ברוכים הבאים למימד האחר – ביקורת המשחק Tandem: A Tale of Shadows

הסיפור ריק וסתמי אבל המשחקיות – לא מה שציפיתם בלשון המעטה ב-Tandem: A Tale of Shadows

אם אתם בקטע של משחקי פלטפורמה שצריך להשקיע מחשבה וכל כמה דקות למלמל ״וואו, מגניב״ יכול להיות שנמצא המשחק בשבילכם, אבל אם אתם פחות בקטע של צורת מחשבה עמו טים ברטון אתם שעדיין מוזמנים לקרוא (השקעתי וזה). אז תפסו את הדובי שלכם ובואו נצלול יחד אל העולם של Tandem.

לפני שנתחיל תרשו לי לשתף אתכם במשהו, אחת הסיבות שעברתי לנינטנדו סוויץ׳ הייתה בשביל לשבור את שגרת המשחקים הענקיים והעצומים שאני כה נהנה לחרוש בפלייסטיישן, לא שאני בא בטענות חלילה פשוט לפעמים צריך איזו הפסקה קטנה ובסוויץ׳ יש לא מעט אופציות להפסקות כאלה, בין אם אלו המשחקים האקסקלוסיביים של Nintendo (מריו, זלדה וכו׳) ובין אם זה בזכות המעבר ממצב נייח לנייד – קרקע מעולה למשחקים האלה.

בין שלל המשחקים שכבר אספתי/רכשתי/קיבלתי/שיחקתי הצטרף המשחק Tandem: A Tale of Shadows, המגיע אלינו מהסטודיו הצרפתי Monochrome Paris ומופץ ע״י Hatinh interactive ו-Funstock, שבמבט ראשון נראה כמו עוד אחד מהמשחקים של איזשהו סטודיו שמנסה לפרוץ וכל מה שאפשר לומר בהתחלה ״איזה חמודים, תראו איך הם התאמצו״, אבל אז מפעילים את המשחק ומגלים כמה דברים אחרים לחלוטין.

הדבר הראשון שמבחינים בו זאת ההשפעה על היוצרים- אני מוכן להתערב על 500 באקזוידז (5 נקודות למי שיודע מאיפה זה) שהם חובבים גדולים של טים ברטון, סיפורי שרלוק הולמס, עליזה בארץ הפלאות ואדגר אלן פו, כל זה בא לידי ביטוי, בנראות, במשחקיות, בחידות ובאווירה הכללית של המשחק.

אחרי התחלה כזאת אתם בטח חושבים לעצמכם שיש כאן סיפור עמוק, פתלתל ומיוחד, אני מצטער לאכזב ש…פחות.  הסיפור שלנו בגדול עוסק בילדה קטנה בת 10 העונה לשם "אמה" שגרה בלונדון הויקטוריאנית ויש לה דימיון עצום וסקרנות עוד יותר גדולה. כשהיא שומעת שילד בשם תומאס קיין (שבמקרה הוא שייך למשפחת אצולה עמידה במיוחד) נעלם ושלמשטרה אין קצה חוט, היא מחליטה לחקור לבד את המקרה ואת האחוזה המסתורית והמסקרנת של משפחת קיין, בדרך היא כמעט נדרסת ע״י כרכרה מסתורית שממנה נופל דובון העונה לשם פנטון שהופך להיות החבר הכי טוב שלכם, וברגע שכולנו מגיעים לאחוזה הכיף האמיתי מתחיל. בגדול הסיפור נשמע עמוק, עוד משהו שראינו עשרות אלפי פעמים בספרים/משחקים/סרטים/תוכניות/הצגות וכו׳ ועם כמה שזה נשמע מסקרן – הסיפור עצמו חלש, מבורדק, לא מסודר וכל כך שולי שמצאתי את עצמי מדלג על קטעי הוידאו באמצע וממשיך ישר למשחק עצמו.

דילגתם גם? הכל טוב, כי הגענו לחלק האמיתי והאומנותי. במשחק מחכים לנו 45 שלבים יחסית קצרים, של חידות/שלבים בהם צריך להגיע מנקודה א׳ לנקודה ב׳ בעזרת התחמקות ממלכודות/פתרון חידות וכדומה, הדמות שאנחנו משחקים זאת אמה ונקודות המבט שלנו במקרה שלה היא מהתקרה כך שכל החדר פרוס לפנינו, אז איפה הפלטפורמה? עם פנטון. בשביל לעבור שלב צריך להשתמש גם ביכולות ובתנועה של אמה ובשלב מסוים עוברים לדובי שקם לחיים ומנקודת המבט שלנו על המשחקיות היא מהצד. הפתעתי/בלבלתי אתכם? אעשה לכם סדר. המשחק הוא כמו שאמרתי משחק פלטפורמה אבל מהזן הלא שיגרתי, אמה שולטת באור שאיתו היא מנווטת, פותחת שערים ומתקדמת ופנטון יותר בעולם הצללים, עוברים בין דמות לדמות וכל אחת נעזרת בתנאי השטח הקיימים, קצת קשה להסביר את זה אבל כשמשחקים – זה לא פחות ממבריק. החידות מתחילות ברמה מאוד קלה בשביל להבין את העניין ומשלב לשלב אנו מוצאים את עצמנו מפעילים יותר ויותר את המוח בשביל להתקדם, וגם אם נפסלים חוזרים מעט מאוד אחרוה כך שהרצף ממשיך והכיף לא נגמר.

מעבר לחידות המהנות וצורת המשחק הכל כך לא שגרתית, יש עוד ״כוכבת״ שאי אפשר לפספס ושתופסת את העין מהרגע הראשון – הגרפיקה.

מצד אחד היא מהפנטת, מסחררת, מפתיעה, מיוחדת, אפלה שמרגיש כאילו כל מקורות ההשראה החליטו להביא ילד לעולם וזה מה שיצא, יש את הביזאר הייחודי של טים ברטון עם אווירה כללית של ארתור קונן דויל (היוצר של שרלוק הולמס) ואדגר אלן פה, רמיזות לעולם של ארץ הפלאות וזאת רק ההתחלה, כל החוויה הגרפית במהלך המשחק סוריאליסטית ומרהיבה במיוחד. מצד שני הגרפיקה של סרטוני המעבר שבד״כ במשחקים היא האקסטרה – נראית כאילו נלקחה מסוף שנות ה-90 עם מחשבה של ״אף אחד לא ישים לב״. היא נראית מיושנת, לא עשויה טוב ואפילו מעט מביכה, עוד סיבה לדלג עם כל נושא העלילה.

אל הגרפיקה מצטרף נושא הסאונד שגם הוא מתחלק ל-2 חלקים (מופתעים?).

החלק הראשון שזאת מוזיקת הרקע בדיוק כמו הגרפיקה – מדהים, עשוי נפלא, מכניס לאווירה ומקפיץ את חוויית המשחק בכל שלב ושלב, מצד שני הדיבוב מרגיש סופר מאולץ, מגוחך וטיפשי שמעניק לנו עוד סיבה ל… ניחשתם נכון, לדלג על קטעי המעבר.

שורה תחתונה

המשחק הצרפתי Tandem: A Tale of Shadows הוא משחק פלטפורמה עם פרספקטיבה שונה, חדשה ומרעננת שלא ראינו הרבה מאוד זמן אם בכלל. במקום הדו מימד הקלאסי, אנחנו מקבלים תלת מימד אבל במובן אחר לחלוטין. החידות יחסית קצרות, מעניינות, מאתגרות ומשאירות חשק לחזור לשחק שוב ושוב, דבר שפועל מעולה לטובת המשחק, הגרפיקה במשחק עצמו מדהימה עם כל משחקי האור והצל אבל בסרטונים היא לא פחות ממבישה וכך גם עם נושא הסאונד, המוזיקה מטורפת וייחודית אבל הדיבוב לא פחות מנוראי. הסיפור עצמו… מעדיף להתעלם ולהתמקד במשחקיות עצמה שמפצה בענק.

Tandem: A Tale of Shadows

ציון סופי - 7

7

טוב

וואו! שווה לשחק!

User Rating: Be the first one !

אודות אבירם צדיקריו

אבירם צדיקריו קופירייטר, גיימר ותיק עם 20 שנות נסיון ויודע דבר או שניים, שאלות במייל, לא בשבת כי אני משלים שעות שינה. לייצירת קשר- [email protected] http://aviram.2ya.com/

השאר\י תגובה