יש כבוד: Dishonored 2 – סיקור המשחק

Dishonored 2 – עולם ברוטולי ויפהפה

קצת יותר מ-4 שנים עברו מאז יציאת המשחק הראשון בסדרת Dishonored. משחק שהציג לנו עולם מנוכר ואפל, עם אוייבים אכזריים, רציחות ברוטליות, ועלילה מצוינת. 4 שנים עברו ואנחנו מקבלים את המשחק הבא בסדרה – Dishonored 2. המשחק מציג לנו עולם מנוכר ואפל עם אויבים אכזריים, רציחות ברוטליות ועלילה מצוינת.

Dishonored 2 הוא משחק אקשן-התגנבות-הרפתקאות מגוף ראשון שפותח על ידי Arkane Studios (ידועים בזכות Dishonored, ו-Prey) והופץ על ידי המפרסמת Bethesda (סדרת Fallout ו-The Elder Scrolls). הוא מתרחש בעיר Karnaca ומהווה המשך ישיר לעלילת המשחק הקודם – 15 שנים לאחר סיומה. אז האם המשחק עומד בציפייה?

עלילה

המשחק המקורי יצא בשנת 2012 ושם אותנו בנעליו של Corvo Attano – שומר ראש של Jessamine Kaldwin הקיסרית. הוא מתגורר ב-Dunwall ושם הוא מופלל ברצח ומחוייב להפוך למתנקש על מנת לנקום באלו שהפלילו אותו. בהמשך המשחק, Emily Kaldwin, הבת של הקיסרית, נחטפת ולאחר מכן ניצלת על ידי Corvo.

ועכשיו, 15 שנים לאחר מכן, Emily הפכה להיות הקיסרית של Dunwall ו-Corvo הפך לשומר הראש שלה. כל זה מסתיים מהר מאוד עם תחילת המשחק – שבו מגיעה המכשפה Delilah Copperspoon, שטוענת שהיא אחותה של הקיסרית המקורית (אמה של Emily) והיורשת של כס המלכות. מיד לאחר מכן נרצחים השומרים של Emily, ואנחנו צריכים לבצע את הבחירה הראשונה שלנו במשחק – האם לשחק עם Emily, או עם Corvo?

לאחר שנבחר עם מי נרצה לשחק, Delilah תקפיא את האחד (או האחת) שלא בחרנו ותכלא אותנו בחדר שבארמון. מכאן והלאה לא נוכל לשנות את הבחירה שלנו ונשחק עם אותה הדמות עד סוף המשחק. לאחר מכן אנחנו מתעוררים בחדר שבארמון, ובורחים דרך החלון לרחובות העיר. משם אנחנו מגיעים לנמל ונכנסים לספינה של Meagan Foster, שנשלחה על ידי Anton Sokolov בשביל להזהיר את Emily ו-Corvo מההפיכה (קצת מאוחר מדי בשביל זה).

לאחר שהגענו לספינה, שתהפוך עתה לבית שלנו, אנחנו עוגנים ב-Karnaca – עיר נמל צבעונית ואירופאית שבה נולד Corvo, ובה מתרחש המשחק כולו. מהר מאוד אנחנו נפגשים עם ה-Outsider ב-Void (כמו במשחק הראשון) שנותן לנו כוחות על טבעיים בשביל להביס את Delilah ולהחזיר את כס הקיסרות לידי Emilly. בסופו של דבר, Karnaca מתגלה לפחות צבעונית, פחות שמחה ויותר דומה ל-Dunwall. אנחנו מגלים שהעיר איבדה מגדולתה בשל שחיתות וניהול גרוע של השלטון.

 

עלילת המשחק מאוד מעניינת אבל מאוד דומה למשחק הראשון. היא מהווה המשך ישיר לעלילה המקורית ומי שלא שיחק את המשחק המקורי יתקשה להבין ולהתחבר למשחק הנוכחי. לעומת זאת, מי שכן שיחק את המשחק הראשון יבחין מיד בדמיון שבין העלילות. העלילה רחבה מאוד ועוקבת אחרי סיפור אחד מרכזי, כמו גם אחר אינספור סיפורים צדדיים שנוכל לעקוב אחריהם ולחקור אותם. הרוב המוחלט של העלילה מוצג בצורה כתובה; מכתבים, ספרים, יומנים וכדומה (כמויות של חומר כתוב שלא נגמר). ברוב הפעמים פשוט ויתרתי על הקריאה ואני בטוח שפספסתי סיפורים שונים שיכלו לגרום לי להתחבר יותר לעלילה כולה.

העלילה מסובכת אבל ניתן ללמוד עוד ועוד עליה משיחות עם אנשים, ממשימות צדדיות ומטיולים באזורים שמחוץ לקו העלילה הראשי. זה אמנם לא סגנון שמתאים לכל אחד ודורש המון תשומת לב וזמן פנוי – אבל זה משתלם. במיוחד למי שאוהב להיסחף לתוך סיפורים עמוקים וייחודיים ולא לרוץ ישר לתוך האקשן.

משחקיות

ל-Dishonored 2 יש את אחת מצורות המשחקיות המגוונות ביותר שאי פעם שיחקתי. אתם יכולים לשחק, להתקדם ולהרוג איך שתרצו או אפילו לא להרוג בכלל לאורך המשחק כולו. מסביב לכל כאוס ההריגות הזה – תמצאו את עצמכם פותרים פאזלים שונים ויוזמים את האסטרטגיה הטובה ביותר לביצוע המשימה. את המשחקיות נוכל לבצע או עם Emilly או עם Corvo. זה אחד מהדגשים המרכזיים שהוצגו לנו בשיווק של המשחק ולמען האמת, זה לא כך כך משנה. היכולות מעט שונות, אבל זה לא סיבה לשחק את המשחק עוד פעם עם הדמות האחרת.

ניתן לשחק במשחק בשתי דרכים עיקריות: או בהתגנבות או באקשן. שתי הדרכים שונות מאוד ומציעות דרכים מגוונות לביצוע כל משימה. האם לרצוח מישהו? האם לגרום לו לאבד הכרה? האם להרוג מישהו ולהסתיר את הגופה שלו? או לערום את הגופות ולהרוג את כולם אחד אחרי השני? ככה שגם אם אתם סדיסטים משוגעים, או פרפקציוניסטים שלא משאירים אף גופה גלויה – אתם תהנו מהמשחקיות מאוד.

שיגעון ההריגות יכול להתרחש בכמה צורות: אנחנו יכולים להשתמש בכוחות המיוחדים שלנו כמו לירות חץ שיפגע בשלושה אנשים במקביל או שאנחנו יכולים לוותר לחלוטין על הכוחות ולהשתמש בנשק חם. אם נשתמש בנשק, נוכל לירות באקדח, לפוצץ את האויבים ברימונים או לוותר על נשק חם ולהשתמש אך ורק בחרב – נקפוץ על אויבים, נכרות להם את הראש ונתזמן כל מכה נכונה. בקיצור – כל ההחלטות האלה בידי השחקן. אין דרך לינארית אחידה ונוכל לחוות את המשחק איך שנרצה.

את כל זה נבצע בסביבה ייחודית שמתאימה לשיטת המשחק שלנו. אם נרצה להתגנב, נוכל להציץ דרך מנעולים ולהיכנס בזמן הנכון או שנוכל להסתיר את הגופות ולהסתתר באינסוף מחבואים ברחבי המפה. אם נרצה להיכנס ישר לתוך האקשן, המשחק יציע לנו מגוון של נשקים (שנוכל לשפר בשוק השחור באזורים שונים בעיר), מגוון כוחות על-טבעיים ואויבים אינטליגנטים ומאתגרים מאוד.

בכל זאת, המשחק לא כולל בו רק נשקים והריגות – הוא כולל גם פאזלים מיוחדים שהם בעצם שלב שלם. מה הכוונה? לדוגמה משימה שלמה שבשביל לעבור אותה נצטרך להחזיר את הזמן קדימה ואחורה בדיוק ברגעים הנכונים, או שלב שהוא כולו מבוך שמתפרס על פני קומות רבות באחד המבנים בעיר – ככה שאף פעם לא נרגיש משועממים.

לסיכום, ל-Dishonored 2 יש משחקיות מאוד מיוחדת. היא כוללת פאזלים ביחד עם כישורי התגנבות והמון הריגות מתוחכמות. בשתי מילים? זה כיף. תמיד תמצאו דרך חדשה לשחק, להרוג, ולבצע את המשימות. זו הייחודיות של המשחק והסיבה שהוא כך כך מהנה.

עיצוב

אחד מהדברים הראשונים ששמים לב אליהם במשחק זה העיצוב. כבר ב-Dishonored הראשון, היה ברור שהעיצוב הוא אחד האלמנטים שמייחדים את הסדרה משאר המשחקים בשוק וגם כאן, העיצוב מיוחד מאוד. אנחנו מוצבים בעיר חדשה בשם Karnaca, שהיא עיר נמל צבעונית במיוחד. העיר מלאה בפרטים קטנים: סמטאות צדדיות עם גרפיטי מרדני, אנשים מיוחדים, גופות פזורות, עכברים מתרוצצים והיא פשוט מרגישה "חיה" ואמיתית.

ב-Karnaca, קרוב למים, נראה אנשים שדגים דגים, אם נתרחק קצת, נראה אנשים חותכים את הדגים, נתרחק אפילו יותר – ונראה אנשים מבשלים דגים. הכל מרגיש מאורגן, מדויק, והגיוני. בדיוק כמו עיר אמיתית שיכלה להתקיים במציאות. גם האנשים בעיר מרגישים אמיתיים – הם לבושים שונה, מדברים שונה, נראים שונה, ונראה כאילו לכל אחד יש אישיות אחרת שקיימת רק אצלו.

אבל העיצוב שאני הכי שמתי לב אליו, הוא העיצוב של ההריגות. אפשר להרוג את האנשים בכל כך הרבה דרכים שונות שמעוצבות בסגנונות שונים. אפשר לכרות לאנשים את ידיים והידיים מתעופפות הצידה. כורתים להם את הראש, דם משפריץ לכל כיוון ואנחנו תופסים את הראש הכרות ביד. אפשר לחתוך אותם, לפוצץ אותם עם רימונים, לחנוק אותם, או לירות להם חץ בדיוק בראש (ונראה אותו עף בהילוך-איטי עד שישבור להם את הגולגולת). העיצוב שונה לכל צורת הריגה, ותמיד ניתן לגלות עוד רצח יפהפה שביצעתם בפעם הראשונה.

השורה התחתונה

Dishonored 2 הוא משחק מצוין. הוא מתאים במיוחד לאלו ששיחקו את המשחק הקודם וכבר מכירים את העלילה והדמויות ואלו שלא שיחקו בקודם – יתקשו להתחבר אליו. המשחק מכיל בתוכו צורות משחק מגוונות, החל מהתגנבות ועד אקשן, החל מפאזלים ועד ברוטליות למבוגרים בלבד. גם העלילה שלו מצוינת, אך מאוד דומה למשחק הראשון. אם אין לכם כוח לקרוא, או שאנגלית זה לא הצד החזק שלכם – פחות תתחברו לעלילה ותתקשו להבין חלקים ממנה.

אז אם אתם מחפשים משחק מהנה, עם עלילה ארוכה ומעניינת, ואתגרים קשים ומסובכים – Dishonored 2 הוא לחלוטין בחירה נכונה. בעיקר אם שיחקתם את קודמו, ואתם מנוסים עם ז'אנר האקשן-התגנבות.

המשחק סוקר על קונסולת ה-PlayStation 4 אך זמין גם עבור המחשב האישי וה-Xbox One. שימו לב: בגרסת המחשב קיימות בעיות התאמה קשות, ולכן מומלץ לחכות עד שיתוקנו כדי שתוכלו להנות ממנו בצורה טובה ביותר.