Dead Cells – ביקורת – המוות הוא רק ההתחלה

ביובים עתיקים, בתי כלא נטושים, כפרים עזובים – אף אחד מהם לא יעצור אותנו בדרך לסוף המשחק. אבל האם הדרך שווה את המחיר?

הביקורת נכתבה על בסיס גרסת המחשב של המשחק.

בתחילת החודש רשת האינטרנט, במיוחד זו שקשורה לחדשות עולם הגיימינג, עברה סערה לא קטנה. אחד מכותבי הביקורות של אתר IGN, מאתרי הגיקים הגדולים בעולם, נתפס כשהוא מעתיק ביקורת למשחק Dead Cells מערוץ של יוטיובר בשם Boomstick Gaming. לא נכנס לעומק השערורייה הזאת, כיוון שמדובר בסיפור מכוער ומגעיל במיוחד, ואנחנו לא כאן כדי לרכל על מתחרים שסרחו. אנחנו רק נזכיר את העניין הזה כיוון שלמרבה הצער הסיפור הזה היה הדבר המדובר ביותר בכל מה שקשור לשחרור המשחק Dead Cells. אנשים לא דיברו על איכות המשחק אלא על העובדה שהביקורת שלו הייתה נגועה בשחיתות מקצועית. אנשים לא דיברו על מכאניקות הקרב שלו אלא על העובדה שהכותב שלו פוטר לאחר שהתגלה שהוא העתיק ביקורות נוספות. אנשים לא דיב… היי! רגע! עכשיו זה קורה גם לי! מיד להפסיק עם זה! טיפה של מקצועיות, כן?

ובכן, Dead Cells הוא משחק פלטפורמה-פעולה המתרחש על אי דמיוני. אנחנו נשחק… אהה… ובכן, אנחנו סוג של גוש ג'יפה? כאילו, משהו לא ברור וירקרק מגעיל כזה, שרק כדי להעלות עוד יותר את מפלס הבלעכס היכולת שלו היא להשתלט על גופות. אבל זהו, עד כאן הגועל נפש. מהרגע שגוש הפיכסה הזה נכנס לגוף חדש מתחיל האקשן! אנחנו נרוץ במבוך שמתחיל בבית כלא, נברך ממנו לאזור חדש ונתקדם הלאה והלאה בשלבים, תוך חיסול אויבים והבסת בוסים עד שנגיע לסוף המשחק. סך הכל קונספט מאוד פשוט.

מה לא פשוט פה? ובכן, המשחק. Dead Cells הוא מאותם משחקים שקל להבין אבל קשה להתמקצע בהם. האויבים קשוחים, השלבים לא מוותרים והבוסים רצחניים במיוחד. הסיכוי ששחקן יצליח לנצח בשלב הסופי על המשחק הראשון שלו הוא אפסי. פה נכנס אלמנט ה-RNG (Random Numbers Generator) שמערבב בכל פעם את שלבי המשחק כך שלעולם לא נכנס לאותו שלב פעמיים. כן, אנחנו נתחיל כל פעם בתור גוש הג'יפה בתוך בית הכלא, אבל המפה שלו, ושל שאר השלבים בהתאמה, כל פעם אקראית ומשתנה. הנשקים בהם נשתמש גם הם אקראים, האויבים גם וכן הלאה. כן רבותי, יש לנו עוד מקרה של משחק שנכנס ל"מדד אייזק".

למי שלא זוכר "מדד אייזק" הוא מדד חדש שהמצאתי בשבוע שעבר שרלוונטי לכותרים מהסוג הזה, בהם כל פעם שנתחיל משחק ה-RNG יגריל לנו הרפתקה חדשה כך שהחוויה תהיה טריה ושונה בכל פעם (תוכלו לקרוא יותר בהרחבה על המדד בביקורת על Sleep Tight). Dead Cells בונה על אלמנט ההפתעה בצורה משמעותית כדי לשמור על הקצב המהיר של המשחק.

הקצב הוא הדבר הראשון ש-Dead Cells מנסה. זה אולי יקח איזה משחק או שניים, אבל מהר מאוד תלמדו שהמשחק רוצה שתזוזו מהר. זה מתבטא במוזיקה הקצבית שלו, בתנועה הדינמית של העולם, במומנטום של הנשקים ומערכת הקרב. הכל מכוון כדי שהשחקן ירצה לזוז, לקפוץ, להתגלגל, להשאר בתנועה. הקצב המוגבר הזה הופך את המשחק לכזה שאין בו כמעט רגע דל ומעיף את רמת האנדרנלין בדם לרמות חדשות. המשחק גם דואג לתגמל את מי שזז מהר על ידי דלתות סודיות שנמצאות כמעט בכל שלב ונסגרות אחרי פרק זמן קבוע. מי שרץ מהר יוכל להגיע אליהם, אבל זחלנים (כמוני) בדרך כלל יפספסו אותן וחבל. מאחורי כל דלת כזאת מסתתרים בדרך כלל אוצרות רבים הכוללים נשקים, כסף וכמובן Cells.

ה-Cells הם חלק אינטגרלי מחווית המשחק. בנוסף לזהב הרגיל שצוברים במשחקים יש ל-Dead Cells משאב נוסף שנאסוף והוא ה-Cells האמורים. מדי פעם כשנהרוג אויב הוא יפיל כדור כחלחל אותו נאסוף. לפעמים יהיה אפשר למצוא מצבור של עיגולים כאלה, כמו מאחורי הדלתות הסודיות עליהן דיברנו. אלה ה-Cells, ובסוף כל שלב נוכל להשתמש בהם אצל סוחר בשם ה-Collector כדי לרכוש יכולות חדשות. היופי במכאניקה הזאת היא שלא מדובר ביכולות פשוטות לריצת המשחק הספציפית בה אנחנו משחקים באותו רגע אלא בקניה לדורות. ברגע שניתן ל-Collector מספיק Cells הוא יפתח בפנינו נשקים, יכולות, מלכודות ושדרוגים חדשים בהם לא יכולנו לעשות שימוש לפני כן. בצורה זו המשחק דואג לפתוח עוד ועוד אפשרויות, וככל שנשחק יותר כך נפתח יותר תוכן – מעגל הקסמים עליו מתבסס כל משחק טוב ב"מדד אייזק".

השימוש בכל הכלים האלה מתבסס על מערכת קרב פשוטה אבל אפקטיבית. בכל זמן נתון נוכל לקחת אתנו שני נשקים עיקריים ועוד שתי יכולות סיוע. הנשקים מתחלקים לסוגים רבים כמו חרבות, פטישי קרב, קשתות, כדורי אש, התקפות קרח ועוד. לכל סוג כלי התקפי כזה קצב ויכולות משלו והשחקן צריך לדעת להתאים את סגנון המשחק לפי הנשק שהוא מחזיק באותו רגע. את ההתאמה הזאת אפשר לעשות בעזרת יכולות הסיוע שנעות על הספקטרום הרחב של מלכודות, רימונים, כלי ירי אוטומטים ועוד. המשחק מעודד את השחקן לעשות שימוש נרחב ביכולות האלה, ומי שינסה לשחק בלי ללמוד להשתמש בהן ימצא את עצמו מהר מאוד במסך ה-Game Over. מדובר סך הכל בארבעה אלמנטים משתנים, אבל השילובים בינם יוצרים אין-ספור צורות שונות לגשת לקרב.

כמובן שכל זה לא היה שווה כלום אם לא היה מגוון אויבים לחסל, וגם פה Dead Cells יודע לספק את הסחורה. לכל שלב ישנם אויבים משלו, בנוסף לכמה אויבים בסיסיים שמופיעים לאורך כל ההרפתקה. המפתחים, במיוחד אלו שאחראים על החלק האומנותי, ידעו לא רק לתת לכל אויב מראה ועיצוב ייחודי אלא גם פלטת צבעים בוהקת שמאוד מקלה על הזיהוי של כל מפלץ גם כשהמשחק מגיע לקצב מהיר מאוד. למידה של היכולות של כל אויב ושל שיטת ההתקפה שלו היא דבר שחובה לעשות אם רוצים להגיע לשלבים המתקדמים במשחק, וההתאמה של סגנון הלחימה לפי היריב שמולך היא עוד אחד מהדברים ששומרים על המשחק רענן ומעניין לאורך זמן.

אם יש נקודה אחת ממנה התאכזבתי באופן יחסי אלה קרבות הבוסים. מדובר בקומץ אויבים שלכל אחד מהם שלב משלו. לכל אחד מהם מהווה אתגר משמעותי בפני עצמו והקרבות מולם דורשים למידה, שינון, רפלקסים מהירים והכרה עמוקה של הנשקים הזמינים. הבעיה היא שיש מספר קטן מאוד של שלבי בוס כאלה, ומהר מאוד נלמד להכיר אותם. הם לא מתחלפים, לא משתנים, ומהווים נקודה קבועה אותה צריך לעבור בכל ריצת-משחק. אי אפשר להתחמק מהתחושה שטיפה גיוון בתחום הזה היה מוסיף מאוד למשחק כולו.

לגבי הפן הטכני, ובכן, כבר נגענו ברובו. המשחק נראה טוב מאוד. אני אומנם לא חסיד גדול של העיצוב האומנותי שלו, אבל אין ספק שהגראפיקה מצליחה לאזן יפה את המורבידיות שבהרפתקה וההומור שכן נמצא בחלקים לא קטנים שלה. לגבי המוזיקה גם כבר דיברנו – היא קיצבית, מהירה ומכניסה מאוד לאווירה. האפקטים במשחק, הויזואלים והקוליים, גם לא נופלים ומצליחים לתת אפקט מספק מצד אחד ואינפורמטיבי מצד שני. Dead Cells מצליח לאזן את החלקים הללו כדי להעצים את החוויה כולה.

בסופו של יום Dead Cells הוא משחק שעשוי מצוין. הוא מרגיש נהדר כשמשחקים בו, נראה ונשמע טוב מאוד, מכיל הרבה תוכן אבל לא מעמיס במידע ומכאניקות. הוא שילוב של פשטות מצד אחד ועומק מצד שני. הוא נגיש למשחק קצר של רבע-חצי שעה אם אין הרבה זמן אבל גם יכול לרתק במשך שעות ארוכות אם רוצים לשרוף איזה לילה. החשש היחידי שיש לי הוא שבסופו של דבר אני אכן אמצה את התוכן שלו, אבל בתקווה עד שזה יקרה המפתחים האדיבים שלו ידאגו לתת לנו איזו חבילת הרחבה.