תחילת הקסם – ביקורת המשחק Ori And The Blind Forest ל-Switch

המשחק הקטן הזה מצוות קטן עושה הרבה מאוד דברים נכונה. הפגמים המעטים שלו נובעים בעיקר בניסיונות שלו להיות משהו קצת שונה.

Ori And The Blind Forest מגיע אלינו מ-Moon Studios, אותה חברה שיצרה לאחר מכן את משחק ההמשך Ori And The Will Of The Wisps שאני סיקרתי ל-Switch ורועי עורך החומרה שלנו סיקר למחשב. אני מאוד אהבתי את המשחק השני הזה, ודי התרגשתי לשחק בראשון שלהם, במיוחד כאשר שמעתי עליו הרבה מאוד דברים טובים. האם הוא ממלא את הציפיות? הצטרפו אלי ונגלה.

המשחק עוקב אחרי אורי, יצור קטן, זוהר, ובהיר שהוא חלק מעץ הנשמות, העץ אשר שומר על הארץ חיה. אורי נקרע ונסחף מהעץ במהלך סופה עוצמתית, ויצור גדול דומה לדוב בשם נארו לוקחת אותו תחת חסותה ומגדלת אותו. השניים יוצרים קשר רגשי עוצמתי של אמא ובן, עוזרים אחד לשני, ותמיד בחיפוש אחר מקורות נוספים של מזון. לאחר מספר שנים מקורות המזון הקרובים אליהם מידלדים, וכתוצאה לא ישירה מזה אורי יוצא למסע. הוא מגלה שעץ הנשמות נעלם, ואם חלקיו לא יוחזרו הארץ תמות. אורי הוא קטן, פגיע, ואינו יכול לתקוף, אבל חלק זעיר מעץ הנשמות שהוא מוצא מחליטה לעזור לו בדרכו ולהגן עליו. הסיפור של Ori And The Blind Forest הוא סיפור פשוט שראינו כבר בעבר במשחקים אחרים, והוא סיפור שמהווה סיפור מסגרת טוב לבניית המשחקיות שמצופה לנו, עם כל חלק באזור אחר של העולם שמניע את הסיפור קדימה. למרות שהמשחק שיווק את עצמו כמטרווניה, הוא לא בדיוק ממלא את המשבצת הזאת. הסיפור מאוד לינארי ואין הרבה חזרה אחורה, ביחד עם עולם שהוא די קטן יחסית למשחקי מטרווניה ובלי הרבה סודות למצוא. אני משער שהבחירה הזאת הייתה מכוונת תחת המגבלות של התקציב, גודל הצוות, והחזון, והתלונה העיקרית שלי בעניין הזה היא שעד ממש סוף המשחק עצמו, אנחנו לא יודעים כמעט כלום על ההיסטוריה של העולם, היצורים שחיים בו, או בכלל מהו המהות של אורי ואיך הוא מסוגל להיות חי ולהרגיש כפי שהוא מרגיש. פשוט מרגיש שהם יכלו לעשות יותר בעניין הזה.

Ori And The Blind Forest 3
הסיפור רואה אותנו יוצאים להצלה של עץ הנשמות

כשמדובר במשחקי מטרווניה, העולם חשוב, אך גם המשחקיות. המשחקיות של Ori And The Blind Forest היא חלקה כחמאה. הוא יכול לקפוץ, לנוע יחסית מהר בעולם, לעשות דש (גם באוויר עם השדרוג הנכון), לטפס על קירות, לשבור קירות ועוד. יכולות שונות אלו אנחנו משיגים על ידי ילדיו של עץ הנשמות, עצים קטנים וזוהרים שהחליטו לעזור לנו לאורך המסע. וזה מלהיב, אני מודה שכל פעם שהשגתי יכולת חדשה ישירות פתחתי את המפה ובדקתי איזה מקומות היא פותחת לי, והתרגשתי לגלות אילו איזורים חדשים אני יכול להגיע אליהם עכשיו. המשחק מתמקד באופן מאוד ברור יותר בקטעי פלטפורמה מאשר בלחימה, כאשר לא מעט אויבים ממוקמים בעולם לא על מנת להרוג, אלא כדרכים להגיע לאזורים קשים להגעה או להמשיך את העלילה. חשוב לי להגיד זאת כי מי שציפה פה למשחק מלא אקשן מהיר, ימצא את עצמו מאוכזב. יחד עם זאת, זה לא אומר שאין לנו אקשן או דרכים להגן על עצמנו. חלקיק עץ הנשמות שמצאנו בתחילת המשחק (הקול של היער) מספק לנו יכולת לתקוף על ידי יריית חלקיקי אור קטנים, יכולת שאנחנו יכולים לשדרג עם הזמן על ידי צבירת ניסיון ועליית רמות. מערכת עליית הרמות של המשחק היא אכן מעניינת לסוג כזה של משחקים. היכולות של אורי מתחלקות לשלושה סוגים שונים, כל אחד מיוצג על ידי ציר נפרד. יכולות התקפתיות, יכולות הגנתיות, ויכולות עולמיות נקרא לזה. ביכולות ההתקפתיות אנחנו נמצא דברים כמו שדרוג היריות לרצפים ארוכים או חזקים יותר, ההגנתיות יעניקו לנו יותר חיים ואנרגיה, ויכולות העולם זה גיוון מעניין של שדרוגים לתנועה שלנו (כמו הדש האווירי שהזכרתי) או שיפור היכולת שלנו לשמור את המשחק.

רגע רגע רגע, למה הכוונה “שיפור היכולת”? אני לא יכול לשמור את המשחק בלי זה? מה זה הבחירה המשחקית ההזויה הזאת?!
לא לא, תנו לי להסביר.
המשחק משתמש במערכת מאוד מעניינת בעניין הזה, ואני לא חושב שנתקלתי במשהו דומה לזה בעבר. אנחנו מקבלים יכולת בשלב מאוד מוקדם במשחק להציב נקודות שמירה היכן שבא לנו בכל רגע נתון. כמובן שזה לא כזה פשוט ויש הגבלות מסויימות, אבל זה גאוני. במידה לדוגמא וראיתי איזשהו אתגר טיפוס קשה או מעצבן במיוחד שאני משער שאני אמות בו כמה פעמים לפני שאלמד אותו, אני פשוט מציב נקודת שמירה מיד לפני, וככה במקום לרוץ לשם פעם אחרי פעם אני פשוט חוזר מיד לנקודה שהצבתי ומנסה שוב. אני לא יודע למה יותר משחקים לא לוקחים השראה מהמנגנון הזה, אשר לפי דעתי האישית הוא לא פחות מגאוני.

המשחקיות היא חלקה, ואנחנו נאלץ להשתמש ביכולות שונות עבור אזורים שונים

בביקורת שלי על המשחק השני הזכרתי כמה יפיפייה העולם של המשחק, ואני שמחתי  מאוד לגלות שהם התחילו עם האנימציה המדהימה הזאת כבר מהמשחק הראשון. העולם הוא חי, נושם, ויפיפייה לחלוטין. אפקטים של רוח, אש, וקרח נראים נפלא, ואפילו האויבים מעוצבים בצורה שקל מאוד להעריך את ההשקעה בהם. יש פה גם תחושה מאוד טובה של הקפדה על פרטים הכי קטנים, כאשר לא משנה על מה הסתכלתי, הכל נראה טוב. לא היה חלק שאמרתי לעצמי “הם כנראה שכחו להשקיע פה” או “עצלנים” לאורך כל המשחק, וזה ממש לטובה. המוזיקה גם מוצלחת פה, עם נעימות מרגיעות לאורך מרבית המשחק ודברים מעט יותר קצביים ברגעי האקשן המעטים, אבל לפי דעתי היא לא מוצלחת כמו המשחק השני. נקודה אחת ששכחתי להזכיר בכלל בביקורת שלי על המשחק השני ונגעתי בה פה בקטנה היא השליטה. אורי זז חלק כמו חמאה, לא משנה מה הוא צריך לעשות. הקפיצות הגיבו לי טוב (חוץ מכמה מקרים מעטים), התנועה היא טובה ומאפשרת דיוק כאשר יש צורך בו, ובאופן כללי לנוע עם אורי ברחבי העולם מרגיש ממש כיף.

אפילו האפקטים של האור והצל נראים נפלא

לפני שאסכם יש נקודה אחת בולטת מאוד (עבורי) שמורידה את המשחק הזה נמוך יותר מהמשחק השני. קטעי הבריחה. קטעים אלו הם מעצבנים, ארוכים הרבה יותר ממה שהם צריכים להיות, ודורשים יותר מידי תגובות מיידיות והחלפה מהירה של סוגי תנועה ברצף. אני מודה ומתוודה פה, אני לא סיימתי את המשחק. הוא נגמר ברצף הבריחה הכי ארוך והכי מעצבן שיש לו, ואחרי יותר מ-50 ניסיונות פשוט וויתרתי. אני אוהב את העובדה שהם החליטו לעשות משהו אחר למשחקי מטרווניה דו מימדיים ולגוון מעט את המשחקיות הרגילה, אני פשוט חושב שפה זה בצורה מעט מוגזמת.

לבסוף מה נשאר לי להגיד? Ori And The Blind Forest הוא משחק טוב, עם עלילה רגשית, דמויות שקל מאוד להתחרב ולהרגיש קרובים אליהם (בלי מילה אחת של דיאלוג כמעט), משחקיות ממכרת, עולם עשיר, יפיפייה ונשמע ממש טוב, ואני אכן ממליץ עליו. החוסר בהיסטוריה מעט יותר עמוקה לעולם, סודות אמיתיים, וקטעי הבריחה המעצבנים האלו מורידים אותו ממה שהוא יכל להיות, אבל הוא עדיין חוויה שאני ממליץ בחום עליה, במיוחד לבעלי Switch.

 *עותק ביקורת התקבל על ידי Moon Studios*

*סוקר על גבי ה-Switch*

Ori And The Blind Forest

ציון סופי - 8

8

טוב מאוד

חוויה יפיפייה שכיף מאוד לחוות. מספר בעיות מורידות אותו מהפסגה, אבל בכל זאת הוא שווה בדיקה

User Rating: Be the first one !

אודות אלעד שרז

אלעד שרז, בן 29 מגן יבנה. חובב משחקי ווידאו, אנימה, מנגה, ותרבות חנונית בכללותה. גיימר מאז גיל 10, וגאה להגיד שסיימתי את NFSU בגיל 14 חח

השאר\י תגובה