב ב-PlayStation 5 זה יהיה עוד יותר יפה, מרשים ומדהים!

אז אחרי שעפנו לבניין אחר מהיופי והפרטים של המשחק בואו נעבור ל״פנינה״ השנייה – הסאונד.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales מתרחש במרכזו בהארלם שבניו יורק, עם נגיעה מאוד חזקה בתרבות האתנית המגוונת בכלל ובתרבות האפור אמיקאית והפורטוריקנית בפרט, דבר שבא לידי ביטוי בסאונד הכללי ובמוזיקה. למה הכוונה? אם אגיד זאת בפשטות, הם לקחו את הפסקול שהיה ופשוט הוסיפו לו מקצב R&B שהופך את כל הזרימה של המשחק למהנה יותר וזה לא משנה איפה, סצנות מעבר, שיוט ברחובות או קרבות עם אויבים. חשוב לזכור שפס קול של משחק יכול להרים או להפיל מבלי שאפילו נשים לב ועם השינוי שעשו לפסקול (שגם ככה היה מעולה) הכל פתאום נהיה יותר ״מגניב״, זורם ומהנה.

מעבר למוזיקה ולסאונד הכללי, שיש ממש קטע במשחק שמתעסק בזה, גם הדיבוב ממשיך את המשחק הקודם עם ביצוע מושלם שתורם לכל אחת מהדמויות. את מיילס מדבב נאג׳י ג׳טר שמי שצופה בסדרה המצוירת של ספיידרמן יזהה את קולו משם וגם הוא בכל זאת נשמע לכם מוכר אז הוא דיבב את סאם ב-The Last of Us והופיע בלא מעט סדרות בתפקידי אורח. שאר המדבבים הם גם פחות או יותר מוכרים מתעשיית הגיימינג כשהמוכר ביותר מביניהם הוא טרוי בייקר שמדבב את סיימון קריגר בצורה מדהימה כמו שרק הוא יכול.

בשורה התחתונה כשזה מגיע לגרפיקה וסאונד – החברים ב-Insomniac ו-Marvel יודעים בדיוק מה הם עושים ואין שנייה אחת שהרמה נופלת, הכל פשוט וואו מתחילת המשחק ועד סופו!

מה? כבר נגמר?

עם כל כמה ש-Marvel’s Spider-Man: Miles Morales הוא משחק מדהים, כיפי, נשמע ונראה מצוין, מסופר היטב, מרגש, מצחיק וסוחף יש לי ״בעיה״ אחת איתו. הוא קצר לאללה, הניחוש שלי שאורכו הוא כחצי מהמשחק הקודם ולא משנה כמה היה לי כיף ונשאבתי פנימה, תוך כמה ימים בודדים של משחק (נכון, זה היה יחסית אינטנסיבי) הוא פשוט הסתיים והשאיר שני טעמים בפה – הראשון היה טעם של עוד והשני טעם של מעט החמצה כי בהחלט יכלו לתת ולעשות הרבה יותר, יכול להיות שכשיוציאו חבילות תוכן אז נקבל עוד ונוכל להאריך את החוויה אבל השאלה היא בכמה? עוד שעתיים או שלוש? אך כמו מי שלמד להכיר אותי יודע שאני תמיד אמצא את הפלוס וכאן נכנסת האפשרות לשחק שוב בכל המשחק מההתחלה רק עם כל הכוחות והיכולות שנאספו לאורך כל המשחק, אבל כמו שאתם מבינים – זה לא אותו הדבר.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

בשורה התחתונה Marvel’s Spider-Man: Miles Morales שכאמור מבשר את פתיחת הדור הבא של ה-PlayStation מספק הנאה, כיף מטורף, משימות מהנות, עלילה טובה וסאונד מדהים. כל דבר שתפגשו או תעשו לאורך המשחק רק יגרום לכם להתאהב יותר ויותר בדמות הראשית ולרצות יותר ממנה ומהמשחק. למרבה הצער המשחק יחסית קצר ולפני ששמים לב – הוא נגמר ואתם נשארים עם השלט ביד ורצון לעוד, רק אומר שאחרי שסיימתי את המשחק, טיילתי ברחבי ניו-יורק וחזרתי על משימות שסיימתי רק כדי ליהנות עוד קצת (אבל אז נזכרתי ש-Assassin’s Creed Valhalla בדרך אז הכל טוב). כאמור הגרפיקה והסאונד פיצוץ, הדמויות מדהימות גם מבחינת תוכן וגם מההווי הכללי וכל משימות והמשחקיות שלהן מגוונות, מהנות וזורמות כך שאין שום בעיה לחזור עליהן שוב ושוב.

*עותק לביקורת סופק על ידי חברת ישפאר יבואנית מוצרי Sony בישראל. 

*אם אתם רוצים לדעת מה חשבנו על המשחק הקודם, Marvel’s Spider-Man, תוכלו לקרוא את הביקורת בקישור כאן.

Marvel’s Spider-Man: Miles Morales

ציון סופי - 9

9

מעולה

בשתי מילים – משחק מטורף, חובה לכל מי שאוהב משחקי פעולה-הרפתקאות ו/או קומיקס. במילה – חובה!

User Rating: Be the first one !

אודות אבירם צדיקריו

אבירם צדיקריו קופירייטר, גיימר ותיק עם 20 שנות נסיון ויודע דבר או שניים, שאלות במייל, לא בשבת כי אני משלים שעות שינה.לייצירת קשר- [email protected] http://aviram.2ya.com/

כתיבת תגובה

Specify Instagram App ID and Instagram App Secret in Super Socializer > Social Login section in admin panel for Instagram Login to work

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *