חסר תקווה – ביקורת למשחק The Dark Pictures Anthology: Little Hope 

משחק האימה החדש בסדרת האנתולוגיה The Dark Pictures הגיע, ברוכים הבאים ל-Little Hope

אחד היהלומים החבויים של הדור האחרון היה המשחק האינטרקטיבי Until Dawn שהוביל מאות יוטיוברים להעלות סרטוני משחקיות בזמן שהם מנסים להחזיק בחיים את קבוצת השורדים שלהם, כדי להמשיך את הצלחת משחקי ההישרדות האינטרקטיבים, חברת Supermassive Games החליטה ליצור סדרה אנתולוגית בשם The Dark Pictures שכל משחק בה מתרכז בסיפור אחר עם קבוצת שורדים שונה.
תחילה היה Man of Medan שרבים התאכזבו מהסוף שלו וכעת אנחנו קיבלנו את Little Hope. האם סדרת המשחקים תעלה סוף סוף על גל ההצלחה שראינו עם Until Dawn? בואו נגלה. 

המשחק פותח עם אוטובוס שמנותב בגלל בעיות בכביש לכיוון עיירת Little Hope והאוטובוס נכנס לתאונה אחרי שילדה קריפית מופיעה במרכז הכביש, קלאסי בז’אנר האימה. הסצנה הבאה היא הסצנה ששותפה איתנו באחת ההצצות לפני יציאת המשחק שבה אנחנו מכירים את כל הדמויות המככבות ואת מכניקות המשחק. אנחנו מקבלים את הסוף הטרגי הראשון שלנו ופתיח עם האוצר (Curator) המגניב של המשחק ששולף את הספר של Little Hope מהמדף לצד הספר של Man of Medan והספר הבא House of Ashes, ומבקש מכם להמשיך את הסיפור מאיפה שעצרנו, עם התרסקות האוטובוס. אחרי שהוא מסביר לכם את הקונספט של המשחק והמטרה שלכם, ביחד עם התמונות שיתנו לכם רמזים למוות של הדמויות, אתם יוצאים לדרככם כשאתם עוקבים אחרי קבוצת סטודנטים והפרופסור שלהם בחיפוש אחר עזרה בעקבות התאונה ובחיפוש אחר נהג האוטובוס שנעלם. 

כבר ממבט ראשון אפשר לראות שהגרפיקה די טובה במשחק החדש- הסביבה מעוצבת נהדר, המודלים נראים מדויקים ומציאותיים, ואפקטי האור, כמו ההשתקפות של מתכות והאור דרך ענפי העץ, נראים מצוין. אבל האנימציות טיפה נוקשות עבור השורדים ואנימציות הפנים שלהם לעיתים מרגישים לא חלקים ולא מדויקים לרגש שהשחקנים מנסים להביע, משהו שאפשר לייחס לתקציב הפרויקט לעומת התקציב שהיה ל-Until Dawn ולמשחקים כמו The Last of Us 2. 

למרות זאת, הגרפיקה מצליחה להביא למסך את הסיפור הקריפי של Little Hope, עיירה עם עבר נוראי של ציד מכשפות בדומה לסיילם, באמצעות מבנים מצמררים, ערפל מסתורי ואווירה אפלה, והטוב ביותר, המפלצות שרודפות אחרי השורדים שלנו שנראות מזעזעות ומפחידות בסגנון הקלאסי והישן כמו שאנחנו אוהבים, אפילו אם שיטות ההריגה שלהן לעיתים חוזרות על עצמן שוב ושוב. 

חשוב לציין אבל, שלמרות שהמשחק לא ממש מפחיד בעיניי, עדיין מצאתי את האווירה מלאת אימה ומצמררת, וישנם לא מעט Jump Scares ורגעים מלחיצים, בעיקר ברגעים בהם אתם צריכים לשמור על השורדים שלכם חיים כשאתם אוכלים סרטים אם עשיתם את הבחירה הנכונה. כמו כן, ההיסטוריה והסיפורים מהעבר של Little Hope ממש מצמררים, רק חבל שחלק מהחפצים שאתם מרימים לא קריאים בכזאת קלות אז ישנם פרטים מעניינים שאולי תפספסו שיעזרו לבנות את ההיסטוריה של העיירה. 

המשחקיות עצמה מהנה ומעוררת מתח בצורה טובה, עם בחירות מה להגיד, מה לעשות ואירועי Quick Time שדורשים מכם תזמון מושלם כדי להתחמק מהסכנות שעומדות מול השורדים שלנו ב-Little Hope, וכמו שאמרתי מכניקת התמונות שמראות לכם עתיד אפשרי חוזרת והיא מעניינת כרגיל אבל זה הרגיש שהרבה תמונות היו מבוזבזות פה על דברים שלא בשליטתכם ואפילו תמונה אחת שכוללת סצנה מ-House of Ashes, שכמובן נועד לקדם את המשחק החדש, אבל בואו נתרכז בנוכחי. כמו כן, בדומה למשחק הקודם, Little Hope מאפשר לשחק את הסיפור עם חבר שכל אחד רואה נקודת מבט אחרת מהסיפור אבל כששיחקתי בשחקן היחיד לא באמת הרגשתי שפספסתי משהו חשוב כי אם קרה משהו בצד של השחקן השני אז הדמויות עדכנו אחד את השני כשהתאחדו.

לשמחתי המשחק נתמך על ידי סאונד ודיבוב טובים תודות לשחקנים שעושים עבודה די מוצלחת לגרום לכם להתחבר אליהם ולרצות לראות אותם שורדים. השחקנים כן עושים עבודה טובה לרוב (למרות שישנם רגעים שזה נשמע כאילו הם קוראים את דפי התסריט) אבל לא אוכל להגיד את אותו הדבר עבור הדיאלוג שלעיתים מרגיש גנרי ואפילו לעיתים מנותק מהסיפור והדמויות. כמו כן, ישנם קווי עלילה, כמו היחסים בין דניאל וטיילור, שמופיעים בתחילת הסיפור אבל לא ממש מגיעים למשהו בהמשך ולא מרגישים הכי אותנטים. מה שכן, הרגשתי בסיפור הזה שהרגשות שלי כלפי הדמויות משתנות כמו במשחקים האחרים של הסטודיו כמו אנג’לה שנראתה סנובית מעצבנת בהתחלה אבל התחילה להתפס כקשוחה קולית בהמשך. אז הדמויות לא היו לגמרי גנריות ונשכחות, אחרי הכל אני זוכר את השמות שלהם, אם כי הם לא הרגישו עד כדי כך ייחודיים במבט לאחור לצערי. 

אבל 2 הדמויות הטובות ביותר הן האוצר, שנותן לכם דברי חוכמה ומצטט משוררים, ואנדרו, הדמות המרכזית של הסיפור שמגולם על ידי ויל פולטר (“מידסומר”, “הרץ במבוך”), הוא השחקן הכוכב של המשחק, כמו ששון אשמור היה ב-Man of Medan, למרות שאני חושב שפולטר נותן הופעה טובה יותר מאשמור. שתי הדמויות עושות עבודה מספיק טובה מעל כולם כדי לתת למשחק את ההרגשה שמדובר במשחק על רמה ולגרום לסיפור להרגיש שהוא איכותי. ובזמן שהסיפור באמת מרגיש איכותי, לא הייתי אומר שהוא מספק. 

שחקנים שהתאכזבו מהסוף של Man of Medan ללא ספק יתאכזבו מהסוף של Little Hope. לא אחשוף אותו, אבל בזמן שהוא מוסיף הרבה מורכבות פסיכולוגית והבנה לגבי תחילת המשחק, בעיקר סביב הילדה הקטנה, הוא הופך את החלק הטוב ביותר שבסיפור, ההיסטוריה של העיירה, ללא רלוונטית ודי מנותקת מהסיפור. בנוסף, אני מרגיש שהסוף פגע משמעותית במשחקיות החוזרת של Little Hope, הרבה יותר מהסוף של Man of Medan, שאני די מוצא את עצמי מודאג למשחק הבא בסדרה House of Ashes, שנראה די מגניב מהטריילר שהוצג בסוף המשחק

אני לא חושב שמדובר בסיפור נוראי, אני די נהנתי ממנו, והסוף היה ללא ספק מעניין ומעורר מחשבה, אבל זה גרם ל-Little Hope להרגיש חסרת רלוונטיות במבט לאחור.

סיכום

המשחק האינטרקטיבי החדש בסדרת The Dark Pictures הוא בהחלט מהנה עם הרבה אלמנטים נהדרים מסרטי אימה קלאסים כמו Jump Scares, אווירה מצמררת ומפלצות מגניבות. 

בזמן שהאנימציה והדיאלוג נותנים אינדיקציה לתקציב המשחק, השחקנים עושים עבודה טובה בלגרום לכם להתעניין במה שקורה, גם עם סוף שמאכזב בהתחשב מה שעברתם עד כה. 

Little Hope הוא משחק מהנה ללא ספק, אבל אם ציפיתם שידהים אתכם סיפורית כמו Until Dawn, אל תתלו תקווה. 

The Dark Pictures Anthology: Little Hope

ציון סופי - 7.5

7.5

טוב

מדובר במשחק אימה אינטרקטיבי מהנה שמשתלב טוב אל תוך סדרת האנתולוגיה, לטובה ולרעה.

User Rating: Be the first one !

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב, גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

כתיבת תגובה

Specify Instagram App ID and Instagram App Secret in Super Socializer > Social Login section in admin panel for Instagram Login to work

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *