איזה מין רוצח – ביקורת רטרו לסרט מחנה השינה 

חג ליל כל הקדושים הגיע והחלטתי להעביר אותו בציפייה במספר סרטי אימה ביניהם “מחנה השינה” (Sleepaway Camp)

עשור שנות השמונים כולל חלק מסרטי האימה הטובים ביותר בכל הזמנים כמו “היצור” ו”סיוט ברחוב אלם”. אבל סרט שלא מקבל כלל יחס מחובבי קולנוע וחובבי הז’אנר זה “מחנה השינה” של רוברט הילציק. אחרי ששמעתי עליו במקרה בשוטטות שלי ברשת, מצאתי את הסרט לצפייה מלאה ביוטיוב, התיישבתי עם פופקורן ושתייה, והחלטתי לראות אם פספסתי משהו.

ממבט ראשון “מחנה השינה” נראה כמו חיקוי עלוב של “יום שישי ה-13” רק בלי הרציחות והאלימות של טום סוויני, אבל אני מבטיח לכם שמדובר באחד היהלומים המדממים של ז’אנר האימה משנות השמונים. 

הסרט פותח עם אבא ושני ילדיו, פיטר ואנג’לה נהנים באגם עם סירת מפרש כשסירת המפרש שלהם מתהפכת. בן הזוג של האבא (משהו שלא ראו בזמנו יותר מדי) קורא להם לחזור לחוף כשלפתע סירת מנוע פוגעת בהם, הורגת את האב, הבן ופוצעת קשות את הילדה. 

אנחנו קופצים כמה שנים קדימה וכעת הבת תחת חסותה של הדודה שלה נשלחת לקייטנה ביחד עם בן דודה. הדודה היא רופאה וטיפה מוזרה, אבל היא מעודדת את השניים להנות בקייטנה ולשמור על עצמם. 

משם הסרט ממשיך למסלולו של “יום שישי ה-13” עם מחנה קיץ שבו מתבגרים עושים מה שהם רוצים, מסתובבים בבגדים חושפניים ונרצחים בצורות מוגזמות שלעיתים אפילו יכולות להצחיק. עם כולם משחקים בצורה מאוד מוגזמת ואפילו די רעה לפעמים. כמו כן, הסרט כולל מוזיקה די דומה, אם כי היא עדיין מאוד טובה, וגם שימוש לא מעט בקלישאה של צילום מנקודת המבט של הרוצח. אין ממש דמויות בלתי נשכחות כמו בסרטי אימה אחרים, אבל דמויות כמו מנהל המחנה שמנסה להשתיק את הפניקה סביב הרציחות והטבח של המחנה מצליחים להתבלט מעל כל השאר, בגלל כל הסיבות הרעות.

לאורך כל הסרט, אנג’לה, הבת ששרדה וחיה כעת עם דודה שלה, מוטרדת על ידי כולם במחנה. היא שקטה ושומרת לעצמה, נמנעת להכנס למים או להתקרב לכל אחד, ככל הנראה בגלל הטראומה מילדותה, אבל כולם צוחקים עליה, מטרידים אותה, ואפילו הטבח השמן והמגעיל של המחנה מטריד אותה מינית. מה שמוביל לאחר מכן לאחת הרציחות המספקות של הסרט כשסיר מים רותחים נוחת עליו. מי מבצע את הרציחות? 

ובכן, זה שומר על מיסתורין בדומה ל”יום שישי ה-13″ עם דמויות אומרות לרוצח “מה אתה עושה פה?” לפני שהם רואות את סופן כדי לרמוז לנו שמדובר במישהו שהם מכירים. אבל ככל שהסרט מתקדם עוד והגופות נערמות, תמצאו את עצמכם מנחשים מי מאחורי כל הרציחות, אבל לא תהיו כל כך בטוחים למה. 

ה”למה?” מגיע ממש בסוף הסרט, ובלי לעשות לכם ספוילרים, אני יכול להגיד שזה אחד הרגעים המצמררים והמטרידים ביותר שראיתי בסרט אימה. החשיפה הסופית בסוף של הרוצח, בעיניי, מוסיף כל כך הרבה סימפטיה לרוצח עצמו, אבל גם מוסיף מורכבות פסיכולוגית אדירה לסרט וגם הופך אותו לסרט שמאוד רלוונטי באופק התרבותי של ימינו, יותר מאשר זה של שנות השמונים. 

באמת שהייתי שם את הסוף של “מחנה השינה” בין הסופים הגדולים של הז’אנר לצד “פסיכו” ו”החוש השישי”, זה סוף שעושה את הסרט וראו הוזהרתם, הוא מאוד מטריד. 

אני לא מציע להכנס לסרט עם ציפיות של להיות מודהמים מההתחלה כי המבנה שלו כל כך סטנדרטי לז’אנר, שאתם עלולים להשתעמם, אבל אם תכינו את עצמכם לסרט אימה רוצחים רגיל משנות השמונים, תכבו את האורות ותשבו ביחד עם פופקורן ושתייה, אתם ללא ספק תקבלו חווית צפייה נהדרת להאלווין שתשאר איתכם. 

סיכום 

“מחנה השינה” אולי נראה כמו סרט רוצחים סטנדרטי משנות השמונים עם רציחות במחנה קיץ ומשחק מוגזם, אבל מדובר באחד הסרטים הנדירים בז’אנר האימה תודות לסיום מטריד שמכניס את הסרט לרלוונטיות היום יותר מאז. 

חובבים של ז’אנר האימה שמחפשים לסיים את השנה בכיף, מוזמנים לתפוס כמה חברים עם פיצות, פופקורן ושתייה, לכבות את האורות ולראות את סרט האימה הקלאסי הזה משנות השמונים. 

מחנה השינה

ציון סופי - 8.5

8.5

מטריד

אחד מסרטי האימה היחודיים של שנות השמונים, לא בגלל המיקום והרציחות אלא בגלל הסוף המזעזע שמכניס את הסרט לרלוונטיות היום יותר מתמיד.

User Rating: Be the first one !

אודות קובי רוזנטל

שמי קובי רוזנטל, בן 28 מתל אביב, גיימר חובב קומיקס וסרטים כבר 20 שנה, עקבו אחריי בערוץ שלי KobiCool ביוטיוב, רק חפשו את משקפי השמש

כתיבת תגובה

Specify Instagram App ID and Instagram App Secret in Super Socializer > Social Login section in admin panel for Instagram Login to work

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *